מאת:


כל פסיקת מס עדכנית מלמדת כי: שקל המופקד בחשבון הבנק שלך חייב בתשלום מס – אלא אם ביכולתך להוכיח אחרת !
 
בית המשפט המחוזי במחוז מרכז דחה את ערעור המס שהגיש המערער, רואה חשבון במקצועו, על שומת מס שהוצאה לו לפי מיטב השפיטה ועל ההחלטה לפסול את ספריו לנוכח אי יכולתו של המערער להוכיח באופן מדויק וממוסמך את טענותיו בדבר מקורות התקבולים שהתקבלו בחשבון הבנק שלו.
 

רקע עובדתי

המערער, רו"ח במקצועו ניהל בחשבונו פעילות ענפה במזומנים, כאשר סכומים שהופקדו במזומן בחשבון הבנק שלו לא דווחו כהכנסה לרשויות המס. בנוסף לכך נמצאו מספר הפקדות שהתקבלו ממי שהיו לקוחותיו של המערער ואשר לא דווחו אף הן כהכנסות וכן נמצא כי המערער לא דיווח על הכנסות משכירות שהיו לו בתקופה הרלוונטית. פקיד השומה ערך בירור עם המערער במסגרתו טען הנ"ל כי ההפקדות שהופקדו בחשבונו במזומן מקורן באשראי לטווח קצר שאותו הוא קיבל מחלפני מטבע (צ'יינג'ים) כנגד שיקים אישיים דחויים שהוא ניכה אצלם וכי אשראי זה נדרש לו באותה העת לצורך מימון עבודות הבניה של ביתו. יחד עם זאת לא עלה בידי המערער להציג תשתית ראייתית מספקת, לרבות תיעוד לגבי מקור סכומי ההפקדות בחשבונו.
משכך, ספרי המערער נפסלו והוצאה לו שומת מס לפי מיטב השפיטה במסגרתה נכללו כל ההפקדות שנמצאו בחשבונו של המערער כהכנסות החייבות במס. כן הוטלו על המערער קנסות גרעון.
 

הערעור

המערער הגיש ערעור מס על השומה שנקבעה לו וכן על ההחלטה לפסול את ספריו במסגרתו הוא חזר על טענותיו בפני פקיד השומה ובין היתר טען כי:
  • מקור ההפקדות במזומן שהופקדו בחשבונו הוא באשראי לטווח קצר שהוא קיבל מחלפני כספים לצורך בניית ביתו וכנגד שיקים אישיים אשר הוא ניכה. לטענת התובע, הוא גלגל אשראי זה לאורך תקופת הבניה של הבית מנותן שירותי מטבע אחד לנותן שירותי מטבע אחר.
  • המקור להעברות שהתקבלו מלקוחותיו ואשר לא דווחו כהכנסה הינו למעשה בהחזר הלוואות אישיות שהוא נתן לאותם לקוחות שעימם יש לו קשרי ידידות אישיים.
  • לעניין אי דיווח על הכנסות משכירות, המערער לא חלק על כך שנפל מחדל בהתנהלותו זו והביע נכונות לתקנו.
בית המשפט קבע, כי בערעור מס מוטל על המערער הנטל להוכיח את המקור הכספי לכל אחד ואחד מהתקבולים בחשבונו וכן להוכיח כי התקבול אינו בגדר הכנסה החייבת במס. משכך, עיקר הדיון בבית המשפט נסב סביב השאלה האם עלה בידי המערער להוכיח באסמכתאות מתאימות את המקור הכספי להפקדות שהופקדו בחשבונו, מלבד הסברים בעל פה שניתנו על ידו. לאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית המשפט, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הצליח להביא אסמכתאות מתאימות לתקבולים השונים בחשבונו.
המערער טען בפני בית המשפט כי אין אפשרות להראות אסמכתא בכתב לגבי הסכומים של כל הפקדה והפקדה שבוצעה בחשבונו במזומן, שכן לדברי המערער חלק מהמזומנים שאתם הוא קיבל מחלפני הכספים הוצאו על ידו לצורך תשלום לבעלי מקצוע במזומן וחלק אחר הופקד בחשבון הבנק שלו לצורך פירעון שיקים שניתנו לבעלי מקצוע אחרים. לנוכח מצב דברים זה טען המערער כי לא ניתן להראות התאמה מלאה בין הסכומים שאותם הוא קיבל במזומן מחלפני הכספים לבין הסכומים שאותם הוא הפקיד בחשבונו.
הסבריו אלה של המערער נדחו על ידי בית המשפט.
  • ראשית נקבע, כי אין לקבל את הסבריו של המערער בעל פה וכי בהיעדר תיעוד בכתב לא ניתן לקבוע שהמערער הרים את הנטל המוטל עליו לסתור את צו השומות שהוצא לו.
  • שנית וחשוב מכך נקבע, כי גם אם אכן מקור הכספים המזומנים אשר הופקדו בחשבונו של המערער הינו באשראי לטווח קצר שקיבל המערער, הרי שהיה על המערער לפרוע אשראי זה (על ידי כיבוד השיקים האישיים שאותם הוא מסר לניכיון לנותני שירותי המטבע), אלא שסכומי ההכנסה המדווחים של המערער (כ- 300 אש"ח בשנה) לא היו מספיקות כדי להחזיר את אותם הסכומים שקיבל התובע כאשראי, לטענתו.
  • שלישית, בית המשפט זקף לחובתו של המערער את העובדה שהוא הינו רואה חשבון במקצועו ומשכך מצופה ממנו סטנדרט התנהלות הרבה יותר מסודר וממוסמך מאדם אחר. עוד נזקפה לחובת המערער העובדה שנפלו בדיווחיו ליקויים נוספים כגון אי דיווח על הכנסות משכירות ומשכך נדרש מן התובע לעמוד ברף גבוה יותר על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס למתן הסברים לסכומי התקבולים השנויים במחלוקת.
  • מלבד כל אלה, בית המשפט מצא שבגרסאות המערער והעדים מטעמו נפלו מספר סתירות הפוגעות במהימנותו.
זאת ועוד, בית המשפט גם דחה את הסבריו של המערער וכן את עדויות העדים שהובאו מטעמו לגבי כך שסכומים שהתקבלו בחשבונו מלקוחותיו היו בגדר החזר הלוואה אישית שהעניק המערער לאותם לקוחות. גם בעניין זה קבע בית המשפט, כי גרסאות המערער והעדים מטעמו הותירו ספקות משמעותיים באשר לגרסאותיהם.
אם כן, בסופו של יום בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המערער להרים את הנטל המוטל ולהראות מקור חוקי שאינו חייב במס לכל תקבול ותקבול שהתקבל בחשבונו ומשכך, הרי שיש להותיר את השומה שהוצאה למערער לפי מיטב השפיטה על קנה (למעט סך של 400,000 ₪ אשר לגביו קיבל פקיד השומה את הסבריו של המערער כי ניתן לו במתנה מאביו ואשר נתמך בתצהיר של האב).
 

מסקנות

מטבע הדברים בית המשפט לא יכול היה  לדעת בוודאות האם ועד כמה גרסאותיו של המערער במקרה קונקרטי זה היו דברי אמת, אולם בהחלט יתכן שלפחות חלק מהתקבולים שאותם קיבל המערער (ואשר נזקפו על ידי פקיד השומה כהכנסה חייבת) לא היו בבחינת הכנסות החייבות במס אלא אשראי שאותו גלגל המערער מספר פעמים, כמוסבר על ידו. ברם, היעדר יכולת של המערער להציג אסמכתאות מתאימות לטענותיו גרמה לכך שכל התקבולים שאותם הוא קיבל בחשבונו נזקפו כהכנסה חייבת.
ניקח לדוגמא מצב שבו פלוני מנכה שיק אישי שלו המעותד בשבוע ימים בסך של 10,000 ₪ אצל חלפן כספים ומקבל תמורתו 9,500 ₪ אותו הוא מפקיד בחשבונו. כעבור שבוע כאשר מגיע מועד הפירעון של השיק בסך 10,000 ₪ הולך אותו פלוני לחלפן כספים אחר ומנכה אצלו שיק אישי מעותד נוסף בסך של 10,500 ₪ אשר תמורתו הוא מקבל סך של 10,000 ₪ אותם הוא מפקיד בחשבונו ובאמצעותם הוא פורע את השיק הקודם שניתן על ידו לחלפן הראשון וכך הלאה עד סוף החודש.
על פניו לאדם זה יצטברו במהלך החודש ארבעה תקבולים בסכום כולל של קרוב ל- 40 אש"ח אלא שבפועל אותו אדם קיבל אשראי בסך של  כ- 10 אש"ח בלבד שאותו הוא גלגל 4 פעמים (וגם אשראי זה אינו בבחינת הכנסה החייבת במס). בהחלט ייתכן שלכשיידרש אותו אדם להצביע על מקור הכנסה ששימש אותו לצורך החזר התקבולים בסך של כ- 40 אש"ח, הדבר לא יעלה בידיו שכן בפועל הוא קיבל אשראי של קצת יותר מ- 10,000 ₪ בלבד.
במצב דברים זה, בהיעדר אסמכתאות מתאימות, עלולים כל התקבולים בסך של 40,000 ₪ להיזקף על ידי פקיד השומה כהכנסה חייבת (שעליה יתווספו גם קנסות וריביות).
מהפסיקה דנן עולה בברור כי על מנת למנוע מצב עגום זה לא די במתן הסברים בעל פה. קיימת חשיבות רבה להתנהלות כספית מסודרת וממוסמכת במהלך החיים השוטף. גם כאשר לא קיים תיעוד מסודר אשר נאסף בזמן אמת, יש לעשות את כל הניתן על מנת לאתר את התיעוד הנדרש בדיעבד. כך למשל במקרה שתואר לעיל, יתכן שניתן לאחזר את הקבלות ו/או כרטסת הלקוח אצל כל אחד מנותני שירותי מטבע, דבר שהמערער לא עשה. ניתן היה גם לפנות לבנק ולבקש ממנו העתק של כל שיק שיצא מהחשבון על מנת להוכיח את זהות המקבל של כל שיק ובכך להראות כי אכן נעשה גלגול של אותו אשראי, דבר שהמערער לא עשה במקרה המתואר לעיל. ניתן גם להיעזר בחוות דעת חשבונאית אשר תנתח את ההתנהלות בחשבון הבנק ותנטרל את גלגולי האשראי ועוד כהנה וכהנה פעולות שניתן לעשות על מנת להוכיח באסמכתאות את הטענות בערעור.
אלא שמתן הסברים בעל פה או העלאת טענות כלליות בהליכי שומה ובערעור מס ללא תיעוד מתאים- לא די בהם והדבר עלול להביא לתוצאות קשות במישור הכספי ולחיוב במס, קנסות וריביות בסכומים העולים בהרבה מחבות המס האמיתית. 

גם פסק דין זה מלמד על שיטה מקובלת ונהוגה בקרב רשויות המס, במקרים המתאימים, להוצאת שומה  והיא לסכם את סך כל התקבולים המופקדים בחשבונות הבנק של הנישום , להשוותם למחזור המוצהר על ידי אותו נישום לרשות המס במסגרת הדוחות השנתיים והיה ונמצא פער בין סך ההפקדות לבין המחזור המוצהר – למסות את הנישום בגין הפער וזאת בהישען על הטענה לפיה הפער שקול להכנסות עליהן צריך היה לדווח . כך גם ראינו לאחרונה בפסיקה הנוגעת לחצרות רבנים – עת פקיד השומה סיכם את סך התקבולים המופקדים בחשבונות הבנק והשוואה לפעולות שבוצעו ולהעברות שבוצעו מאותם חשבונות לעמותות וחייב במס בגין הפער שנותר בחשבונות של אותם רבנים מקובלים .

מטבע הדברים, אנו למדים גם מפסיקה זו כי המערכת הבנקאית והתיעוד הבנקאי משמשים כלי ראוי ואמין לטובת ביצוע חישובים ולטובת קביעת שומות של נישומים. יש לקחת בחשבון כי הלכה למעשה נכון להיום יש בנמצא קושי להפקיד מזומנים באופן משמעותי בחשבונות הבנק וזאת בשל חוק המזומנים, כך שחשבונות הבנק בעתיד ישקפו באופן חלקי את הפעילות העסקית של הנישום, הגם שגם עובר לחוק המזומנים אין ערובה לכך שכל ההכנסות הופקדו בחשבונות הנישום.

 עוד יש ללמוד מפסק דין זה כי מבחינה ראייתית כל תקבול המופקד בחשבון של בעל עסק, חזקה עליו כי הינו הכנסה החייבת במס ומשכך על הנישום לשמור מסמכים וראיות המעידים על כך כי התקבול פלוני אינו עסקי , אלא החזר הלוואה, מתנה וכדומה. כשם שנישום צריך להוכיח כי כל הוצאה המוצאת על ידו במסגרת הפעילות העסקית הינה הוצאה שהוצאה לטובת ייצור הכנסה, כך הפסיקה מחייבת אותו להיות מסוגל להוכיח כי כל הפקדה שלגישת הנישום אינה עסקית, כי אכן אין היא כזו. האמור נכון למצב בו הנהלת החשבונות היא חד צידית וקל וחומר כאשר היא דו צידית. מעבר לכך, החובה האמורה מתעצמת שעה בה הנישום עוסק בתחומים המלמדים על בקיאותו אישית בתחום כמו ראיית חשבון, מה שמחייב את אותו רואה חשבון לעשות יותר מהמקובל ולהבטיח תיעוד מלא בגין כל תקבול ותקבול. מעבר לאמור, יוזכר כי שעה בה יכולה הייתה להיות ראיה התומכת בטענות הנישום אולם זה הנישום העדיף שלא להמציאה – עצם ההימנעות מהמצאתה מקימה חזקה לפיה לו היה ממציא את אותה ראיה אזי היא הייתה פועלת לחובתו או לחילופין – כי לא הייתה ביכולתו להמציא את הראיה האמורה. המסקנה המרכזית העולה מפסק דין זה היא החובה לשמור תיעוד המלד על כל תקבול ותקבול המתקבל אצל הנישום וזאת גם אם הנישום מנהל את עסקו באמצעות חשבונות הפרטי וגם אין לא חלה עליו חובה של התאמת בנקים. על הנישום לזכור כי לרשות המס הגישה והיכולת להגיע לחשבונות הבנק שלו ולבקש הסבר בגין כל שקל שהופקד בחשבון וכי היה ולא יתאפשר לו להמציא ראיות המלמדות על כך שאותה הפקדה אינה עסקית, אזי הסבריו שבע"פ ככול הנראה לא יעזרו לו והרשות מס וכנראה גם בתי המשפט יראו אותו כמי שחייב לשלם מס בגין אותם תקבולים.
 
(ע"מ (מרכז) 18-01-48073 רו"ח  נ' פקיד שומה פתה תקווה)
 
 
משמעותו של נטל ההוכחה בערעור מס

לתאום פגישה עם עו"ד

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.