חבות במע"מ של תובע ייצוגי בגין גמול

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד, טל חשוב, משפטן

4/1/2018

החלטת מיסוי 1592/17 בעניין חבות במע"מ של תובע ייצוגי בגין גמול

תחום התובענות הייצוגיות הוא מכשיר משפטי אשר הגיח לעולם במטרה לעזור לציבור הרחב להתמודד עם חברות אשר מנצלות את כוחן ופוגעות באזרח הקטן, כאשר לזה האחרון אין תמריץ לתבוע באופן אישי. חוק תובענות ייצוגיות התקבל במענה לקריאתו של בית המשפט העליון ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרויקטים להסדרה כוללת ואחידה של נושא התובענות הייצוגיות.

החוק קובע מנגנון מפורט להגשה ולניהול של התובענה הייצוגית ומתווה מערכת איזונים שמטרתה לקבוע כללים אחידים להגשתה ולניהולה לשם שיפור ההגנה על זכויות. החוק מיועד לקדם ארבע מטרות עיקריות:
1. מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
2. אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
3. מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
4. ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

חשוב לציין כי התובע הייצוגי, אשר תובע בשם כל הקבוצה, מקבל גמול על פי חוק ולכן נשאלת השאלה האם עליו לשלם מע"מ על גמול זה - זוהי בעצם הסוגייה שנדונה במסגרת החלטת מיסוי 1592/17 - העובדות במקרה זה הן חברה נתבעה בתובענה ייצוגית, בית המשפט פסק כי עליה להשיב כספים לחברי הקבוצה. בנוסף להשבת הסכומים, פסק ביהמ"ש על גמול לתובע המייצג ולבאי כוחו. הבקשה: לאשר כי הסכומים המתקבלים בידי התובע הייצוגי אינם חייבים במס ערך מוסף.
להלן עמדת רשות המסים בשים לב לנסיבות המקרה: סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:"החוק") מטיל מע"מ על "עסקה" בישראל. במקרה הנדון מדובר בעסקת אקראי - הגדרת "עסקת אקראי" בסעיף 1 לחוק הינה: "מכירת טובין או מתן שירות באקראי, כשהמכירה או השירות הם בעלי אופי מסחרי".

תובענה ייצוגית הינה מוסד משפטי דיוני מיוחד אשר מוסדר בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). על פי סעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, תובענה ייצוגית היא "תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם, שלא ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך" (ר' ע"א 1834/07 חיים קרן נ' פקיד שומה גוש דן (פורסם בנבו) בפסקה 12 להלן: "פס"ד חיים קרן"). סעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי כאשר בית משפט מכריע בתובענה ייצוגית, עליו להורות על תשלום גמול לתובע המייצג. בפס"ד חיים קרן, דן בית המשפט העליון בסוגיית החבות במס בגין הגמול שמקבל תובע מייצג עבור פועלו במסגרת תובענה ייצוגית. פסק הדין קבע כי יש לראות בגמול כ-"עסקת אקראי" בעלת אופי מסחרי כאמור בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה.

הנימוקים להחלטת בית המשפט היו, בין היתר, כי בשל הנסיבות האופפות את פועלו של התובע המייצג מן הרגע שהחליט לפעול ככזה ועד לליבון התובענה בבית המשפט ומחוץ לו, מלמדות רובן ככולן על כך שמדובר בסיטואציה המתאפיינת באוריינטציה עסקית, כזו שיש לסווג - על רקע תכליתו של מוסד התובענות הייצוגיות כפי שזו משתקפת בהוראות החוק - כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. עוד נאמר, כי תפקידו של התובע המייצג הינו מעין יזמי. לשם כך תורם הוא מזמנו וממרצו, משקיע הון אנושי ולעיתים גם כספי מתוך ציפייה להשאת רווחים, תוך נטילת סיכון בעל אופי כלכלי, כאשר הרווח משקף, בין השאר, תמורה בגין שירות שנותן לקבוצה. יתר על כן, בית המשפט העליון אף ייחס זהות אינטרסים ופעולות, הן לתובע המייצג והן לבא כוח המייצג.

החלטת רשות המסים: נקבע כי לאור האמור בפסיקה וכפי שעולה מרוח החוק תוך הידרשות לפקודת מס הכנסה, יש לראות בגמול עבור פועלו של התובע המייצג במסגרת התובענה הייצוגית, כתמורה עבור שירות בעל אופי מסחרי אשר נופל בגדר החלופה הראשונה להגדרת "עסקת אקראי" שבסעיף 1 לחוק. על כן, בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק, על הגמול שנפסק לתובע המייצג יחול מס ערך מוסף בשיעור מלא.