בכדי לסווג תוספת הכנסה שנקבעה לחברה כהכנסה שנתקבלה בידי בעל מניותיה,על רשות המסים להוכיח כי נעשתה משיכת כספים מהחברה

כידוע, נוהגת רשות המסים בלא מעט מקרים לסווג תוספת הכנסה שנקבעה לחברה, כהכנסה שנתקבלה בידי בעל מניות החברה בין אם כמשכורת ובין אם כדיבידנד.

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, עמ (חי') 860-08 פלאפל אוריון בע"מ נ' שומה חיפה, עסק בתוספת המחזור לכל אחת משנות המס 2005-2003 שנעשתה על ידי פקיד השומה לחברת פלאפל אוריון בע"מ שהפעילה עסק לממכר פלאפל ושווארמה במספר סניפים בחיפה. במקביל לתוספת המחזור לחברה, טען פקיד השומה כי תוספת זו יש לראותה כהכנסה שנתקבלה בידי בעל מניותיה היחיד של החברה, אם כמשכורת ואם כדיבידנד. במקביל, טען פקיד השומה כי במידה ותוספת מחזור זו אכן תוכר כהכנסה שנתקבלה בידי בעל מניות החברה, תוכר תוספת המחזור כהוצאה שהיתה לחברה.

לאור האמור, נדרש בית המשפט לקבוע באם תוספת המחזור בכל אחת משלוש שנות המס הנ"ל נעשתה כדין, ובמידה שכן, האם אכן יש לראות בתוספת המחזור כהכנסה שנתקבלה בידי בעל מניותיה היחיד של החברה.

לעניין תוספת המחזור, ומאחר שמדובר בחברה שספריה לא נפסלו, קובע סעיף 155 לפקודה, בין השאר, כי חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על הנישום, אולם אם הנישום ניהל פנקסים קבילים, חייבים פקיד השומה להצדיק את החלטתו.

לעניין זה, קבע בית המשפט כי על אף שחובת ההצדקה מוטלת על פקיד השומה, במקום שפנקסי החשבונות של החברה לא נפסלו, הרי שאין בכך כדי לשחרר את החברה מחובת נטל השכנוע הממשיך לחול עליה. לפי בית המשפט, משערך פקיד השומה השוואה בין הדיווח של החברה לנתונים שהיו לו לגבי אותו עסק על-פי פעילות קודמת, לרבות השוואה לעסקים אחרים, ומצא כי השומה המוצהרת איננה סבירה, וכי הדוח אינו נכון, הרי שבכך הוכיח פקיד השומה קיומו של "טעם סביר" שיש בו כדי לבסס סמכות להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה.

בשלב הבא, בחן בית המשפט האם השומות שהוצאו תואמות לנתוני העסק, כאשר חובת ההצדקה להוכחתם של אלה מוטלת על פקיד השומה. לצורך זאת, בחן בית המשפט את הנתונים הספציפיים שעמדו בבסיס השומות שהוצאו והגיע למסקנה כי פקיד השומה עמד בחובת ההצדקה המוטלת עליו, וכי החברה לא הצליחה להוכיח אחרת. כמו כן, הגיע בית המשפט למסקנה לפיה תוספת המחזור שבשומות אכן משקפת את היקף הפדיון של החברה.

לאור האמור, דחה בית המשפט את ערעורה של החברה על תוספת המחזור שנכללה בשומותיה לכל אחת משנות המס 3005-3003, ועל קנס הגירעון שהוטל עליה בגין תוספת מחזור זו.

לעניין ייחוס הכנסה נוספת לבעל המניות בגובה תוספת המחזור שנקבעה לחברה, קבע בית המשפט פקיד השומה לא הצביע בתיק זה על ראיות ישירות לפיהן ניתן לייחס את ההכנסה הנוספת של החברה לבעל מניותיה אישית, לרבות שיעורה המלא של אותה הכנסה.  

על סמך פס"ד דגמין (ע"א 10088/09), קבע בית המשפט כי בעקרון יכולה לעמוד לפקיד השומה הסמכות לזקוף לבעל המניות הכנסות שהן למעשה ההוצאות של החברה, שלא כתוצאה של הרמת מסך אלא על סמך תיאור עובדתי לפיו בעל המניות, כמנהל יחיד בחברה ובעל רוב או כל מניותיה הוא שמשך בפועל את הסכומים האמורים. במקרה כזה הנטל להוכיח שלא עשה באותם כספים שימוש אישי אלא הוציאם בכובעו כמנהל, למימון הוצאות החברה, מוטל על בעל המניות, ומשלא הוכיח האמור, המסקנה היא, שאותם כספים נותרו בידיו. מסקנה כזו עולה, כאשר מדובר בבעל מניות ששלט בכספי ההוצאות, ושהוכח כי אלה נמשכו מחשבון החברה, ולא הוצגה ראיה אחרת מטעמו של אותו בעל מניות. 

בענייננו, ועל אף שמדובר בנישום שהוא למעשה הגורם היחיד המוסמך לפעול בשם החברה - מנהלה ובעל מניותיה - לא הוכח ולא הובאה כול ראייה כי נעשתה משיכת כספים מהחברה, וממילא גם לא ניתן להידרש לשאלה, איזה חלק מתוך אותן הכנסות, נותרו, אם בכלל, כהכנסה אצל בעל המניות. יתר על כן, אין להתעלם מן העובדה כי בעל המניות הגיש הצהרת הון ולא נמצאו הפרשים לא מוסברים.

לפי בית המשפט, אין בעובדה שמתבצעים חילופי "בעלות" בעסק כשלעצמה כדי להצדיק הוצאת שומה לבעל המניות בכלל, במיוחד כאשר מדובר בחברה פעילה, כשאין עילה להפחית מחובת בעל המניות לשאת במלוא חיוב המס, בגין ההכנסה הנוספת.

לאור האמור, פסק בית המשפט כי יש לקבל את ערעור בעל המניות באופן שבו תבוטל השומה שהוצאה לו, לרבות ביטול החיוב בקנס הגרעון ככול שזה הוטל על בעל המניות.