מאת:


בית המשפט ביטל צו תפיסת רכב שניתן מכוח סעיף 194 לפקודת מס הכנסה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע (9.2.2022) כי צו תפיסת נכסים מכוח סעיף 194(ג)(2) לפקודת מס הכנסה יינתן במקרים קיצוניים בלבד, כאשר קיים סיכון ממשי להברחת הנכס וכאשר בית המשפט השתכנע כי לא די בהטלת עיקול ברישום על הנכס כדי למנוע את הברחתו. תנאים נוספים למתן צו התפיסה הינם כי השומה שהוצאה לנישום בצו נראית סבירה על פניה, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת פקיד השומה.
 
רקע עובדתי
הנישום, אזרח מן השורה, בן הפזורה הבדואית, אשר עבד במשך כ- 12 שנים כעובד שכיר במקום עבודה מסודר והשתכר שכר נאה למחייתו. בשנת 2021 רכש הנישום רכב בשווי של למעלה מ- 300 אש"ח. עוד קודם לכן בשנת 2020 רכש הנישום שני כלי רכב נוספים בשווי כולל של 100 אש"ח. אם כן, בסך הכל רכש הנישום במהלך שנתיים כלי רכב בשווי מוערך של למעלה מ- 400 אש"ח. בנוסף, על פי חישוב שערך פקיד השומה הוצאות המחיה הסבירות של הנישום ומשפחתו הסתכמו בשנתיים הללו בכ- 180 אש"ח, כך שלמעשה על פי הערכותיו של פקיד השומה הנישום הוציא במהלך השנתיים הללו קרוב ל- 600 אש"ח בעוד שהכנסותיו המדווחות בתקופה הנ"ל הסתכמו בכ- 300 אש"ח בלבד.
על בסיס החישובים הללו, הגיע פקיד השומה למסקנה, כי לנישום הכנסה בלתי מדווחת בהיקף של כ- 300 אש"ח שבאמצעותה הוא רכש את כלי הרכב. לנוכח האמור הוציא פקיד השומה לנישום שומה בצו במסגרתה נקבע, כי על הנישום לשלם הפרשי מס לרבות ריבית וקנס בסך כולל של 120,000 ₪. השומה הומצאה לנישום ביום 15.12.21 ועוד באותו היום הוגשה על ידי פקיד השומה בקשה דחופה במעמד צד אחד למתן צו עיקול וצו לתפיסת רכבו של החייב. במסגרת הבקשה נטען, כי השומה הומצאה לחייב (באותו היום) וכי הוא התבקש לשלם את סכום המס על פיה או להפקיד ערובה להבטחת תשלום המס וזאת לאלתר אולם הוא סירב לעשות זאת. עוד נטען במסגרת הבקשה של פקיד השומה, כי מאחר ומדובר בנכס שהוא רכב, קיים חשש ממשי, כי ככל שלא יינתן צו התפיסה, הרי שהרכב יוברח ולא ניתן יהיה להיפרע מהנישום בגין סכום המס על פי השומה. בית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד ועל פי העובדות הנטענות על ידי פקיד השומה.
כפי שהתברר בדיעבד, הרכב של הנישום נתפס עוד לפני מתן הצו על ידי בית המשפט בבוקר של אותו היום ובמעמד מסירת השומה לידי החייב. במילים אחרות, נציגי רשות המסים מסרו את השומה לידי הנישום ומיד תפסו את רכבו ורק בדיעבד ניגשו לבית המשפט ועתרו למתן צו תפיסה אשר ניתן מאוחר יותר באותו יום.
הנישום הגיש בקשה לביטול צו התפיסה ובמקביל החל בהליכי השגה על צו השומות שהוצא לו. במסגרת בקשת הביטול טען הנישום, כי אין לו כל הכנסה מלבד המשכורת שבגינה מנוכה מס במקור, כי החישובים שאותם ערך פקיד השומה אינם מציאותיים ואינם תואמים את הוצאות המחיה המקובלים בפזורה הבדואית הנמוכים בהרבה מן הממוצעים הקבועים בלוחות שקבע פקיד השומה. כן טען הנישום כי הוא חסך במשך כל חייו כדי לרכוש את הרכב וכי הוא מכר את אחד הרכבים שנרכשו על ידו בשנת 2020 והתמורה שהתקבלה בגין מכירת הרכב שימשה אותו יחד עם חסכונותיו לרכישת הרכב החדש בשנת 2021.
בנוסף טען הנישום, כי אין לו כל עבר פלילי ו/או כל היסטוריה של התחמקות מתשלום מסים, כי הוא זקוק לרכב לצורך הגעתו למקום העבודה ועל כן יש להורות על ביטול צו התפיסה גם משיקולי מאזן הנוחות.
 
הבסיס המשפטי
סעיף 194 לפקודת מס הכנסה אשר כותרתו "גביית מס במקרים מיוחדים" מסמיך את פקיד השומה להוציא שומה בצו ולדרוש את תשלום המס על פי השומה ו/או לדרוש הפקדת ערובה לתשלום המס באופן מיידי וזאת כאשר קיים חשש ממשי, כי מתן האפשרות למיצוי הליכי ההשגה והערר המקובלים תסכל את האפשרות לגביית המס ו/או תביא ליציאתו של הנישום מישראל ו/או תביא להברחת נכסיו של הנישום.
זאת ועוד, סעיף קטן 194(ג)(2) לפקודה קובע כי היה והנישום לא משלם את המס הקבוע בצו השומות או לא מפקיד ערובה לתשלום המס באופן מיידי, מוסמך בית המשפט להורות על עיכוב יציאה מהארץ ו/או על הטלת עיקול על נכס של החייב ובמידה וקיים חשש שאין די בעיקול ברישום כדי למנוע את הברחת הנכס, מוסמך בית המשפט להורות אף על תפיסתו של הנכס, כל זאת עוד בטרם ניתנה לנישום ההזדמנות להגיש השגה ו/או ערעור על השומה.
ללא ספק מדובר בסמכויות דרקוניות העומדות לרשות פקידת השומה, אולם כשמו של הסעיף סמכויות אלה אינן מיועדות לשימוש כדבר שבשגרה אלא נקבעו ל"מקרים מיוחדים" וכאשר קיים חשש ממשי מפני ניסיון הברחת נכסים מצד החייב באופן העשוי למנוע את גביית המס.
 
הכרעת בית המשפט
לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהוגשו מטעמם קיבל את בית המשפט את בקשת הנישום לביטול צו תפיסת הרכב וקבע כדלקמן:
  • הסמכות החריגה לדרוש את תשלום המס מיד עם המצאת השומה ובטרם מיצוי הליכי השגה וערעור הקבועה בסעיף 194 לפקודה מיועדת לשימוש במקרים מיוחדים בלבד.
  • הסמכות החריגה עוד יותר להטלת עיקול ואף תפיסה של נכסי החייב מיועדת לשימוש במקרים מיוחדים עוד יותר והיא דומה במהותה למתן סעד זמני במשפט האזרחי. יתרה מכך על פי לשון הפקודה השימוש בצו תפיסת נכסים ייעשה רק במקרים שבהם מתרשם בית המשפט שאין די בהטלת עיקול ברישום.
  • לצורך מתן הסעדים הנ"ל על בית המשפט לשקול את סבירות השומה שהוצאה לנישום (בדומה לבחינת סיכויי התביעה במתן סעד זמני); את החשש להכבדה שתיגרם בגביית המס ככל שלא יינתן הצו; את האפשרות להבטיח את תשלום המס באמצעים פוגעניים פחות ואת מאזן הנוחות של הצדדים.
  • זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בדומה לסעדים זמניים בדין האזרחי בין השיקולים השונים קיימת מעין מקבילית כוחות כך שכאשר אחד השיקולים נוטה באופן מובהק לטובת אחת הצדדים יהיה משקלם של השיקולים האחרים נמוך יותר.
  • במקרה הנוכחי קבע בית המשפט שכלל השיקולים נוטים לטובתו של הנישום. בפרט, קבע בית המשפט כי קיים ספק רב באשר לסבירות השומה שהוצאה על ידי פקיד השומה. בית המשפט קבע כי השומה הוצאה טרם שמיעת טענות הנישום והיא לא תוקנה גם לאחר שניתנה שהנישום סיפק הסברים המניחים את הדעת באשר למקורות המימון שעמדו לרשותו לרכישת הרכב החדש. משלא הובאו בחשבון הסבריו של הנישום בעת קביעת השומה, ברי כי קיים ספק באשר למידת הסבירות שלה.
  • בדומה לכך בית המשפט קבע כי במקרה הנוכחי לא הוכח במידה הנדרשת כי קיים חשש מפני גביית המס זאת בין היתר בשים לב לעובדה כי הנישום עובד מזה שנים רבות כעובד שכיר בעבודה יציבה ומשתכר היטב, בעוד שסכום המס על פי השומה אינו גבוה באופן חריג.
  • זאת ועוד בית המשפט קבע בניגוד לעמדת פקיד השומה, כי רכב אינו בגדר נכס שקל להעלים אותו והטלת עיקול ברישום על הרכב בהחלט מספיקה בכדי למנוע דיספוזיציה ברכב.
  • לסיכום קבע בית המשפט כי גם מאזן הנוחות במקרה הנוכחי נוטה באופן מובהק לטובת הנישום אשר זקוק לרכב לצורך הגעה למקום עבודתו ולנוכח העובדה כי היא מתגורר בישוב מרוחק שאין בו תחבורה ציבורית סדירה. כך גם קבע בית המשפט כי תפיסת נכס בשווי של 300 אש"ח להבטחת תשלום מס נטען בגובה 130 אש"ח אינה מידתית ופוגעת בקניינו של הנישום יתר על המידה.
  • בנוסף לכל אלה עמד בית המשפט על הפגמים הפרוצדורליים הקשים אשר נפלו בהליך תפיסת רכבו של הנישום, כאשר התברר שהתפיסה בוצעה על פי טופס המיועד לתפיסת נכסים מכוח פקודת המסים (גביה) בעוד שבפועל אין תחולה להוראות הפקודה הנ"ל שכן אין לנישום חוב חלוט בר גביה אלא חוב הנתון להליכי השגה וערעור. רק בדיעבד, ועל מנת להכשיר את פעולת התפיסה הלא חוקית, עתר פקידת השומה לבית המשפט למתן צו תפיסה מכוח פקודת מס הכנסה אולם התברר, כי עותק צו התפיסה החדש כלל לא הומצא לנישום, על אף החלטה מפורשת של בית המשפט והוא לא ידע על קיומו במשך שבועות ארוכים. על אף שבמקרים מסוימים ניתן להתעלם מפגמים פרוצדורליים שנפלו בפועלת המינהל מכוח עקרון הבטלות היחסית, במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי עקרון הבטלות היחסית נמתח עד קצהו ולא ניתן להתעלם מהפגמים הרבים והקשים שנפלו בהליך התפיסה.
על רקע כל אלה קיבל בית המשפט את בקשת החייב, הורה על החזרת הרכב לידיו וחייב את פקיד השומה בהוצאות הנישום.
 
לסיכום
נראה, כי המקרה אשר נדון בפסק הדין הינו דוגמא להתנהלות פסולה של רשויות המס הנגועה בשרירותיות ואף גובלת בבריונות. לא בכדי בית המשפט לא חסך בדברי ביקורת על התנהלות פקיד השומה במקרה הנוכחי וביטל את צו התפיסה אשר ניתן לבקשתו, אם כי לדעתנו דברי הביקורת היו עדינים מדי ומן הראוי היה לבטל גם את צו העיקול ברישום (אם כי נראה כי הנישום לא עתר לכך במסגרת בקשתו).
הנה כי כן, על אף התפקיד החשוב שממלאים עובדי רשויות המס לטובת כלל הציבור, לעיתים קורה כי הרשויות מפריזות בסמכויותיהם, נוהגות בחוסר מידתיות בולטת ובשרירות. במקרים מהסוג הזה, ראוי בהחלט לפנות לערכאות המשפטיות וככל שזה המצב, בית המשפט לא יהסס להתערב בפעולות רשות המסים.
(תא (ב"ש) 32348-12-21 פקיד שומה באר שבע נ' דיאב אבו חמיד ואח')
 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים, הודעות והזמנות לאירועים וכנסים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.