מאת:


כך תגישו ערעור על פסק דין אזרחי

מערכת המשפט בישראל מעניקה לבעל דין שהינו צד להליך אזרחי את הזכות לערער על החלטות ופסקי דין של בית המשפט שבו מתנהל ההליך.

שופטי בתי המשפט, הינם אנשים בשר ודם וככאלה, גם הם שוגים לפעמים בהחלטותיהם, על כן החלטות אלה ניתנות לערעור בפני ערכאה גבוהה יותר. במילים אחרות, החלטה או פסק דין של בית המשפט בערכאה הראשונה אינם סוף פסוק ובמקרים המתאימים בהחלט, יש מקום להשיג על ההחלטה באמצעות הגשת ערעור לערכאה גבוהה יותר, כאשר לבית המשפט של ערעור הזכות לשנות ואף להפוך את ההחלטה ו/או את פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה.

יתרה מכך, לעיתים עצם הגשת הערעור עשויה לפתוח פתח מחודש לניהול משא ומתן לפשרה, על אף העובדה שהמחלוקת הוכרעה בפסק דין של הערכאה הראשונה, זאת מאחר ופסק דין זה איננו חלוט עד להכרעה בערעור.
יחד עם זאת, הזכות להגשת ערעור וכן אופן ניהול הליך הערעור מוסדרים באמצעות מערכת מורכבת של כללים דיוניים, כך שניהול הליך הערעור מחייב מקצועיות, הקפדה על כללי הפרוצדורה וכן הקפדה על אופן הצגת הטענות. אי הקפדה על כללי ניהול הליך הערעור, עשויה להביא לכישלון ההליך.
במאמר זה נעסוק בהסדרים החוקיים השונים הנוגעים לזכות הגשת הערעור, אופן הגשתו ואופן הבירור של הליך הערעור.

 

ערעור על פסק דין לעומת ערעור על החלטת ביניים

הזכות להגשת ערעור על פסק דין ו/או החלטה של הערכאה הראשונה מוסדרת בחוק בתי המשפט (נוסח משולב) וכן בתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר החוק קובע הבחנה בין:
  • ערעור על פסק דין שאותו ניתן להגיש בזכות וללא צורך לבקש רשות מבית המשפט להגשת הערעור;
לבין
  • ערעור על החלטה אחרת שאינה פסק דין (החלטת ביניים), כאשר על מנת להגיש ערעור על החלטת ביניים נדרשת הגשת בקשת רשות ערעור, כלומר לפני שבית המשפט ידון בערעור על החלטת ביניים עליו לדון תחילה בשאלה האם קיימת הצדקה לערעור מהסוג הזה.
במילים אחרות, בית המשפט עשוי למחוק את הערעור ולא לדון בו כלל, אם היה על המבקשת להגיש תחילה בקשת רשות ערעור והוא לא עשה זאת. מהו אם כן פסק דין ומהי החלטת ביניים, מתי ניתן להגיש על ההחלטה ערעור בזכות ומתי הגשת הערעור מצריכה קבלת רשות מבית המשפט?

פסק דין הוא החלטה של בית המשפט המכריעה במחלוקת העיקרית שבין הצדדים ולרוב זו תהיה ההחלטה אחרונה בתיק, כאשר לאחר מתן פסק הדין הערכאה הראשונה מסיימת את עבודתה והדרך היחידה לשינוי פסק הדין היא על ידי הגשת ערעור לערכאה גבוהה יותר. באותו האופן, החלטת ביניים היא כל החלטה אחרת שמקבל בית המשפט תוך כדי בירור ההליך- שאינה פסק דין.
יחד עם זאת, קיימים מספר מצבים שבהם עשוי להתעורר קושי לזהות האם החלטה מסוימת של בית המשפט הינה פסק דין או החלטת ביניים ולהלן נביא מספר דוגמאות:
  • פסק דין חלקי- במקרים מסוימים, עשוי בית המשפט לחלק את המחלוקת למספר חלקים ולדון בכל מחלוקת בנפרד. כך למשל בתביעה לנזקי גוף נהוג במקים המתאימים לחלק את ההליך לבירור נפרד של שאלת האחריות ושאלת הנזק. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לתת פסק דין חלקי הקובע מי ובאיזו מידה אחראי לנזק ולהשאיר להמשך הבירור את השאלה מהו שיעור הנזק ומהו סכום הפיצוי שצריך לשלם הצד האחראי.
    במקרים מהסוג הזה, פסק הדין בשאלת האחריות הוא פסק דין חלקי ואינו מסיים את ההליך. למרות זאת מדובר בפסק דין לכל דבר ועניין שעליו יש לערער בזכות בסמוך לאחר מתן פסק הדין. כאשר ניתן פסק דין חלקי, לא ניתן להמתין לסוף ההליך כדי להגיש עליו ערעור ויש להגיש ערעור על פסק הדין החלקי בסמוך לאחר שהוא ניתן (לרוב בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין החלקי). אי הגשת הערעור על פסק הדין החלקי במועד, עשויה להביא לשלילה מוחלטת של זכות הערעור.
    בדומה לכך, גם בתביעה למתן חשבונות, לרוב מחלק בית המשפט את בירור המחלוקת לשני שלבים כאשר בשלב הראשון ניתן פסק דין חלקי בשאלה, האם הנתבע מחויב להגיש חשבונות לתובע, כך למשל אם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הייתה ביניהם שותפות. רק בשלב מאוחר יותר ניתן פסק דין בשאלת אופן ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. גם במקרה הזה, אי הגשת הערעור בסמוך לאחר מתן פסק הדין החלקי תביא לשלילת זכות הערעור על השאלה שהוכרעה בפסק הדין החלקי (בדוגמא שלעיל, נתבע שלא הגיש ערעור על פסק דין חלקי הקובע שבין הצדדים התקיימה שותפות לא יוכל לערער בהמשך על קביעה זו אלא רק על אופן ההתחשבנות הנובעת מהקביעה).
  • החלטות ביניים לאחר מתן פסק הדין- לעומת זאת, יתכנו גם מצבים הפוכים שבהם לאחר מתן פסק הדין ניתנות החלטות נוספות על ידי בית המשפט, אולם החלטות אלה אינן פסק דין אלא החלטות ביניים, כך שאין עליהן זכות ערעור אוטומטית ויש לבקש רשות לערער עליהן ו/או לחילופין לערער עליהן במסגרת הערעור על פסק הדין.
    כך למשל, לאחר מתן פסק הדין, רשאי בית המשפט להוציא פסיקתא, לתת החלטה בבקשה להבהרת פסק הדין ו/או בבקשה לשומת הוצאות. החלטות אלה, למרות שהן ניתנות לאחר מתן פסק הדין- הינן החלטות ביניים והערעור עליהן יכול להיעשות רק ברשות או ביחד עם הגשת הערעור על פסק הדין.
חשוב להדגיש, כי מה שקובע אם החלטה מסוימת היא החלטת ביניים או פסק דין הוא לא הכותרת של ההחלטה אלא התוכן שלה. במילים אחרות, בית המשפט יכול להוציא מסמך שהכותרת שלו היא- "החלטה" אך בפועל, מבחינת התוכן מדובר בפסק דין המהווה הכרעה סופית בסוגיה מסוימת. במקרה כזה, למרות הכותרת של ההחלטה, יש לערער עליה בסמוך לאחר שהיא ניתנה ולא ניתן להמתין לסוף ההליך עם הגשת הערעור.
 

החלטות שאין עליהן זכות ערעור

בשנת 2009 הוצא צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור). בצו זה נקבעו סוגי החלטות שבהן כלל לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור במהלך ההליך וניתן לערער עליהן רק בסוף ההליך במסגרת הערעור על פסק הדין (אם בכלל).
ככלל מדובר בהחלטות בעניינים פרוצדורליים כגון החלטות בעניין קביעת מועדי דיונים והארכות מועד, החלטות בעניין היקף כתבי הטענות, החלטות בעניין סדר שמיעת העדים, החלטות בעניין שלבי הדיון בהליך, החלטות בעניין גילוי מסמכים, החלטות בעניין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, החלטות בעניין פסיקת הוצאות וכד'.
 

המועדים להגשת הערעור

ככלל, במרבית ההליכים האזרחיים המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה ו/או על פסק דין הינו 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
כאשר מדובר בערעור על פסק דין ו/או על פסק דין חלקי, אי הגשת הערעור במועד האמור עשויה להביא לשלילה מוחלטת של סכום הערעור (למעט מקרים חריגים ביותר). לעומת זאת כאשר מדובר בערעור על החלטת ביניים ניתן להגיש עליה בקשת רשות ערעור בתוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה אולם אם לא מוגשת בקשת רשות ערעור, ניתן לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.
כך למשל, אם בית המשפט נתן החלטה האוסרת על בעל דין להגיש ראיות מסוימות מטעמו ו/או להביא עדים נוספים מטעמו, אותו בעל דין רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בתוך 60 יום ממועד המצאתה ואם לא עשה זאת, הרי שהוא גם רשאי לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. במקרה כזה, יכול בית המשפט של ערעור לקבוע שהחלטת הערכאה הראשונה הייתה שגויה ולהחזיר את הדיון לערכאה הראשונה על מנת שזו תבחן את הראיות הנוספות ו/או תשמע את עדותם של העדים הנוספים ותחליט אם יש בראיות נוספות אלה כדי לשנות את פסק הדין.
חשוב להדגיש, כי קיים מספר לא מבוטל של הליכים ספציפיים שהמועדים להגשת ערעור בעניינם קבועים בחוקים נפרדים והם עשויים להיות שונים מהמועד הכללי הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.
 

ערעור שכנגד (ערעור משיב)

כאשר מוגש ערעור על ידי אחד מבעלי הדין בהליך המקורי רשאי הצד שכנגד להגיש ערעור שכנגד בתוך 60 יום מהמועד שבו הוא מקבל לידיו את כתב הערעור המקורי ו/או מהיום שבו הופקד הערבון להבטחת הוצאת הערעור, לפי המאוחר (בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות אשר נכנסו לתוקף בתחילת שנת 2021, שונה שמו של הערעור שכנגד ל- "ערעור משיב"). 

כך למשל, יתכן מצב שבו ניתן פסק דין המקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, כאשר התובע אינו משלים עם המצב ומגיש ערעור במועד אך הנתבע מחליט בתחילה שלא להגיש ערעור, למרות שהתביעה נגדו מתקבלת בחלקה, וכך חולפים 60 הימים המיועדים להגשת הערעור על ידו. על אף האמור, כאשר מוגש ערעור על ידי אחד הצדדים, הדבר מאריך באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על ידי הצד שכנגד כך שהוא יכול להגישו לא בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסק הדין אלא בתוך 60 ימים ממועד קבלת כתב הערעור.

במקרה כזה ידון בית המשפט של ערעור גם בערעור המקורי וגם בערעור שכנגד והוא רשאי לדון ולקבל כל אחד משני הערעורים ולהגיע לתוצאה שונה לחלוטין מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט בערכאה הראשונה.
 

ערעור בגלגול שלישי

זכות הערעור על פסק הדין ניתנת רק פעם אחת, כך שכאשר מדובר בפסק דין של בית משפט השלום יהיה הערעור עליו לבית המשפט המחוזי וכאשר מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי יהיה הערעור עליו לבית המשפט העליון.
במקרים חריגים ביותר, ניתן להגיש ערעור נוסף על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור שהוגש על פסק דין של בית משפט השלום. ערעור מהסוג הזה מכונה "ערעור בגלגול שלישי". הגשת ערעור בגלגול שלישי מחייבת קבלת רשות מבית המשפט העליון וזו תינתן רק במקרים נדירים כאשר השאלה שעומדת בבסיס פסק הדין חורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין וכאשר מדובר בשאלה רחבה של פרשנות החוק.
במילים אחרות, גם אם פסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום נראה לנו שגוי לחלוטין, ברוב המכריע של המקרים לא ניתן יהיה להגיש עליו ערעור.
 

ערעור על סמך הראיות הקיימות

חשוב להיות ערים לכך שניהול הליך הערעור אינו ניהול מחדש של ההליך. בית המשפט של ערעור אינו שומע עדויות של עדים.

הדיון בשלב הערעור נערך על בסיס המסמכים הקיימים בתיק בית המשפט של הערכאה הראשונה, לרבות העדויות והראיות שהובאו בפני הערכאה הראשונה. במילים אחרות, הליך הערעור לא נועד על מנת לערוך מקצה שיפורים ולהביא ראיות או עדויות חדשות שהמקום להביא אותן היה בדיון בפני הערכאה הראשונה.

על אף האמור במקרים חריגים, ניתן לקבל אישור של ערכאת הערעור להבאת ראיות ו/או עדויות חדשות שלא הובאו בפני הערכאה הראשונה, אישור זה יינתן רק במקרים שבהם לא הייתה למערער אפשרות סבירה להביא את הראיה ו/או את העדות בפני הערכאה הראשונה ורק אם מדובר בראיה מהותית שאי הצגתה עשויה להביא לעיוות דין. כך למשל, אם לאחר מתן פסק הדין על ידי הערכאה הראשונה מתגלה מסמך חדש שלא היה בידי המערער ושלמערער לא הייתה דרך לדעת על קיומו, עשויה ערכאת הערעור לאפשר את הגשתו וגם זאת רק אם מדובר במסמך מהותי העשוי לשנות את ההכרעה העובדתית בהליך. במקרים חריגים עשוי בית המשפט של ערעור להיעתר לבקשה לשמיעת עד נוסף, אם מדובר בעד שלא ניתן היה להעיד אותו בפני הערכאה הראשונה (למשל משום שהוא לא היה בשליטת המערער וגם לא ניתן היה לזמן אותו באמצעות בית המשפט משום שהוא שהה מחוץ לישראל) ובלבד שמדובר בעדות מהותית היכולה לשנות את תוצאות ההליך.
כך גם, בית המשפט של ערעור יכול להתיר הגשת ראיות נוספות, אם המערער ביקש להגיש ראיות אלה בפני הערכאה הראשונה אולם בקשתו נדחתה ובית המשפט של ערעור סבור, כי בית המשפט בערכאה הראשונה שגה בעת דחיית הבקשה.
טעות של עורך הדין שייצג את המערער בערכאה הראשונה ולא הציג מסמך מסוים שהיה בידיו או לא ביקש מסמך שהיה בשליטת הלקוח שלו, אינה מהווה הצדקה להגשת מסמכים חדשים בשלב הערעור.
 

התערבות בממצאים עובדתיים

לרוב בית המשפט של ערעור לא יתערב בהכרעות העובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. במילים אחרות, ברוב המקרים בחינת בית המשפט של ערעור תהיה מוגבלת לשאלה, האם על סמך העובדות שנקבע על ידי הערכאה הראשונה צריך היה להגיע לתוצאה משפטית שונה מזו שאליה הגיעה הערכאה הראשונה.
כלל זה נובע מכך שבית המשפט בערכאה הראשונה הוא זה ששמע את העדויות ממקור ראשון והתרשם באופן בלתי אמצעי ממהימנות העדים.
על אף האמור, במקרים המתאימים רשאי בית המשפט של ערעור להתערב גם בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית וזאת כאשר ניתן להתרשם שקיימת טעות בולטת של הערכאה הראשונה בניתוח חומר הראיות שהיה מונח בפניה.
זאת ועוד, ערכאת הערעור תיטה להתערב בממצאים עובדתיים גם במקרים שבהם ממצאים אלה נקבעו לא על סמך שמיעת עדויות בעל פה, אלא על סמך ראיות בכתב. במקרה כזה לא ניתן לומר שלערכאה הראשונה יש יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור בבחינת חומר הראיות ולכן קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.
 

השאלות שבהן ידון בית המשפט של ערעור

מהן אם כן השאלות שבהן תדון ערכאת הערעור? ברוב המכריע של המקרים הדיון בערעור יהיה מוגבל לשאלות משפטיות בלבד, כלומר בית המשפט של ערעור יבחן האם על סמך החומר שעמד בפני הערכאה הראשונה ועל סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, התוצאה המשפטית הייתה צריכה להיות שונה מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט בערכאה הראשונה.
משכך, קיימת חשיבות מכרעת לאופן הצגת הדברים בעת ניסוח כתב הערעור תוך מתן דגש מיוחד למסקנות המשפטיות הנובעות מחומר הראיות ולא למחלוקת העובדתית (אם כי, לעיתים יתכן שגם בשאלות העובדתיות יש מקום לדון מחדש, כאמור).
ודוק: גם בכל הנוגע להעלאת טענות משפטיות, לרוב בית המשפט של ערעור לא ידון בטענה חדשה לחלוטין שהוא נטענה בפני הערכאה הראשונה. יחד עם זאת, בהקשר הזה ישנה גמישות רבה יותר ולבית המשפט של ערעור ישנה סמכות להגיע לתוצאה משפטית שונה ככל שתוצאה זו נובעת מהעובדות שהובאו בפני הערכאה הראשונה, גם אם הטענות המשפטיות הרלוונטיות לא נטענו באופן מפורש בפני הערכאה הראשונה.
בנוסף, ערכאת הערעור יכולה להתערב בפסק הדין אם עולה מתוכו שבית המשפט בערכאה הראשונה לא בחן ראיות מסוימות שהיו מונחות בפניו ו/או לא דן בטענות משפטיות שהועלו בפניו על ידי אחד הצדדים.
 

הפקדת ערובה להוצאות

הגשת ערעור כרוכה בהפקדת ערובה להוצאות הצד שכנגד, למקרה שבו יידחה הערעור. בעבר נקבע סכום הערובה באופן פרטני בכל מקרה ומקרה אולם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות שנכנסו לתוקף בתחילת 2021 נקבעה טבלה אחידה של סכומי ערובה בהתאם למהות ההליך והערכאה שאליה מוגש הערעור.  סכומי הערובה הנקובים בטבלה נעים בין סך של 2,000 ₪ לסך מירבי של 35,000 ₪, כאשר הפקדת סכום הערובה בקופת בית המשפט מהווה תנאי לדיון בערעור.
 

מן הפסיקה

להלן נביא מספר דוגמאות מהנשים האחרונות הממחישות את יישום הכללים המתוארים לעיל בחיי המעשה:
  • בפסק דינו של בית המשפט העליון אשר ניתן אך לאחרונה, ביום 8.2.22 נדון ערעור אזרחי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן במסגרת ערעור מס שהגישה חברת הרודיון נגד מנהל מע"מ רחובות. ערעור המס הוגש על ידי המערערת על החלטת מנהל המע"מ לפסול את ספריה, לחייב אותה בכפל מס וכן בקנס בגין אי ניהול ספרים תקין בשיעור של 1% מכלל מחזור העסקאות שלה.
    בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המס במלואו ובית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת בית המשפט העליון מצא לנכון להתערב בשיעור הקנס שהוטל על המערערת שכן בית המשפט בערכאה הראשונה לא בחן את טענות המערערת בנוגע לסבירות גובה הקנס. בית המשפט העליון קבע כי למנהל המע"מ יש סמכות להימנע מהטלת קנס מלא ונתון בידיו שיקול הדעת מתי להפעיל סמכות זאת. במקרה הנוכחי, קבע בית המשפט העליון, כי היה על מנהל המע"מ להפעיל את סמכותו ולהסתפק בקנס בשיעור של מחצית משיעור הקנס המירבי. (ע"א 1618/20 חברת הרודיון הפיסגה של עולם בע"מ נ' רשות המיסים).

     
  • בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 8.12.21 נקבע כי הגם שתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעות מועד כללי של 60 יום להגשת ערעור, חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) הינו חוק ספציפי הקובע הוראה נפרדת לעניין מועד הגשת הערעור על פסק דין של ועדת ערר למס שבח וזה עומד על 45 ימים. על כן, קבע בית המשפט כי הערעור על החלטת ועדת הערר הוגש באיחור ועל כן בדין נדחה הערעור על הסף.
    (ער"א 7272/21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מיסוי מקרקעין חיפה)

     
  • בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 19.9.21 נדון ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה תביעה של מבוטח נגד חברת הביטוח שלו בגין תאונת דרכים שאירעה לרכבו. התובע טען במסגרת תביעתו כי בנו נהג ברכב בעת קרות התאונה בעוד שחברת הביטוח טענה מנגד, כי התובע מסר גרסאות סותרות לגבי זהות הנהג ברכב וכי קיים חשד שברכב נהג אדם שלישי שלא היה מורשה לנהוג ברכב. בית משפט השלום דחה את תביעת התובע לאור סתירות רבות שהתגלו בגרסתו ואשר לדידו של בית משפט השלום העידו על כך שהתובע מסר פרטים כוזבים בנוגע לאופן התרחשות התאונה, כל זאת על אף שנגד בנו של התובע הוגש כתב אישום בגין אחריותו לתאונה והוא הורשע על פי כתב האישום.
    בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי כאשר עומדת בפני בית המשפט ראיה בעלת משקל רב כדוגמת פסק דין מרשיע בהליך פלילי, אין די בסתירות שמתגלות בגרסת המבוטח כדי להביא לדחיית תביעתו. בית המשפט המחוזי קבע, כי בית משפט השלום לא בחן את משקלו הראייתי של פסק הדין המרשיע ולמעשה התעלם ממנו. על אף שבדרך כלל בית המשפט של ערעור אינו נוהג להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, התעלמותו של בית משפט השלום מראיה מהותית במקרה הנוכחי מחייבת התערבות. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי בפסק דינו של בית משפט השלום נפלה טעות משפטית שכן גם אם אכן היה המבוטח מוסר פרטים כוזבים לחברת הביטוח, אין די בכך כדי להביא לדחיית הכיסוי הביטוחי ורק אם מסירת הפרטים הכוזבים נובעת מרצונו של המבוטח לזכות בכיסוי ביטוחי שאחרת לא היה לו, ניתן לפטור את חברת הביטוח מתשלום. במקרה הנוכחי, גם אם אכן היה מדובר במסירת פרטים כוזבים, לא הוכח כי הדבר נעשה במטרה לזכות בכיסוי ביטוחי שאחרת לא היה עומד למבוטח ובהחלט יתכן שהדבר נעשה על מנת להגן על אדם שלישי מפני אחריות פלילית, מעשה שהינו פסול, אך אינו מצדיק את שלילת הכיסוי הביטוחי.
    משכך ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום וקיבל את תביעת המבוטח.
    (עא (ת"א) 50184-02-20‏ ‏ מנשה גבאי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ)

     
  • בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5.9.21 נמחק על הסף ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל הגשתו באיחור של 3 ימים. באותו מקרה טען המערער, בין היתר, כי לאחר מתן פסק הדין ניתנה על ידי בית המשפט פסיקתא שהיא ההחלטה האופרטיבית המאפשרת לקיים את פסק הדין וכי יש לספור את מניין 60 הימים להגשת הערעור ממועד מתן הפסיקתא ולא ממועד מתן פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את טענות המערער וקבע, כי יש לספור את מניין המועדים להגשת הערעור ממועד מתן פסק הדין וכי מועד זה חלף. כמו כן, בית המשפט דחה את בקשתו של המערער להאריך את המועד להגשת הערעור, על אף שמדובר בארכה קצרה בת 3 ימים בלבד.
    (עא 4114/21 ריימונד שחר נ' מרי דהן)


לסיכום

הנה כי כן, במידה והנכם מנהלים ו/או ניהלתם הליך אזרחי אשר הסתיים שלא לשביעות רצונכם, בהחלט יתכן שעומדת לכם הזכות לערער על פסק הדין ו/או על החלטות ביניים שניתנו במסגרת ההליך.
מתן פסק דין על ידי הערכאה הראשונה אינה בגדר סוף פסוק ובמקרים המתאימים גם לאחר מתן פסק הדין ניתן להביא לשינוי התוצאה בין אם על ידי ניהול הליך הערעור עד להכרעת ערכאת הערעור ובין אם על ידי פתיחת פתח למשא ומתן מחודש לפשרה באמצעות הגשת הערעור.
יחד עם זאת, חשוב להיות ערים לכך שניהול הליך הערעור הינו תהליך מורכב המוסדר במערכת עניפה של כללים דיוניים, כך שניהול הליך הערעור מחייב מקצועיות, הקפדה על כללי הפרוצדורה וכן הקפדה על אופן הצגת הטענות.
שימוש נכון ומושכל בהליך הערעור הינו אמצעי יעיל במקרים שבהם נפלו שגיאות בפסק הדין שניתן בערכאה הראשונה ובהחלט יכול להביא לשינוי התוצאה.
 

תנו לעו"ד מומחים ומנוסים לייצג אתכם נאמנה – בדיסקרטיות מלאה

לייעוץ ראשוני, פרטים נוספים ובכל שאלה פנו אלינו כעת: סניף מרכז 03-6109100סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054.

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

עשוי לעניין אתכם

ניהול סכסוכים בתחום הזכיינות

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); יגאל רוזנברג, עו"ד

אדם רשאי להתקשר בהסכם מסחרי עם המעסיק שלו

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); יגאל רוזנברג, עו"ד

בית המשפט העליון שב וקבע: אדם רשאי להתקשר בהסכם מסחרי עם המעסיק שלו ללא קשר להיותו עובד אצל אותו מעסיק...

מנכ"ל שפרש נמצא זכאי לדמי תיווך בגין עסקה שעליה נודע לו עוד במהלך כהונתו בחברה

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); יגאל רוזנברג, עו"ד

מנכ"ל של חברה נחשף להזדמנות עסקית במסגרת תפקידו ומעלה הזדמנות זו בפני הנהלת החברה, אך הנהלת החברה דוחה את הרעיון. כעבור זמן קצר פורש המנכ"ל מתפקידו ומציע את אותה ההזדמנות מחדש לחברה והפעם מבקש לשמש כמתווך בעסקה למימוש של אותה הזדמנות עסקית. החברה מקבלת את הצעתו של המתווך (המנכ"ל לשעבר) ובסופו של יום מתקשרת בעסקה שאותה היא דחתה זמן לא רב לפני כן.

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.