פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול ללא סיבה מספקת

מאת: אלי דורון, עו"ד; ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); סטס קפיליוביץ, משפטן

8/8/2018

רקע כללי וטענות הצדדים                   

עסקו של המערער הוקם בשנת 1989 והחל משנת 2000 ועד היום, הגברת זולי טל (להלן: "גב' זולי"), גרושתו של המערער, עובדת יחד עמו (יצוין כי הזוג התגרשו זמן קצר לפני הביקור של המשיב).
בתאריך 17 במרץ 2014 נערכה ביקורת סמויה בדוכן של המערער על ידי נציגי המשיב, כאשר במסגרתה, התבצעה רכישה של קופסת תותים בסך של 30 ₪ ששולמו במזומן. התקבול לא נרשם במעמד הקנייה על ידי המוכרת, גברת זולי, ואף לא לאחר מכן. כאשר נשאלה על ידי הנציגים שהזדהו לאחר מכן על סיבת אי הרישום, השיבה גברת זולי כי "שכחה שכן הייתה אזעקה ברכב שלה ואף לאחר מכן לא רשמה כי שכחה". בעת הביקורת היו נוכחים בעסק שני עובדים נוספים של המערער ואילו הוא עצמו הגיע רק לקראת סיומה של הביקורת. בנוסף לאי רישום התקבול, במהלך הביקורת גילו נציגי המשיב כי קיים עודף בקופה בסך של 299 ש"ח. כמו כן, נמצא במגירה של שולחן העסק "פאוץ" ובתוכו כסף מזומן בסך של 800 ₪ בשטרות ועוד 310 ₪ במטבעות. לכספים אלו לא צורף "פתק", היינו מסמך המתעד את הסכום שהובא בתחילת יום העבודה ושאינו חלק מתקבולי העסק באותו יום.  

המערער טען כי התקבול לא נרשם מסיבה מספקת וזאת בשל העובדה כי דעתה של גברת זולי הוסחה על ידי אזעקה ברכבה בטרם הספיקה להשלים את רישום התקבול. עוד טען המערער כי דעתה של הגברת זולי היתה מוסחת בשל העובדה שמועד הביקורת אירע ביום בו בנם המשותף התגייס לצבא וכשבוע בלבד לאחר גירושי בני הזוג. באשר לכסף המזומן שנמצא בקופה ולא נרשם, טען המערער כי העודף עשוי לנבוע מטעויות אנוש ואין בו כדי להצביע על אי רישום תקבולים אחרים. עוד טען המערער כי הנחה את עובדיו לרשום כל תקבול מיד עם קבלתו. המשיב מצדו טען כי בבסיס החלטתו לפסול את ספרי החשבונות של המערער עמדו מספר שיקולים: בביקורת שנערכה נמצאו ליקויים נוספים; גם בביקורות קודמות בעסק של המערער נמצאו ליקויים; היקף מכירות בדוכן משמעותי מבחינה כספית; המערער עצמו הוא יועץ מס בהשכלתו וחרף זאת לא עלה בידו ליתן הסבר מספק לליקויים שנמצאו. כמו כן, טען המשיב כי הנסיבות האישיות בעניינה של גברת זולי אינן מהוות "סיבה מספקת" שכן מדובר בעניינים צפויים.

קביעת בית המשפט

בית המשפט בחן את חומר הראיות ואת אופן ניהול ההליך בפניו וקבע כי דין הערעור להידחות.

בהתאם להוראות סעיף 145(ב)(א)(1) לפקודה, נקבעו שני תנאים מצטברים לפסילת הספרים:
האחד, אי רישום תקבול שהיתה קיימת חובה לרשמו על פי הוראות ניהול ספרים;
והשני, פקיד השומה לא שוכנע כי הייתה "סיבה מספקת" לאי הרישום. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת בשאלת אי הרישום ועל כן בית המשפט התמקד בתנאי השני.

בית המשפט שב וחזר על ההלכה הקובעת ולפיה המבחן לקיומה של "סיבה מספקת" לאי רישום "תקבול" הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי וכי "אמנם העדר תום לב בהקשר זה יצביע לרוב על העדר "סיבה מספקת" לאי הרישום, אך קיומו של תום לב, או היות הנישום רשלן, אינו מצביע בהכרח על קיומה של "סיבה מספקת" לאי הרישום". לדברי בית המשפט, המערער בחר מרצונו שלא לזמן את גברת זולי להעיד ולמסור את גרסתה בדיון בנוגע לאי הרישום ובכך מנע מעצמו הוא את האפשרות להוכיח את גרסתו. ממילא נקבע כי אף אם נכונה הטענה שדעתה של הגברת זולי, הרי שעדיין אין בכך כדי להוות "סיבה מספקת", שכן "הובהר היטב בפסיקה כי הוספת יסוד סובייקטיבי למבחן "הסיבה המספקת" תסכל את המטרה החקיקתית של הוראת סעיף 145ב(א)(1) לפקודה, שהיא בין היתר, וכאמור, ליצור מסגרת ארגונית אשר תמנע שכחה, הזנחה ורשלנות". עוד נקבע, כי המערער לא הציג כל ראיה בדבר סדרי ניהול בעסק היכולים להעיד ולחזק את דבריו כי הנחה את עובדיו לרשום כל תקבול מיד עם קבלתו. כן התייחס בית המשפט לדבריו של המערער לעניין עודף בקופה בסוף היום וקבע כי "גם אם מדובר באירוע שהתרחש מעת לעת – די בכך כדי להצביע על בעיתיות באופן רישום התקבולים בעסקו" ודי בכך כדי להקים למשיב עילה לפסול את ספריו של המערער.

שילובם של כלל הנסיבות במקרה דנן (לרבות העודף שנמצא בקופה במעמד הביקורת, ליקויים שנפלו בביקורות קודמות, רישום התקבולים בסוף היום כהכנסה ולא במעמד קבלתם) מעלה כי קיימת אצל המערער שיטה לקויה של רישום התקבולים, באופן המצדיק לא רק את ההחלטה שלא לקבל את הסבריו של המערער לאי הרישום כ"סיבה מספקת", אלא אף יש בו כדי ללמד כי ההחלטה שלא להסתפק באזהרה, היא החלטה סבירה. בסיום דבריו מצא בית המשפט לציין כי לא מצא שהמערער פעל בחוסר תם לב או כי אי רישום התקבול נבע ממעשה מכוון ומתן מטרה להעלים מס. אך יחד עם זאת, אין די בכך כדי לקבוע שהחלטת המשיב לפסול את ספריו של המערער הינה החלטה לא סבירה. ואולם, בית המפשט מצא לנכון לשוב ולציין את הכלל ולפיו "כל פסילה ונסיבותיה, וגם אם הספרים נפסלו כדת וכדין, אין בהכרח כדי להפוך אותם לחלוטין לבלתי אמינים" וחזקה על המשיב כי יביא בחשבון את כלל נסיבותיו של המערער במסגרת הדיון השומתי.