מאת:


חשיבות פיצויים מוסכמים בחוזים מסחריים

שני פסקי דין אשר יצאו לאחרונה ממחישים היטב את החשיבות הרבה שיש לסעיף הפיצוי המוסכם בהסכמים מסחריים. כפי שניתן להיווכח מפסקי דין אלה, נושא הפיצוי המוסכם הוא נושא מהותי שיש לתת עליו את הדעת בכל התקשרות מסחרית, כדי להימנע מהשלכות קשות ומחיובים כספיים גבוהים. בהקשר זה חשוב להדגיש כי לא אחת צדדים העורכים הסכמים מסחריים וחותמים עליהם כוללים בהסכם הוראות המתיחסות לפיצוים מוסמכים אולם נראה כי בחלק גדול של המקרים לא מושקעת מחשבה מספקת באשר סכומים הכלולים בהסכם ומוגדרים כפיצוי מוסכם וזאת מתוך הנחה לפיה האמור יהיה רלוונטי רק במקרה של הפרה והואיל ובעת החתימה, במרבית המקרים, נמנעים הצדדים מלחשוש יתר על המידה מהפרה, כך נמנעים הם מלייחס חשיבות מספקת לסעיפים הדנים בפיצויי מוסכם, מה שבהחלט שגוי. מאמר זה תומך בטענה לפיה יש לייחס לסעיפים אלה, הדנים בפיצוי מוסכם - חשיבות של ממש.  
 
סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970, קובע כי במידה והצדדים לחוזה הסכימו במסגרת החוזה על כך שבמקרה של הפרה ישולם על ידי הצד המפר פיצוי בסכום שנקבע מראש, הרי שהצד הנפגע לא יהיה חייב להוכיח את הנזקים אשר נגרמו לו בפועל כתוצאה מההפרה ויהיה זכאי לקבלת סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה. עוד קובע סעיף 15 כי לבית המשפט ישנה סמכות להפחית את סכום הפיצוי המוסכם אולם זאת רק במקרה שבו סכום הפיצוי שנקבע בחוזה, נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שאותו ניתן היה לצפות במועד כריתת החוזה. משמע, המחוקק שקל את נושא הפיצוי המוסכם במסגרת חקיקה ולטובת ייעול ההליך ולטובת קיצור ההליכים הנדרשים לטובת הוכחות נזק, אפשר הוא מפורשות להגדיר את הפיצוי המוסכם שעה בה נחתמים הסכמים.
במילים אחרות, אם בהסכם קבעו הצדדים פיצוי מוסכם דרקוני, בית המשפט יוכל להתערב בסכום הפיצוי אבל רק אם המפר יוכיח שאותו סכום שנקבע בהסכם הוא חסר פרופורציה ומופרז באופן בלתי סביר ביחס לכל תסריט אפשרי של נזק שאותו ניתן היה לצפות בזמן כריתת החוזה. כל עוד לא יוכל צד להסכם להוכיח האמור, בית המשפט צפוי לקבל את הסכום פיצוי שהוסכם בהסכם ולחייב בהתאם לקבוע.
במהלך השנים התפתחה פסיקה ענפה סביב הנושא, אשר הרחיבה את התערבותו של בית המשפט בפיצויים המוסכמים ובכך הביאה לכרסום מסוים בוודאות של הפיצויים המוסכמים.
בין היתר נקבע שגם כאשר סכום הפיצוי המוסכם נקבע ללא הבחנה ביחס להפרות האפשריות השונות יוכל בית המשפט להתערב בסכום הפיצוי. במילים אחרות, גם אם סכום הפיצוי המוסכם לא היה מופרז ביחס להפרות מסוימות אך הוא מופרז ביחס להפרות אחרות, יהיה בית המשפט רשאי להתערב בסכום הפיצוי המוסכם, ככל שההפרה שאירעה בפועל היא כזאת שביחס אליה סכום הפיצוי המוסכם שנקבע היה מופרז.
עוד נקבע בפסיקת עבר של בתי המשפט כי אמנם, על מנת לזכות בפיצוי המוסכם, אין הצד הנפגע חייב להוכיח את הנזק אשר נגרם לו בפועל אולם הוא חייב להראות שנגרם לו נזק כלשהו, אחרת לא יהיה זכאי לקבלת הפיצוי המוסכם.
עם זאת, נראה כי שני פסקי הדין אשר ניתנו השבוע מסמנים שינוי מגמה מסוים לטובת הקפדה יתרה על הוראות החוזה בעניין פיצוי מוסכם ועל הימנעות של בתי המשפט מפני התערבות בהסדרים שנקבעו על ידי הצדדים בעניין זה.
 

פסק דין פריניר

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בערעור שהגישה חב' פריניר נ' חב' רעם שיווק מזון ונגד בעלי החברה. הערעור נסב סביב פסק דינו של בית משפט השלום אשר מצא לנכון להפחית את הפיצוי המוסכם שבו חויבו הנתבעים מסכום של כ- 1.3 מיליון ₪ לסכום של 200 אש"ח. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי על הנתבעים לפצות את חב' פריניר במלוא הפיצוי המוסכם בסך של כ- 1.3 מיליון ₪.
חב' פריניר חתמה על הסכם עם חב' רעם שיווק מזון לאספקת 400 טון זיתים מירדן כאשר ההסכם כלל הוראות לגבי איכות הזיתים שרעם התחייבה לספק. בהסכם נקבע סעיף פיצוי מוסכם הקובע, כי במידה וחב' רעם לא תצליח לספק זיתים בכמות ובאיכות הנדרשת (בכפוף לחריגה מותרת של עד 10%), יהיה עליה לשלם פיצוי מוסכם בסכום של מלוא המחיר החוזי לטון זיתים, על כל טון זיתים שלא סופק, כאמור. בעל המניות של חב' רעם חתם על כתב ערבות אישית להתחייבויותיה של החברה.
בפועל סיפקה רעם 161 טון זיתים בלבד על כן היא ובעליה נתבעו לשלם פיצוי מוסכם בסכום השווה למחיר של 284 טון זיתים שאותם היא לא סיפקה ובסכום של כ- 1.3 מיליון ₪. במילים אחרות, הספק נדרש לשלם פיצוי מוסכם בסכום העולה כמעט פי שניים על התמורה שאותה הוא קיבל עבור 161 הטונות שהוא סיפק.
בית משפט השלום קבע, כי גובה הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה היה בלתי סביר ולא פרופורציונלי ביחס לנזק שאותו ניתן היה לצפות כתוצאה מהפרת ההסכם ומשכך מצא לנכון להפחית את סכום הפיצוי המוסכם לסכום של 200 אש"ח בלבד.
חב' פריניר לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור וקבע כדלקמן: ככל שהסכם קובע סעיף של פיצוי מוסכם, הרי שצד אשר נפגע מהפרה יסודית של ההסכם זכאי לקבלת סכום הפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק. נטל ההוכחה ונטל השכנוע בכל הנוגע לאי סבירות הפיצוי המוסכם מוטל על המפר. על מנת שבית המשפט יוכל להתערב בסכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה, נדרש הנתבע לבקש מבית המשפט באופן מפורש להתערב בסכום הפיצוי מכוח הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) וכן להוכיח, כי סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה היה בלתי סביר ביחס לנזקים שאותם יכלו לצפות הצדדים במועד כריתת ההסכם. בעניינן פריניר, רעם לא ביקשה מבית המשפט באופן מפורש להתערב בסכום הפיצוי המוסכם וממילא לא הביאה הוכחות לעניין אי סבירות סכום הפיצוי, על כן לא היה רשאי בית המשפט להתערב בסכום הפיצוי על דעת עצמו ועל פי שיקול דעתו.
לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי שיש לחייב את חב' רעם ואת בעל החברה במלוא סכום הפיצוי המוסכם בסך של כ- 1.3 מיליון ₪ כאמור.
)ע"א 60470-10-20 פריניר (הדס 1987) בע"מ נ' רעם שיווק מזון וחקלאות בע"מ ואח'(
 

פסק דין ל.א.צ.פ. ייזום בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעה של עו"ד אשר אנגלמן (בתפקידו ככונס נכסים) לחיובה של חב' ל.א.צ.פ. ייזום בע"מ בפיצוי מוסכם בסך של כ- 1.7 מיליון ₪ בגין הפרת הנתבעת לתשלום תמורה חוזית מוסכמת בגין רכישת נכס מקרקעין.
עו"ד אנגלמן שימש ככונס נכסים של נכס מקרקעין אשר לגביו התקיים הליך פירוק שיתוף והוחלט על פירוק השיתוף במקרקעין על ידי מכירתם לכל המרבה במחיר וחלוקת התמורה בין בעלי הזכויות במקרקעין. עו"ד אנגלמן מונה ככונס נכסים לצורך ביצוע המכירה עבור בעלי הזכויות. בתוך כך נוהל מכרז שבו זכתה חב' ל.א.צ.פ. ובהמשך נחתם הסכם במסגרתו התחייבה החברה לשלם לכונס הנכסים תמורה חוזית מוסכמת בסך של כ- 17 מיליון ₪.
את התמורה התחייבה החברה לשלם לכונס בשני תשלומים כאשר התשלום הראשון בשיעור של 30% היה עליה לשלם עם אישור העסקה על ידי בית המשפט ותשלום זה שולם. באשר לתשלום השני, היה על החברה לשלמו בתוך 5 חודשים ממועד אישור העסקה על ידי בית המשפט. בנוסף, ההסכם קבע כי החברה תהיה רשאית לקבל מימון מבנק מסחרי לביצוע העסקה וכי כונס הנכסים יחתום על התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק המסחרי אולם הוא יהיה רשאי להעיר הערות ביחס לנוסח ההתחייבות לרישום משכנתא וכן נקבע בהסכם, כי אי קבלת המימון על ידי ל.א.צ.פ. לא תפגע בהתחייבותה החוזיות לשלם את מלוא התמורה. בהסכם נקבע סעיף של פיצוי מוסכם אשר הועמד על סך של 10% מסכום העסקה (כלומר כ- 1.7 מיליון ₪) וכן נקבע כי הפרת ההסכם על ידי מי מהצדדים שניתנה לגביה התרעה של 7 ימים וההפרה לא תוקנה- תיחשב להפרה יסודית של ההסכם.
ל.א.צ.פ. התמהמהה עם קבלת המימון ורק לקראת סיום התקופה שבה היה עליה לשלם את התשלום השני העבירה לכונס הנכסים נוסח של התחייבות לרישום משכנתא מגורם מממן שכלל לא היה בנק מסחרי אלא גורם פרטי. הכונס ביקש לתקן את תנאי ההתחייבות לרישום משכנתא על פי הזכות המוקנית לו בחוזה ועד אשר הצדדים התכתבו ביניהם בנוגע לטיב התיקונים חלף המועד לביצוע התשלום השני, כך שהרוכשת נקלעה למעשה למצב של הפרת הסכם.
במצב דברים זה, שלח הכונס התרעה לרוכשת בה הוא הודיע לה כי ככל שלא ישולם התשלום השני בתוך 7 ימים, הרי שהיה תהיה במצב של הפרה יסודית ויהיה עליה לשלם פיצוי מוסכם בגין הפרה זו. משלא שולם התשלום השני הגיש הכונס תביעה כספית לחיובה של הרוכשת בפיצוי המוסכם, כאמור.
הרוכשת (ל.א.צ.פ.) טענה להגנתה, כי תשלום התמורה התעכב בגלל התנהלות הכונס אשר לא חתם על התחייבות לרישום משכנתא ועל כן אין היא חייבת בתשלום הפיצוי המוסכם. בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי התנהלותו של הכונס הייתה עניינית, כי התיקונים שהוא ביקש להוסיף בתוך נוסח ההתחייבות לרישום משכנתא היו תיקונים ענייניים וכי, ללא התיקונים הללו הוא היה רשאי לסרב לחתום על ההתחייבות. עוד קבע בית המשפט, כי הכונס לא היה חייב לחתום על ההתחייבות גם מאחר וההתחייבות לרישום משכנתא שעליה הוא התבקש לחתום כלל לא הייתה לטובת בנק מסחרי (כפי שקובע החוזה) אלא לטובת גורם פרטי. בנוסף לכל אלה קבע בית המשפט, כי לפי הוראות החוזה הייתה הרוכשת מחויבת לבצע את התשלום השני גם אם לא יעלה בידה לקבל את המימון הנדרש.
משכך, קבע בית המשפט כי הרוכשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית וכי עליה לשלם את מלוא הפיצוי המוסכם בסך של כ- 1.7 מיליון ₪.
ראוי לציין כי גם בפסק דין זה העיר בית המשפט, כי הנתבעת לא טענה שסכום הפיצוי המוסכם הינו בלתי סביר ולא ביקשה מבית המשפט להפחית את סכום הפיצוי, על כן לא מצא לנכון בית המשפט להתערב בסכום הפיצוי.
)ת"א 57493-12-18 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ ואח' נ' פורת ואח'(
 

לסיכום

סעיף הפיצוי המוסכם מאפשר לצד הנפגע מהפרת הסכם לדרוש קבלת פיצוי בסכום מוסכם וקבוע מראש, מבלי שיהיה עליו להוכיח את הנזק אשר נגרם לו בפועל כתוצאה מההפרה (ככל שההסכם כולל הוראה לעניין פיצויים מוסכמים). אי הקפדה על קיום הוראות החוזה עשויה להביא את אחד הצדדים לכדי הפרה ולהטיל עליו תשלום של פיצויים מוסכמים בסכום נכבד, גם אם בפועל הנזק אשר נגרם כתוצאה מההפרה הינו נמוך באופן משמעותי מסכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.

לנוכח האמור, קיימת חשיבות רבה בניסוח הוראות החוזה ובעיקר בניסוח סעיף הפיצוי המוסכם, כך שיתן ביטוי ראוי לאינטרסים של שני הצדדים בכל סוג של הפרה אשר יכולה להתרחש בעתיד. נראה כי נכון להשקיע מחשבה בכל הקשור בעריכת סעיף הפיצוי המוסכם, לפרט אותו , להתייחס לסוגי הפרות ולפיצוי בגין כל הפרה והפרה. ככול שהסעיף הדן בפיצויים מוסכמים יהיה מפורט יותר, כך תגבור הסבירות לאכוף את הסעיף ולהימנע ממצב בו בית המשפט יסטה ממנו.  מבלי לפגוע באמור, הפסיקה דנן תומכת בטענה לפיה יש לתן לסעיפי פיצוי מוסכם את החשיבות המתחייבת וכי אי הקפדה על האמור וכן אי הקפדה על קיום הוראות החוזה, עשויה להביא את הצד המפר לתשלום סכומי כסף גבוהים ביותר ללא קשר לנזק אשר נגרם בפועל כתוצאה מההפרה.

 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים, הודעות והזמנות לאירועים וכנסים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.