28/2/2013
זכות אישה בוגדת בבית הדין הרבני
במדינת ישראל, בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, חל המשפט העבר והערכאה המוסמכת בתחום נישואין וגירושין הינה בית הדין הרבני, אשר רואה בחומרה רבה בגידת בן זוג בבן זוגו ואף ביתר חומרה את בגידת האישה בבעלה.
כאמור, הערכאה השיפוטית במדינת ישראל לה מוקנית הסמכות הבלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין גרידא היא בית הדין הרבני, כאשר לתביעת הגירושין ניתן לכרוך נושאים אחרים הקשורים באופן ישיר ועקיף אל עצם הגירושין. למרות הזכות העקרונית לשוויון בין נשים וגברים במדינת ישראל, בפועל, פסיקת בית דין רבני יוצרת חוסר שוויון כל שהוא בין נשים וגברים ככל הנוגע לנושא הבגידה (על אף שניתן לשים לב לשינוי גישה קל בשנים האחרונות). על פי הדין העברי ובהתאם לפסיקת בית דין רבני, בעל שבגד באשתו מוגדר "רועה זונות" ובמידה ואשתו מעוניינת להתגרש ממנו – ניתנת לה האפשרות לכך גם ללא הסכמת הבעל תוך שימוש בטענת "מאיס עלי" אותה עליה לטעון. קיים מקרה בו יכול הבעל להביע חרטה על מעשיו, לבקש מבית המשפט אפשרות לשלום בית ולנסות להשיב את המצב לקדמותו, בדרך כלל, במצב דברים זה ינסה בית הדין לפייס את בני הזוג. לעומת זאת, אישה שבגדה, ע"פ הדין העברי ובהתאם לפסיקת בד"ר, אינה יכולה לחזור בה מבגידתה ואינה יכולה לבקש שלום בית אלא מחויבת בגירושין מבעלה ואף אסורה בנישואין לגבר אתו ביצעה את מעשה הבגידה או כלשון המשפט העברי – "אסורה על בעלה ובועלה". הגירושין מבעלה במקרה זה ייעשו תוך כדי איבוד זכויותיה למזונות, לכתובתה ולתוספת כתובתה.
בנוגע ל-"זכויות האישה" בבית הדין הרבני, עושה בית הדין צעד נוסף במקרה בו האישה היא זו שבגדה ובמקרים רבים אף פוסק לרעתה בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בקבעו הסדר אחר שאינו שוויוני, המיטיב יותר עם הבעל. גם בנושא הראיות וההוכחות להיות האישה בוגדת, ע"פ הדין העברי, נדרשים שני עדים שיעידו כי ראו בעיניהם את האישה בוגדת עם גבר אחר או לכל הפחות כי ביצעה "מעשה כיעור" המוגדר כמעשים אשר אינם הולמים אישה נשואה ויש בהם כדי להעיד ולהסיק משאר הנסיבות כי בגדה בבעלה. בית הדין הרבני כפוף לדיני הראיות הנהוגים במדינת ישראל ככל ערכאה שיפוטית אחרת, אך למרות זאת, בפרשו את דיני הראיות, לעיתים נוטה הוא יותר לטובת הגבר תוך הכרזה על ראיה שהושגה באמצעים שאינם כשרים ככשרה ונתינת משקל ראייתי גבוה לאותה הראיה. דוגמא טובה לכך, היא מקרה אשר הגיע לפתחו של בית הדין הרבני בו הוכיח הבעל את בגידתה של אשתו על ידי תצלומים בהם נראית אשתו בוגדת עם גבר אחר במקום פרטי. בית הדין קיבל את הראיות למרות שהשגתן הייתה כרוכה בפגיעה קשה בפרטיות ועל פי ראיה זו פסק כי האישה אינה זכאית למזונותיה כתובתה ותוספת כתובתה. העניין הגיע עד לשערי בג"צ אשר הפך את ההחלטה ופסק כי בית דין רבני כפוף לדיני הראיות והשגת ראייה שלא כדין דינה בטלות. במקרה דנן, השגת תמונותיה של האישה יש בו כדי חדירה לפרטיות ופגיעה קשה בה ועל כן הראיות לא התקבלו. למרות מיעוט זכויותיה של האישה בבית הדין הרבני, עדיין ניתן לתקוף את טענת בגידתה על ידי ניסיון לפסול את העדים לבגידתה בכפוף לדיני הראיות ולמשפט העברי. בכל מקרה, במקום בו מדובר באישה בוגדת ובכדי להגן על זכויותיה בצורה הטובה ביותר, מומלץ לפנות לעו"ד הבקיא בתחום אשר לו הכלים לבחור את הערכאה הנוחה להתדיין מולה, על ידי הגשת כתבי הטענות במהירות הנדרשת ובמידת הצורך, לתקוף את החלטות בית הדין הרבני ולעיתים אף לשנותה כליל.
חיפוש 
סגור 
