22/3/2012
טובת הילד כעקרון מנחה בעת קבלת החלטה בעניין שמו של קטין
בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, הוגשה בקשת המבקשים ובהם הקטין, לשנות את שם משפחתו של הקטין לשם משפחת אמו המנוחה, תוך מחיקת שם משפחתו של אביו אשר רצח את אמו.
המשיב 2, אביו של הקטין רצח את אמו, ומרצה עונש מאסר בגין הרצח. המבקשים 1-2 שהם אחותה ואחיה של האם, מונו כאפוטרופוסים על גופו ורכושו של הקטין. מאז הרצח מתגוררת המבקשת 1 עם הקטין ועם אחיו הגדול ממנו, שנולד לאם מנישואיה הקודמים, ומשמשת להם כאם. הורי הקטין לא היו נשואים והקטין נושא את שם משפחתו של אביו. בקשת המבקשים הייתה כי שם משפחתו הנוכחי של הקטין, יימחק משמו וכי הקטין ישא את שם משפחתו של אמו בלבד. בית המשפט קיבל את הבקשה בקובעו כי שני העקרונות המנחים את ביהמ"ש בבואו להכריע בסוגיות הנוגעות לילדים הם עיקרון טובת הילד והעיקרון בדבר כיבוד רצון הילד הנגזר מעיקרון זכויות הילד. עקרונות אלו נקבעו בפסיקה וכן באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד בשנת 1989.
בכל פעולה או החלטה בענייניו של ילד, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה. פרופ' שאקי* מציע את ההגדרה לפיה טובת הילד היא: "מכלול הסיכויים, כפי שהם נתפשים ומוערכים על פי שיקולי בית המשפט לאור מכלול ממצאיו, להבטיח מרב הדאגה...לצרכיו הגופניים, החומריים והנפשיים של הילד בהתחשב בגילו ובצרכיו המיוחדים. צרכים שונים ומשתנים אלו מורכבים מתערובת של תנאי מגורים נאותים, תנאי כלכלה סבירים, אווירה חינוכית, תרבותית וחברתית הולמת, טיפול מסור ונכון, כשירות גופנית ונפשית של ההורה לטיפול בילד, נכונות ויכולת נפשית ומעשית של ההורה להעניק לילד תחושת קרבה, אהבה, חום, רגש, בטחון ואמון, ומעל לכל - את ההרגשה שהוא רצוי על ידי הוריו וסביבתו". סעיף 12 לאמנה קבע את זכות הקטין להיות שותף בהכרעות בעניינים הנוגעים אליו. השתתפות הילד בהליכים מכריעים בעניינו מבטאת יחס של כבוד לאוטונומיית הרצון שלו. זכותו של קטין כאדם להשפיע על גורלו ועמדתו תיחשב כמגלמת את טובתו, אלא אם יש מקום להניח מטעמים של הגנה מיוחדת על קטינים שלא כך הוא. כפי שנפסק, שמו של אדם הוא חלק מאישיותו. סעיף 7 לאמנה קובע כי לכל ילד הזכות להיקרא בשמו מעת לידתו וכי "שמו של אדם מלווהו כתו היכר אישי ומיוחד מרגע לידתו ועד מותו ויש בו כדי להשפיע על תפיסת האני של הילד ועל דימויו העצמי".
מהחומר שנפרש בפני ביהמ"ש עלה כי רצון הקטין בהחלפת שמו מבוסס על בסיס רגשי המבקש להתנתק מהאב "המפלצת" ועל נימוקים של רצון להשתלב ולהיטמע במשפחה המגדלת אותו תוך הנצחת שם אמו, והרצון להימנע מתגובות של הסביבה והחברה בה הוא חי, המקשרת אותו למקרה הטראגי. לדעת בית המשפט יש מקום לתת משקל גם לכאב של המבקשים אשר מגדלים את הקטין, ואשר התמודדות המפגש עם שם משפחתו של האב מכאיב להם, שהרי עולם הקטין מושפע מהתייחסות המבוגרים הסובבים אותו. משכך, קבע ביהמ"ש כי הקטין ישא שם משפחה אחד - זה של אמו.
*א"ח שאקי, "אפיונים בדיני משמורת קטינים", עיוני משפט כרך י (תשמ"ד-תשמ"ה) 5