מס עסקאות על הבאת עובדים זרים מחו"ל

חברה שפועלת להבאת עובדים זרים מחו"ל עבור חקלאים ישראלים אינה זכאית לדווח על מס עסקאות בשיעור אפס

במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן לאחרונה בעניין ע"מ 17466-01-12, עוזר לחקלאי בע"מ נ' מע"מ רחובות, נדון ערעורה של חברה על סירובו של מנהל מע"מ לאשר לה מס עסקאות בשיעור אפס על תקבוליה מחברת כח אדם זרה, אשר לטענתה חל עליהם מס בשיעור אפס, בהתאם להוראת סעיף 30(א)(5) לחוק. מדובר בחברה העוסקת בהבאת עובדים זרים מתאילנד לישראל, כאשר הבאתם והשמתם נעשית על ידה באמצעות התקשרות עם מספר חברות זרות, ובהתאם לדרישות המוכתבות לה ע"י חקלאים ישראליים, בעלי ההיתרים הדרושים לצורך העסקת העובדים הזרים בארץ. לגישת החברה, החקלאי הישראלי המעסיק את העובד הזר בישראל אינו צד להסכם בינה לבין התאגיד הזר ולפיכך אין לו כל קשר לשירות הניתן לתושבי החוץ. מנהל מע"מ לעומתה, סבור היה כי מדובר במתן שירות לתאגידי חוץ בנוסף ל"תושב ישראל בישראל", מה שמהווה חריג אשר שולל את הזכות למס עסקאות בשיעור אפס המוענק בהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק.

בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דומה (ע"א 7142/10 גמיש שירותי כח אדם נ' מנהל מס ערך מוסף באשדוד), דחה בית המשפט את ערעורה של החברה וקבע כי היא עוסקת בהבאת עובדים זרים מתאילנד בעבור חקלאים ישראלים, כאשר תנאי להשתכללות העסקה הוא קיומו של חקלאי ישראלי, אשר הוצא על שמו היתר להעסקת העובד. נדחתה טענת החברה לפיה הפרדת השירותים שהיא מעניקה לשני חוזים שונים, אחד מול החברה הזרה ואחר מול החקלאי הישראלי, יש בו כדי לסייע בידה וקבע שהיא מעניקה שירות אחד, שאינו ניתן להפרדה מבחינה מהותית, הן לחברות הזרות והן לחקלאי, לראייה, השירות שניתן לחברה הזרה ניתן רק ביחס להשמת עובדים בישראל. בית המשפט הבהיר כי המחוקק גילה את דעתו לפיה לשם שלילת הזכות למס עסקאות בשיעור אפס, לא מוטלת חובה על מנהל מע"מ להראות שמתן השירות לתושב החוץ הוא פיקציה וצירופו של האחרון נעשה בכוונה לחמוק מתשלום מס. די בקיומו של תושב ישראל שנהנה מהשירות ביחד עם תושב החוץ על מנת להצדיק את שלילת הזכות הנ"ל.