האם תקבול בגין תניית אי-תחרות הינה הכנסה שבהון או הכנסה פירותית?

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; נוי קרן, משפטנית

14/12/2016

בערעור הנדון בבית המשפט המחוזי שבלוד נדחה ערעורו של עובד אשר טען כי תקבול בגין תניית אי-תחרות בחוזה פרישה, יש למסות כתקבול הוני.

המערער החל עבודתו בחברת "אכם" בשנת 1977, חברה שלימים נרכשה על ידי חברת נס א.ט בע"מ. המערער שהינו מהנדס בהכשרתו, התקדם בעבודתו בתפקידי ניהול ובין היתר שימש בתפקיד בכיר כמשנה למנכ"ל נס העולמית. במסגרת חוזה העבודה של המערער הוסכם בין הצדדים על קיומה של הוראה המגבילה את המערער בעת עזיבתו את החברה, מתחרות עם החברה במשך שנה אחת. 

בעת שסיים המערער את עבודתו בחברה ולאחר הליך גישור בין הצדדים, הוסכם בהסכם סיום העסקה כי פיצוייו של המערער יסתכמו בסך כולל של 935,000 דולר. בנוסף, הוסכם כי סך של 550,000 דולר מתוך הפיצויים האמורים לעיל הינם בגין אי-תחרות. על המערער נאסר לעסוק במשך תקופה של 24 חודשים בפעילות אשר מתחרה באופן מהותי בפעילותה של חברת "נס טכנולוגיות".

טענות הצדדים

על פי טענת המערער, הסכום שאותו קיבל בגין התחייבותו לאי-תחרות בחברה הינו הכנסה שבהון ועל כן יש למסותו בהתאם ואילו על פי טענת פקיד השומה מדובר בהכנסה פירותית.

בין השאר טען המערער כי בפועל, תניית אי התחרות הגבילה אותו מלהתחרות בחברה במשך תקופה של 44 חודשים בפועל ולא רק 24 חודשים. זאת הואיל וסיום עבודתו בפועל התרחש במועד מוקדם הרבה יותר מאשר חתימת ההסכם בהמשך להליך הגישור. לאור האמור, טען המערער כי משמעותה בפועל של תניית איסור התחרות הייתה הוצאתו משוק העבודה בתחום בו עסק, ובכלל, ומשום כך יש לראות את הסכום שקיבל בגין התחייבותו שלא להתחרות, כתקבול במישור ההוני.

לטענת פקיד השומה פתח תקווה (להלן: "המשיב"), סכום הפיצויים אותם קיבל המערער בעת הפרישה היה חלק ממענק הפרישה שלו. פקיד השומה טען כי המערער לא מכר כל זכות או נכס ולפיכך נכון למסותו על התקבול שבו מדובר, בשיעורי המס החלים על הכנסה פירותית.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט השתית את הכרעתו בעניין זה על פסק הדין שניתן בעניין ברנע - נקבע כי רק במקרים חריגים יש לסווג תקבול בגין התחייבות עובד כלפי מעסיקו להימנע מתחרות בו כהכנסה הונית ואף בעקבות פס"ד זה קשה לעלות על הדעת מקרים שבהם יסווג תשלום כאמור כהנסה הונית. 

בית המשפט לא קיבל את טענת המערער כי בפועל תניית אי-התחרות הגבילה אותו מלעסוק בעבודה במשך תקופה בת 44 חודשים. בית המשפט נימק קביעתו בכך שכאשר עובד יושב בחוסר מעש ומקבל תשלום מהמעביד גם אם אין באפשרותו לעבוד בעבודה המתחרה במקום עבודתו, אין הוא מקבל תשלום בגין אי תחרות אלא מדובר בהכנסת עבודה רגילה. 

נקבע כי "רק כאשר מדובר בהגבלת עיסוקם של עובדים שכישוריהם הם בתחום צר ומוגדר - ולרוב לא יהיו אלה עובדים בכירים כדוגמת מנהלים בחברות גדולות, שניתן למצוא בהסכמי הפרישה שלהם תניית אי תחרות - ורק כאשר הגבלת העיסוק משמעה היא למעשה "השמדת" יכולתו של העובד לעסוק באותו תחום, ניתן להתייחס לתניינת אי התחרות כגדיעת ענף השקולה לגדיעת העץ ממש".

ואכן במקרה הנ"ל דובר באדם אשר עבד בתפקידים בכירים וכישוריו אינם מצומצים לתחום אחד. לאור זאת ולאור העובדה שתקופת הגבלת התחרות לא היתה ממושכת במיוחד, לא יתקשה המערער – כך נקבע – לעבוד בתחומים משמעותיים אחרים.

בפועל התברר כי לאחר עזיבתו של המערער את חברת "נס טכנולוגיות", הוא הקים חברת ייעוץ בה השתמש בכישוריו הרבים והמשיך להפיק מהם הכנסה. על כן, קבע בית המשפט כי אין לסווג את הסכום בגין ההתחייבות לאי תחרות כתקבול הוני, אלא יש למסותו כהכנסה פירותית. 

* ע"מ 28006-01-14 פלדמן נ' פקיד שומה פתח תקווה