מאת:

הוראות החוק המתייחסות לעיכוב ביצוע עונש מאסר מצויות בסעיפים 43, 44 ו87- לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מהוראות אלו אנו למדים כי מועד ביצועו של עונש מאסר שהטיל בית-המשפט על אדם הינו מיד עם מתן גזר-הדין, כאשר לצדו קבע המחוקק כי בית-המשפט רשאי לדחות את מועד תחילת ביצוע עונש המאסר למועד אחר מיום גזר-הדין. עוד יש להתייחס להוראה הקבועה בסעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, העוסקת בשחרור בערובה, בין היתר של נידון שערעור תלוי ועומד על פסק-דינו.
 
הוראות אלו, מתייחסות באופן כולל ורחב למצב של עיכוב ביצוע בתקופת הערעור דווקא, ועילת העיכוב לא מפורטת בם באופן ממצה ומספק. לפיכך, פירשה הגישה בבית המשפט העליון את הוראות החוק הללו על פי שיקול דעתה ובאופן מצמצם. הכלל הנקבע אם כן, הוא כי אדם אשר הורשע בעבירה פלילית, ונגזר עונשו למאסר, יחל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר-הדין. הנימוק העיקרי לאי-דחיית ביצוע המאסר עד לבירור הערעור היה כי עם הרשעת הנידון בעבירה שבה הואשם, פוקעת חזקת החפות שממנה נהנה הוא עד אותה עת. נימוקים נוספים היו קיומה של הכרעה שיפוטית מוסמכת השוללת את חירותו של הנידון העומדת בתוקפה ובחזקת כשרותה כל עוד לא שונתה על-ידי ערכאת הערעור, החשש לפגיעה בביטחון הציבור אם ישוחרר הנידון במהלך תקופת הערעור והאינטרס הנעוץ באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובהרתעת עבריינים פוטנציאליים.
 
כן ניתן לראות מקרים בהם הכירה הפסיקה ביוצא מן הכלל לעניין זה בו יהיה זה מוצדק לעכב ביצוע עונש המאסר , לדוגמא כאשר ההרשעה היא בעבירה שאינה חמורה או שנסיבות ביצועה אינן חמורות, כאשר תקופת המאסר הנגזרה קצרה היא ביחס לפרק הזמן שבו צפוי הערעור להתברר וכן וקיים חשש כי עד להכרעה בערעור ירצה הנידון את כל עונשו או חלק ניכר ממנו, וכאשר קיים סיכוי בולט כי המערער יזכה בערעורו בשל עיוות הניכר לעין על פני הפסק.
במהלך השנים בלטה אי-הבהירות בפסיקת בית-המשפט העליון לעניין עיכוב ביצוע, זאת בצירוף לשינויים המשמעותיים בתחומי הדין בהם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הובילו לשינויים נדרשים בתחום זה ואכן, בפס"ד ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241) נבחנו הכללים בסוגית העיכוב מחדש.


וכך, קבע פסק הדין כי הנסיבות והנתונים העיקריים שעל בית-המשפט לשקול בדונו בבקשת נידון לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק-הדין כוללים את חומרת העבירה ואת נסיבות ביצועה, את אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון ,טיב הערעור וסיכויי הצלחתו. לעניין סיכויי הערעור , נכתב בפס"ד כי יש מקום לשנות מההלכה הנוהגת, שלפיה רק סיכויים בולטים לזכות בערעור או עיוות בולט בפסק-הדין המרשיע מצדיקים עיכוב ביצוע מאסר ולהחליפה בבחינה לכאורה של סיכויי הערעור באופן שכאשר מדובר בטענות רציניות אשר יש בהן אם תתקבלנה, כדי להשפיע על תוצאות הערעור- יהיה בכך שיקול נכבד להצדקת עיכוב המאסר.

כמו כן, קובע פס"ד שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון דוגמת עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט, את נסיבותיו האישיות , והשאלה האם הערעור תוקף את ההרשעה עצמה, או רק את חומרת העונש.

אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

עשוי לעניין אתכם

עבירות זיוף – הדין בישראל

מאת: אלי דורון, עו"ד

עבירות זיוף מסמכים נחשבות לחמורות בתחום הפלילי, בשל הפגיעה באמון הציבור ובתקינות הפעולות הכלכליות והמשפטיות. זיוף יכול להתבטא במסמכים מכל סוג – החל מתעודות זהות ותעודות רשמיות, דרך צ’קים ומסמכים בנקאיים, ועד שטרות כסף. מערכת המשפט הישראלית מגדירה במדויק מהו זיוף ואוסרת על כל צורה של יצירת מסמך כוזב או שימוש בו. להלן נפרט מהי עבירת זיוף לפי חוק העונשין הישראלי, סוגי הזיוף העיקריים, העבירות הנלוות והשילוב עם עבירות מרמה, העונשים הקבועים בחוק, ולבסוף נדון בחשיבות קבלת ייעוץ משפטי במקרים אלו.

עבירות אלימות – הדין בישראל

מאת: אלי דורון, עו"ד

עבירות אלימות הן עבירות פליליות הכוללות הפעלת כוח פיזי או איום בכוח נגד הזולת. במסגרת הדין הישראלי, מונח זה מתייחס לקשת רחבה של מעשים – החל מתקיפה פיזית ישירה, עבור באיומים מילוליים, ועד לפגיעה מינית בכפייה. מרבית עבירות האלימות מוגדרות כיום בחוק העונשין, התשל”ז-1977 (שבמידה רבה החליף את פקודת החוק הפלילי מימי המנדט), והן נחשבות לחמורות במיוחד בשל הפגיעה בערך המקודש של שלמות הגוף והביטחון האישי של הפרט. בתי המשפט מדגישים את הצורך בהגנה על שלום הציבור והרתעה מפני אלימות, ולכן נוטים להטיל עונשים משמעותיים על מורשעים בעבירות אלו. להלן סקירה של סוג

עבירות הטרדה מינית – הדין הפלילי והאזרחי בישראל

מאת: אלי דורון, עו"ד

חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח–1998, נחקק כדי להגדיר ולאסור באופן ברור התנהגויות המהוות הטרדה מינית וכן התנכלות (נקמה או פגיעה בעקבות תלונה או סירוב להיענות להטרדה). החוק מצהיר כי הטרדה מינית והתנכלות הן עבירות פליליות חמורות וכן עוולות אזרחיות. משמעות הדבר היא שמעשה של הטרדה מינית עשוי לגרור הן הליך פלילי מצד המדינה (כתב אישום ועונשים כמו מאסר) והן הליך אזרחי בו הנפגע/ת רשאי/ת לתבוע פיצויים אישיים. החוק נועד להגן על כבוד האדם, חירותו, פרטיותו והשוויון בין המינים, והוא חל בכל תחומי החיים, ובעיקר שם דגש על סביבת העבודה ומצבי יחסי מרות. מאז חקיקת

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.