1/1/1900
פנייה קלה ומהירה
אל תחכו - פנו אלינו עוד היום!
התקשרו ל- 054-4251054 או השאירו פרטים, ונעניק לכם ייעוץ ראשוני ללא התחייבות כדי להתחיל לפעול נכון כבר עכשיו.
לשאלות ותשובות בנושא המאמר – מעבר מהיר ↓
הוראות החוק המתייחסות לעיכוב ביצוע עונש מאסר מצויות בסעיפים 43, 44 ו87- לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מהוראות אלו אנו למדים כי מועד ביצועו של עונש מאסר שהטיל בית-המשפט על אדם הינו מיד עם מתן גזר-הדין, כאשר לצדו קבע המחוקק כי בית-המשפט רשאי לדחות את מועד תחילת ביצוע עונש המאסר למועד אחר מיום גזר-הדין. עוד יש להתייחס להוראה הקבועה בסעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, העוסקת בשחרור בערובה, בין היתר של נידון שערעור תלוי ועומד על פסק-דינו.
הוראות אלו, מתייחסות באופן כולל ורחב למצב של עיכוב ביצוע בתקופת הערעור דווקא, ועילת העיכוב לא מפורטת בם באופן ממצה ומספק. לפיכך, פירשה הגישה בבית המשפט העליון את הוראות החוק הללו על פי שיקול דעתה ובאופן מצמצם. הכלל הנקבע אם כן, הוא כי אדם אשר הורשע בעבירה פלילית, ונגזר עונשו למאסר, יחל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר-הדין. הנימוק העיקרי לאי-דחיית ביצוע המאסר עד לבירור הערעור היה כי עם הרשעת הנידון בעבירה שבה הואשם, פוקעת חזקת החפות שממנה נהנה הוא עד אותה עת. נימוקים נוספים היו קיומה של הכרעה שיפוטית מוסמכת השוללת את חירותו של הנידון העומדת בתוקפה ובחזקת כשרותה כל עוד לא שונתה על-ידי ערכאת הערעור, החשש לפגיעה בביטחון הציבור אם ישוחרר הנידון במהלך תקופת הערעור והאינטרס הנעוץ באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובהרתעת עבריינים פוטנציאליים.
כן ניתן לראות מקרים בהם הכירה הפסיקה ביוצא מן הכלל לעניין זה בו יהיה זה מוצדק לעכב ביצוע עונש המאסר , לדוגמא כאשר ההרשעה היא בעבירה שאינה חמורה או שנסיבות ביצועה אינן חמורות, כאשר תקופת המאסר הנגזרה קצרה היא ביחס לפרק הזמן שבו צפוי הערעור להתברר וכן וקיים חשש כי עד להכרעה בערעור ירצה הנידון את כל עונשו או חלק ניכר ממנו, וכאשר קיים סיכוי בולט כי המערער יזכה בערעורו בשל עיוות הניכר לעין על פני הפסק.
במהלך השנים בלטה אי-הבהירות בפסיקת בית-המשפט העליון לעניין עיכוב ביצוע, זאת בצירוף לשינויים המשמעותיים בתחומי הדין בהם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הובילו לשינויים נדרשים בתחום זה ואכן, בפס"ד ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241) נבחנו הכללים בסוגית העיכוב מחדש.
וכך, קבע פסק הדין כי הנסיבות והנתונים העיקריים שעל בית-המשפט לשקול בדונו בבקשת נידון לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק-הדין כוללים את חומרת העבירה ואת נסיבות ביצועה, את אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון ,טיב הערעור וסיכויי הצלחתו. לעניין סיכויי הערעור , נכתב בפס"ד כי יש מקום לשנות מההלכה הנוהגת, שלפיה רק סיכויים בולטים לזכות בערעור או עיוות בולט בפסק-הדין המרשיע מצדיקים עיכוב ביצוע מאסר ולהחליפה בבחינה לכאורה של סיכויי הערעור באופן שכאשר מדובר בטענות רציניות אשר יש בהן אם תתקבלנה, כדי להשפיע על תוצאות הערעור- יהיה בכך שיקול נכבד להצדקת עיכוב המאסר.
כמו כן, קובע פס"ד שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון דוגמת עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט, את נסיבותיו האישיות , והשאלה האם הערעור תוקף את ההרשעה עצמה, או רק את חומרת העונש.
חיפוש 
סגור 
