מאת: ;

לקוחות קבועים לא משלמים עקב מלחמה? עילה לפיצוי במסלול האדום

 
המצב המלחמתי המתמשך בו אנו נתונים, אי הוודאות הנגזרת ממנו, המצוקה הכלכלית של עסקים רבים, מצוקת המפונים שנטשו את ביתם, הבלימה בפעילות העסקית ועוד, מביאים עסקים ואזרחים פרטיים רבים, אם במישור העסקים ואם במישור הפרטי, לכדי קבלת החלטה כואבת "להדק את החגורה" ולהקטין את הוצאותיהם ככל שניתן לצורך שימור משאבים שנותרו לטובת מחיית משפחתם, תפעול עסקם וניסיון להישאר עד כמה שניתן להישאר עם "הראש מעל המים".
 
מצב דברים זה מביא עסקים ופרטיים רבים לכלל החלטה לפיה הם עוצרים כל תשלום אפשרי שאין חובה קיומית לשלמו וזאת גם במחיר של הפרת התקשרויות חוזיות וגם במחיר של סיכון קשר ארוך בשנים עם נותני שירותים ו/או גורמים אחרים ו/או במחיר של חשיפה לתביעה ו/או הליכים משפטיים העלולים להתפתח במעלה הדרך. אותם אנשים חושבים על ההווה, ממוקדים במצוקה עתה, מבינים כי עליהם לנהל תזרים מבוקר ולפעול ,לא אחת, בניגוד לצו מצפונם ולנקוט בפעולות שלא ננקטו בעבר, בדרך של אי תשלום ואי כיבוד התחייבויות כספיות והכול מתוך מצוקה והבנה לפיה המלחמה הלא נודעת מחייבת אותם בראש ובראשונה לדאוג לעצם קיומם, קיום עסקם וקיום בני ביתם. אלה למעשה מניחים על כף המוזנים את החשיפה המשפטית שבתביעה עתידית, אל מול הצורך הכלכלי הנוכחי ולמינימום בטחון ומשכך בוחרים הם הישרדותית להפר את ההסכם מול ספקי שירותים כגון רואה החשבון, יועץ המס, מנהל החשבונות, חברת הניהול בתים ו/אוכל גוף אחר עמו הוא קשור דרך קבע, לטובת בטחונה הכלכלי של המשפחה ו/או הישרדות העסק.
 
כך אנו רואים, מגוון של מצבים בהם מופרים הסכמים ובכלל זאת ניתן לראות את אלה -
  1. לקוחות של משרדי ראיית חשבון וייעוץ מס המודיעים (או לא מודיעים) כי אין הם מתכוונים לשלם בגין שרותי הריטיינר וזאת עד לסיום המלחמה שכן הם מפונים ו/או משום שעסקם מושבת ו/או משום שהמלחמה הכניסה אותם למצוקה כלכלית שאין הם יכולים להתמודד עמה אלא בדרך של העדר והפסקת תשלומים.
  2. לקוחות של חברות לניהול בניינים המודיעים כי הם מפסיקים תשלומים חודשיים, גם אם מדובר בכמה מאות שקלים בחודש וגם אם נותן השירותים ממשיך ליתן אותו במהלך המלחמה וזאת משום שהמשפחה זקוקה למאות שקלים אלה לטובת מחייתה והמשך התנהלותה.
  3. הודעות מלקוחות ספקי שירותי תקשורת שמקבלות הודעות בדבר הפסקת הוראות קבע ממנויים.
  4. שוכרי דירות הממוקמות בקו עימות המודיעים לבעלי הדירות כי יפסיקו לשלם להם את דמי השכירות וזאת עקב נטישה ופינוי (וזאת למרות שהמדינה משלמת להם בגין דיור חילופי ו/או מעמידה לשימושם בתי מלון), מרחק מביתם וממקור פרנסתם שמייצרים מצוקה כלכלית לשוכר, ולמרות שברור לאותו שוכר כי הוא למעשה נכנס להפרת התקשרות חוזית ו/או למשבר אמון עם בעל הנכס המשכיר לו את המושכר מזה שנים.
  5. הפסקת תשלומים לנותני שירותים לבתים פרטיים, אם לגנן, אם למנקה הבריכה, אם למספק מערכות שתיה לבתים ועוד, לטובת חיסכון והתמודדות עם המצב.
גישת רשויות המס לגבי פיצוי עסקים בנסיבות המפורטות בדוגמאות לעיל, כמו עוד אין ספור דוגמאות דומות אחרות, תומכת בטענה שאותם נפגעים שמפסיקים לקבל את תמורה בגין שירותיהם או נכסיהם – אינם זכאים לקבל מהמדינה עקב האמור וזאת מן משום שלגישת המדינה אותם הפסקת תשלומים כמוה כהפרת התקשרות חוזית המנוגדת להוראות החוק ומשכך אין לנפגע אלא לתבוע את המפר ואל לו להישען על פיצוי מצד המדינה על נזקיו. המדינה, כך ניתן להעריך, נשענת, בין השאר על פסיקה, אשר אין בהכרח רלוונטית למלחמה התקדימית הנתונה, לפיה מלחמה בפני עצמה איננה אינה מהווה אירוע ה"מסכל" חוזה, ומשכך ההסכם חיי וקיים, כך שבהעדר תשלום רשאי הצד הנפגע לתבוע את המגיע לו ומשכך, כמו גם מטעמים אחרים, מנוע הנפגע, בשל טוב ליבו או בשל הימנעותו מלתבוע את לקוחותיו, לפנות לקופת המדינה לטובת קבלת פיצוי וזאת גם אם עסקו ממוקם בקו עימות וגם אם משפטית זכאי הוא לתבוע במסלול האדום.
 
ונזכיר כי המסלול האדום נקבע בחוק מס רכוש בשנת 1961 ושם למעשה התגבשה הסכמה בין המדינה לבין האזרח או בעל העסק אשר בחר לכרוך את גורלו בביטחון המדינה ולהשקיע ו/או להקים עסק ביישובי ספר – לפיה היה ותפרוץ מלחמה, דוגמת זו הנוכחית, אזי המדינה תפצה את הניזוק כלכלית באופן המנטרל את נזקי המלחמה, משמע – תעמיד את הניזוק במקום בו הוא יכול הוא היה להימצא באם המלחמה כלל לא הייתה פורצת.
 
לגישת רשומת המס, כך נראה, היה והניזוק יכול לתבוע את לקוחותיו בגין העדר תשלום אין היא זו שצריכה לשלם בגין "טוב ליבו" ואין היא זו שצריכה לספוג את הנזק, מה שלכאורה, לא אחת, עשוי להישמע הגיוני, אלא שהמדינה, לדעת כותב שורות אלה, אינה לוקחת בחשבון שורה של פרמטרים אשר יש בהם, לגישתנו, כדי לשנות את התמונה ובכלל זה–
  1. פסיקת בתי המשפט לפיה מלחמה במדינתנו אינה מהווה אירוע מסכל אינה בהכרח מתאימה למלחמה דנן, שהינה אירוע חריג באורכו והיקפו, שגרר משבר אמון של ממש בין האזרח לבין המדינה, כך שיש הצדקה עבור המדינה לנהוג אחרת מאירועי עבר, ולא לראות במלחמה זו כאירוע מסכל.
  2. פסיקת בתי המשפט מהעבר והאירועים מולם אנו עומדים היום שונים בתכלית השינוי מהעבר, שכן פינוי של מאות אלפי אנשים, אשר נעקרו מביתם, ממקור פרנסתם, ממוסדות החינוך של ילדיהם ומכל היבטי הקיום האישי והכלכלי שלהם – מצדיק בחינה מחדש לגבי קיומו של "אירוע מסכל".
  3. ואם לא די באלה, הרי שהמדינה , במגמתה זו אינה לוקחת בחשבון את המצופה מהניזוק – לפעול לטובת הקטנת הנזק וכי הלכה למעשה אי תביעת הלקוחות שאינם משלמים לנותן השירותים או לניזוק האחר, שקולה לא אחת לכדי הקטנת הנזק או במילים אחרות  - לכדי הצלת העסק. שהרי, עסק הנותן, לדוגמא, שירותים קבועים לכוורת לקוחותיו ועליה נשען המוניטין של העסק, למצבת לקוחות אשר בהעדרה לעסק אין זכות קיום.
נסיבות אלה מונעות את האפשרות לתבוע את אותם לקוחות בגין אי התשלום החודשי, שעה בה מתנהלת מלחמה, שעה בה הלקוחות מפונים, שעה בה חלק מהמשפחות מגויסים בצו 8, שעה בה העסקים של אותם לקוחות לא פועלים ו/או בה הלקוחות נמצאים בשעתם הקשה, במלחמת הישרדות של ממש. לבקש מהניזוק לתבוע את אלה, שקול לבקשה להריסת העסק. שהרי, ברור וגלוי הוא לדוגמא, כי היה ורואה חשבון יתבע את לקוחותיו הלא משלמים עקב מלחמה – הרי שבאותה נשימה שורף הוא את העץ, את מקור הכנסתו. לשון אחר , לבקש מהניזוק לתבוע את לקוחותיו הקבועים, אלה המקבלים ממנו שירות ע"פ שנים, שקולם לסגירת העסק. רואה חשבון שיתבע את לקוחותיו – יאבד אותם. חברה לניהול בניינים התובעת את הדיירים והבניינים הלא משלמים – תאבד את לקוחותיה. יוצא כי הדרישה לתבוע לקוחות בנסיבות שכאלה הינה דרישה לא סביה, לא מסחרית, לא הגיונית ומשכך על המדינה להבין זאת. לשון אחר, על המדינה לקבל כי יתכנו מצבים כי אי תביעת הלקוחות בגין חושב כספי שקול לפעולה נדרשת לשם הקטנת נזק, שכן תביעת הלקוחות – תביא לאובדן העסק. יוצא כי היה והמדינה דורשת מבעל משרד ראיית חשבון, לדוגמא משלומי או מכפר עזה, לתבוע את מאות לקוחותיו הלא משלמים, הרי שעליה להבין כי בפועל היא דורשת ממנו להרוס את העסק, לפרק את הכוורת ואם זה מה שנדרש מרואה החשבון לעשות – אזי שעל המדינה לשלם שבעתיים – לשלם בגין אובדן עסק – בגין אובדן המוניטין.
 
לאור פני הדברים האמורים נראה כי היה ובעל עסק הממוקם בקו עימות נמצא במצב בו הלקוחות הקבועים שלו לא משלמים וכי לתבוע אותם הינה דרישה לא מסחרית, דרישה שתביא לידי אובדן העסק ונתק עם מצבת הלקוחות – אזי יש לאפשר לאותו בעל עסק, הממוקם בקו עימות, לתבוע ממס רכוש את אובדן ההכנסות, תחת תביעת הלקוחות, שכן תביעת הלקוחות תייצר נזק גדול שבעתים השקול – לפירוק והרס העסק. על המדינה לקחת בחשבון כי לניזוק אין מונופול או בעלות על הלקוח הלא משלם, הלקוח הלא משלם נמצא במצוקה שלא ידע דוגמתה בעבר, כך שהיה וזה האחרון יתבע, בדרך הטבע יפסיק הוא לעבוד עם אותו נותן שירותים, עם אותו ניזוק, מה שמעמיד את הניזוק הסביר, בעל העסק, בפני החלטה לפיה נכון לו שלא לתבוע את הלקוח לטובת הצלת העסק. כל אלה מצדיקים וסוללים לגישתנו את הדרך – לטובת אותו ניזוק – רואה חשבום, חברת ניהול ועסקים רבים אחרים הממוקמים בקו עימות – לתבוע את נזקם במסגרת המסלול האדום. על המדינה לבחון שיקולים מסחריים במקביל לשיקולים משפטים ולא להתעלם מהנזק המסחרי שייגרם בוודאות היה והניזוק יתבע את לקוחותיו. ההיגיון והצדק המשפטי והחברתי, כמו גם כוונת המחוקק- מחייבים פרשנות שכזו.
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.