תנאים אשר בהתקיימם ייחשב יחיד לתושב ישראל לעניין אמנה למניעת כפל מס

מדינת ישראל חתומה על אמנות למניעת כפל מס עם מספר רב של מדינות.
אמנה למניעת כפל מס מטרתה היא, למנוע הטלת מס על הנישום הן במדינת התושבות שלו והן במדינה בה הופקה הכנסתו. במסגרת האמנה למניעת כפל המס, מסדירות המדינות החתומות על האמנה את חלוקת זכויות המיסוי בנוגע לסוגים שונים של הכנסה, ובכך מונעות הן את הכפפתו של הנישום לכפל מס. להכרעה בדבר מקום המושב של אדם, המבקש ליהנות מהוראות האמנה, תפקיד מהותי בחלוקת זכויות המיסוי בין המדינות החתומות על האמנה שכן במקרים שונים מגבילה האמנה את זכותה של אחת מהמדינות המתקשרות למסות רווחים שונים של הנישום על אף הוראות הדין הפנימי של אותה מדינה.

לסוגיה זו נדרשה רשות המסים במסגרת החלטת מיסוי 9857/12 (להלן: "החלטת המיסוי"), בה נקבעו התנאים אשר בהתקיימם ייחשב יחיד לתושב ישראל לעניין אמנה.

המדובר בבני זוג הנחשבים לתושבי מדינת אמנה בהתאם לדין הפנימי של מדינה זו (להלן: "המדינה הזרה"). בבעלות בני הזוג פעילות בינלאומית, הכוללת מרכזי ייצור ושיווק במספר מדינות בעולם, לה מחזור מכירות בהיקף נרחב בשנה (להלן: "הפעילות"). טבעה הבינלאומי של הפעילות מחייב את בני הזוג לשהות חלק ניכר מזמנם בנסיעות בין מוקדי הפעילות ברחבי העולם.

בכוונת בני הזוג, שבבעלותם דירה בישראל, אך נכון למועד מתן החלטה זו טרם התגוררו בה, להעביר את מרכז חייהם לישראל במהלך המחצית השנייה של שנת ההגעה (להלן: "שנת המס הראשונה") ובכך להפוך לתושבי ישראל לראשונה.

החלטת המיסוי ניתנה לבקשת בני הזוג, לקבוע עבורם תנאים אשר בהתקיימם יוכלו להיחשב לתושבי ישראל הן לעניין הדין הפנימי והן לעניין האמנה עם המדינה הזרה, ולקבל אישור תושבות בהתאם.

במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי בני הזוג ייחשבו לתושבי ישראל לעניין פקודת מס הכנסה החל מיום העברת מרכז חייהם לישראל (להלן: "יום ההגעה לישראל") ובלבד שישבו בישראל תקופה מהותית מיום הגעתם;

החל מתום שנת המס השלישית ליום הגעתם לישראל, ובתום כל שנת מס שלאחר מכן, ינפיק פקיד השומה לכל אחד מבני הזוג אישור בדבר היותו תושב ישראל לעניין האמנה עם המדינה הזרה, החל מיום הגעתו לישראל ולכל אחת משנות המס שלאחר מכן, ובלבד שיתקיימו כל התנאים האלה במצטבר (להלן: "התנאים המזכים"):

1. לבני הזוג יהיה בית קבע בישראל;
2. החל מיום הגעתם לישראל ועד לתום שנת המס הראשונה ישהו בני הזוג בישראל מעל ל-100 ימים במחצית השנייה של השנה ולא פחות משליש מכמות ימי השהייה מיום ההגעה ועד לתום שנת המס הראשונה;
3. בשנת המס השנייה למועד הגעתם ישהו בני הזוג בישראל למעלה מ - 133 ימים;
4. בשנת המס השלישית למועד הגעתם ישהו בני הזוג בישראל מעל 143 ימים;
5. בעת הגשת הבקשה לאישור תושבות בתום שנת המס השלישית, ולאחר שעמדו בתנאים המאוזכרים בסעיפים 2 עד 4 לעיל, בכל שנה, ייתנו בני הזוג הצהרה כי בכוונתם להמשיך ולשהות בישראל תקופה שלא תפחת מ - 143 ימים בכל שנה לגבי שתי שנות המס העוקבות;
6. בכל שנת מס עבורה יונפק אישור תושבות, ישהו בני הזוג, בכל אחת מהמדינות האחרות, מספר ימים הקטן ממספר ימי שהייתם בישראל באותה שנה. בני הזוג יציגו בפני פקיד השומה את פירוט כמות ימי השהייה בכל אחת מהמדינות בהן שהו בשנת המס הרלוונטית;
7. בני הזוג הצהירו כי לא בחרו בשנת מס כלשהי כשנת הסתגלות כהגדרתה בסעיף 14 לפקודת מס הכנסה;
8. בני הזוג יציגו חוות דעת מאת רו"ח מקומי של המדינה הזרה כי לפי מבחני הדין הפנימי במדינה הזרה, הם אינם נחשבים "תושבי המדינה" החל מיום ההגעה ואילך;
9. מבלי לגרוע מהאמור, מובהר כי אין באי קיום אחד או יותר מהתנאים המזכים בשנת מס כלשהי, כדי למנוע מפקיד השומה לטעון כי מרכז חייו של כל אחד מבני הזוג מצוי בישראל באותה שנת מס, וכי הוא נחשב לתושב ישראל;
10. מוסכם כי בקיום התנאים המצטברים שלעיל יראו את בני הזוג כמי שנחשבים לתושבי ישראל הן לצרכי דין פנימי והן לצרכי האמנה החל מיום ההגעה ואילך. ואולם, אין באמור לעיל בכדי לחייב את רשות המיסים להסכים לייצג את בני הזוג, בהליך של הסכמה הדדית, מול מדינת אמנה, היה ותחליט כי זיקתם של בני הזוג למדינת האמנה גוברת.