היטל שווה על העסקת עובד זר ברישיון והעסקת מסתנן

ביום 14.7.19 ניתן פסק דין בתיק ע"מ 29283-08-16 טומי ווש בע"מ נ' פקיד שומה רחובות על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט בורנשטיין) ("פסק הדין"). פסק הדין ניתן על ערעור שהגישה חברה לצביעת טקסטיל ועיבוד בדים ("החברה"), אשר העסיקה מבקשי מקלט מאריתריאה ושילמה בגינם היטל בהתאם לחוק התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההיטל").

המערערת טענה כי היא זכאית לשלם היטל מופחת נוכח שיעור ההיטל הקבוע עבור עובדים זרים בענף התעשייה – 15%. מנגד, פקיד השומה טען שאין מדובר בעובדים זרים ברישיון כך שאינם זכאים לשיעור היטל מופחת, אלא כפופים לשיעור ההיטל בגובה 20%. החברה טענה, כי לגבי העובדים האריתראים והסודנים (להלן: "העובדים") נקבע בפסיקות עבר, כי הם בבחינת "עובדים זרים", וכי לצורך חוק ההיטל, שעה שאלה מועסקים בענף התעשייה – שיעור שיוטל על שכרם יהא 15%. מדובר בעובדים אריתראים וסודנים המחזיקים ברישיון זמני, ולא בעובדים בעלי רישיון עבודה. מנגד, פקיד השומה טוען כי בהתאם להוראות סעיף 45 לחוק ההיטל, שיעור היטל מופחת יחול רק על עובד זר המועסק לפי היתר, מצב שאינו מתקיים בעניינם של העובדים. כלומר, הואיל ולחברה אין היתר להעסיק עובדים זרים כלל, הרי שאינה זכאית לשיעור המופחת הקבוע בחוק ההיטל. עוד טען פקיד השומה, כי קבלת עמדת החברה תביא לגידול בהיקף העסקת עובדים ללא היתר ותעמוד בניגוד למדיניות הרחקתם של עובדים זרים ללא היתר.

בית המשפט קבע, כי העובדים לא הגיעו לישראל לצורך עבודה, אלא קיבלו רישיון זמני לישיבת ביקור עד להרחקתם מישראל, והם אינם מחזיקים באשרה לצרכי עבודה. בית המשפט ציין כי המדינה נוקטת במדיניות אי אכיפה כלפי מעסיקי מסתננים מסודן ואריתריאה, ואינה אוכפת את האיסור הפלילי בהעסקתם מכוח החלטת ממשלה, וזאת לצורך הגנה על זכותם של אלה להתפרנס. מכאן, לאור כך שהעסקת מסתננים כמוה כהעסקת עובדים זרים לפי חוק ההיטל (לפי פסיקת בית המשפט העליון) – ותהא כפופה לעצם הטלת ההיטל, הרי שיחולו גם הוראות חוק ההיטל לעניין שיעורי ההיטל שיוטל בהתאם להוראות חוק ההיטל. קביעה זו נשענת על כך שהמחוקק שם דגש על סוג הענף בו מועסקים העובדים הזרים לצורך קביעת שיעור היטל משתנה, ולא שם דגש על עצם קיומו של היתר. בית המשפט העיר כי שיעור ההיטל אינו אחד הכלים לצורך המאבק בתופעת ההסתננות הבלתי חוקית לישראל, על אף שהיה ער לצורך להימנע ממתן תמריצים להעסקת מסתננים בהתאם למדיניות. עוד ציין בית המשפט, כי המחוקק רשאי לשנות את ההסדר החוקי לעניין שיעור ההיטל בעתיד, ולקבוע שיעור אחיד או שונה עבור העסקת מסתננים (וציין כי הדבר אף נשקל על ידי הממשלה בעבר אך הצעת חוק ברוח דומה לא התקבלה).

בהתאם לפסיקת בית המשפט בעבר, קבע בית המשפט גם במקרה זה – כי במקרים בהם עובדים זרים בעלי רישיון בענף התעשייה כפופים להיטל בשיעור 15%, כך גם מסתננים בענף התעשייה יהיו כפופים להיטל בשיעור 15%. יוער, כי בית המשפט הבחין בין הלכה זו ובין הקביעה הסותרת לכאורה לעניין עובדים זרים בענף הסיעוד המוסדי, שם נאסר באופן גורף על העסקת עובדים זרים (בין אם בהיתר, ובין אם ללא). בית המשפט קיבל את הערעור והטיל על פקיד השומה לשלם לחברה הוצאות בגובה 30,000 ₪. פסק דין זה עלול להתהפך בבית המשפט העליון ככל ויוגש ערעור.