26/6/2013
בעולם העסקים הרחב, בו קיימת תחרות בין חברות שונות בתחומים שונים, משקיעים בעלי החברות מאמצים רבים בפיתוח העסק, בייחודיותו ובשיטות עבודה אשר מטרתם לצלוח את התחרותיות ולהגדיל את הכנסות החברה.
בעסקים רבים, קיימים אנשים מבריקים אשר עושים את דרכם אט אט אל פסגת ניהול העסק ולחילופין, עסקים אחרים בוחרים להעסיק מוחות מבריקים שכאלה אשר הוכיחו עצמם במקומות אחרים ולשבצם במשרות בכירות ואסטרטגיות בחברה.
מצד אחד, ברור לעין כל כי אדם מבריק בעל יכולת חשיבה יוצאת דופן ו/או מוסר עבודה גבוה יש בו כדי לשפר את יכולות העסק וביצועיו אך מאידך, עובד שכזה, הנחשף במהלך עבודתו לסודותיה המסחריים של החברה, יכול לקום ביום מן הימים ולהתחרות בחברה בה הועסק, כעצמאי או כשכיר בחברה מתחרה תוך שימוש בסודות אליהם נחשף ובשיטות העבודה אותם למד במקום בו הועסק ועוד.
מקרה כזה, בו עובד עורק לעסק מתחרה או מקים בעצמו חברה מתחרה הינו שכיח למדי בעולם העסקי ויוצר מצב בו המעסיק נמצא בקונפליקט פנימי אמיתי כל העת.
האם ישנה תעודת ביטוח למקרה שכזה?
למעסיק לא ניתנת תעודת ביטוח שכזו ואומנם מעסיקים רבים מצאו פתרון יצירתי בדמות תניית סודיות ואי-תחרות אותה המעסיק מוסיף בהסכם העבודה כחלק מתנאיו של העובד, אשר התקיימו לאחר סיום העסקתו בחברה. על פי תנייה זו נקבע תשלום מסוים אותו ישלם המעסיק לעובדו ובלבד שזה התחייב שלא להתחרות בחברה בין במישרין, על ידי
הקמת חברה מתחרה ובין בעקיפין, על ידי מעבר לחברה מתחרה קיימת במשך פרק זמן קצוב. אנו רואים כי המעסיק מעדיף לעיתים לשלם לעובד העוזב את החברה תשלום בגין התחייבות לשמירה על סודיות ואי תחרות.
ביהמ"ש הכיר בתניה זו כחוקית ולגיטימית וזאת על אף המגבלה שמטיל המעסיק על חופש עיסוקו של העובד. וזאת כיוון שמוצע לעובד תמורה בגין הגבלה זו.
שאלה נוספת העולה בהקשר זה הנה מהו שיעור המס החל על אותם הכספים המשולמים לעובד במסגרת הסכם הפרישה? כלומר האם אותם סכומים המשולמים לעובד במסגרת הסכם הפרישה מותנים בין היתר, בהגבלת תחרות/שמירת סודיות/ הגבלת עיסוק וכו', מהווים תקבול פירותי, המצטרף להכנסה מיגיעה אישית מכוח סעיף 121 לפקודה? או לחלופין האם מדובר בתקבול הוני החייב במס בשיעור קבוע של 25% מכוח סעיף 91(ב)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961
ביהמ"ש דן בנושא זה בהרחבה בפס"ד
ברנע נ' פקיד שומה כפר סבא בו דובר על סיווג התקבול אותו קיבל עובד בעת פרישתו מכוח תניית אי תחרות בהסכם העסקתו בחברה האם ייחשב כהוני החייב במס בשיעור קבוע או שמא ייחשב כפירותי המצטרף להכנסה מיגיעה אישית וימוסה בשיעור המס השולי של העובד.
לאחר דיון ממושך, הכיר ביהמ"ש בהכנסה של עובד המתקבלת לאחר עבודתו ממעסיקו בגין העדר תחרות כהכנסה הונית וכפועל יוצא מכך הכנסה זו תמוסה בשיעור מס קבוע.
מכאן באים אנו לכלל מסקנה לפיה רואים כי הידע והניסיון אותו צבר עובד וכמו כן שיטות עבודה אליהן נחשף, נחשבים כנכסיו הרוחניים בהם יכול להשתמש במהלך פעילותו העסקית. במידה ומעסיקו מעוניין ליטול ממנו זכות זו, עליו לציין זאת במפורש בחוזה העסקתו או בסיום עבודתו תוך מתן תשלום הוגן בגין ההגבלה. ככל הנוגע לתשלום המס על כספים אלו, ככלל, הפסיקה נוטה לראות בוויתורו של אדם על זכות הקנויה לו, בעבור תשלום, כאילו הייתה זו מכירה של נכס הוני כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה ועל כן תמוסה בשיעור מס קבוע.