19/8/2021
ברצוננו לעדכנכם, כי לאחרונה ניתן פסק דין בעניין ע"מ 26539-10-19 ראיוס נ' פקיד שומה חיפה, אשר עסק בערעורו של שחקן כדורגל זר (להלן: "המערער" ו/או "השחקן") ששיחק בקבוצת הכדורגל מכבי חיפה (להלן: "הקבוצה"), אשר במסגרת סיום חוזה העסקתו בקבוצה בטרם עת קיבל פיצוי על סך 150,000 יורו (להלן: "סכום הפיצוי").
הקבוצה דיווחה על סכום הפיצוי כמענק פטור ממס, ואילו פקיד השומה קבע כי מדובר בפיצוי עליו נדרש השחקן לשלם מס הכנסה בהתאם לתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ) התשנ"ח-1998(להלן: "התקנות"), בשיעור של 25%. השגה שהגיש השחקן נדחתה ומכאן הערעור.
פקיד השומה טען כי יש לראות את הפיצוי כהכנסה חייבת במס על פי סעיף 2(2) לפקודה, כלומר, הכנסה מעבודה, החייבת במס בשיעור של 25% בהתאם לתקנות. לטענתו של המשיב, מדובר בפיצוי בגין הפרת הסכם העסקה ועל כן הפרצה אותה אמור למלא הפיצוי הינה הכנסה מעבודה אותה היה צפוי לקבל בישראל, ומאחר והועסק בישראל מדובר בהכנסה שהופקה בישראל, ובהתאם לאמנת מס בין ישראל לספרד (ארץ מולדתו של השחקן) זכות המיסוי נתונה למדינת המקור, במקרה זה ישראל.
המערער טען כי עם סיום העסקתו עזב את ישראל, ואף אשרת העבודה שלו הסתיימה ומשכך לא נחשב עוד תושב חוץ. לטענתו, הפיצוי הוא תוספת להשלמת שכרו בצרפת ופיצוי על אובדן הכנסה בצרפת. לדבריו ניתן היה להגיע לאותה התוצאה לו הייתה משלמת הקבוצה הישראלית תשלום גבוה יותר עבור כרטיס השחקן, והמערער היה מקבל שכר גבוה יותר מהקבוצה הצרפתית. כמו כן על פי אמנת המס לטענתו הזכות לגבות מס נתונה למדינה בה הופקה ההכנסה ובמקרה זה לדבריו, צרפת.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים מעידים על כך, כי הפיצוי ששולם לשחקן לא נועד להוות תשלום משכורת בגין ההעסקה שלו בקבוצה לאחר מועד חתימת הסכם הסיום כפי שטען המערער, אלא המודבר על פיצוי ששולם על מנת שהוא יסכים לוותר על המשך העסקתו על ידי הקבוצה ויוותר על כל הזכויות המגיעות לו על פי הסכם ההעסקה.
עוד קבע בית המשפט, כי סיווג מקור התקבול שקיבל המערער כפיצוי בשל המעבר שלו למועדון בצרפת ייעשה על פי מהותו. כידוע, ההלכה בדיני המס, הינה כי פיצוי אותו מקבל נישום יסווג כדין הפרצה אותה בא הפיצוי למלא. זאת ועוד, הלכה היא כאשר התפשרו הצדדים על תשלום פיצוי כדי להימנע מהליך משפטי, ייבחן הפיצוי על פי מהות הנזק או ההפסד שנגרם ולא על פי הזכות לתבוע או לאכוף את ההסכם שעליו ויתר התובע. המערער ויתר בהסכם הסיום על הזכות לאכוף את התחייבות הקבוצה לשלם לו את שכרו ביתרת תקופה ההעסקה אילו הסכם ההעסקה לא היה מבוטל. הפיצוי שולם, על כן, חלף הכנסת עבודה שהיה המערער צפוי לקבל מהקבוצה, ולא עבור עבודה שביצע בפועל, ומכאן שאינו בבחינת שכר.
סעיף 4א לפקודה קובע, כי המקום שבו הופקה או נצמחה הכנסה מעבודה הוא מקום ביצוע העבודה. הואיל ועסקינן בפיצוי שהינו חלף שכר העבודה שלא שולם, הרי שמקום שבו הופקה ההכנסה הוא המקום שבו צפויה הייתה להתבצע העבודה בגינה משולם הפיצוי, כלומר, בישראל. הפרצה בענייננו, הינה הכנסה עבודה בישראל ולכן מתחייבת המסקנה כי גם מקום הפיצוי הוא מקום "הפרצה".
קביעת בית המשפט
לסיכום, קובע בית המשפט, כי הפיצוי ששולם למערער עם חתימת הסכם סיום העסקתו בקבוצה נועד לפצותו בגין הסכמתו לעבור לשחק במועדון בצרפת. הואיל והפיצוי נועד לשמש כתחליף להכנסה לה היה המערער זכאי לפי הסכם ההעסקה, הרי שיש למסותו בשים לב לסיווג ההכנסה על פי הסכם ההעסקה ולמקום שבו אמור היה להיות מועסק (ישראל).
בית המשפט דחה את ערעורו של השחקן ואף חייבו בהוצאות.
-----------------------------------------------------
ע"מ 26539-10-19 ראיוס נ' פקיד שומה חיפה
חיפוש 
סגור 
