נדחה ערעור הכרת תושב חוזר כמשקיע תושב חוץ בישראל

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; נוי קרן, משפטנית

16/11/2016

על פי נתוני בנק ישראל, השקעות תושבי חוץ בישראל בחודש ינואר 2016 הסתכמו בכ-570 מיליוני דולרים, כאשר מרבית הפעילות התרכזה בענף המידע והתקשורת.

כחלק מרצון לעודד השקעות הון ויוזמה כלכלית בארץ, חוקק החוק לעידוד השקעות הון התשי"ט-1959. במסגרת החוק ישנה סמכות למנהל מרכז ההשקעות ליתן מענקים להקמת מפעל. המפעל יהנה משיעור מס מופחת הן על השקעות מאושרות והן על הכנסה חייבת. ע"פ החוק ישנו הבדל באם עסקינן במפעל המוחזק בידי תושבי ישראל לבין מפעל מאושר של חברה מוחזקת בשיעור של 25% לפחות בידי תושבי חוץ (להלן: "חברת משקיעי חוץ").

הכנסה חייבת של חברת משקיעי חוץ תהנה מהטבת מס גדולה יותר ככל ששיעור השקעות החוץ בה גדל. הטבות הללו יחולו ע"פ סע' 45 לחוק עידוד השקעות ההון ותקופת ההטבה תהיה תקפה ל-10 שנים למפעל מאושר של חברת משקיעי חוץ. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 15.8.16 בעניין ע"א 4525/13 עלתה, בין היתר, סוגיית המיסוי למפעל של חברת משקיעי חוץ.

סוגיית המיסוי בעניין ע"א 4525/13

דוד ושרה דויטש שהינם תושבי חוץ, החזיקו ב-80% ממניות מפעל הטקסטיל פלוקטקס ומפעל "אחים", כאשר 20% נוספים ממניות המפעלים היו באחזקתם של בתם של הזוג ובעלה, מר זיילנר, אשר עלו לישראל בשנת 1973. לאחר סכסוך בין הצדדים והליך בוררות שהתקיים, נקבע בפסק בוררות מיום 3.9.1999 על פירוק שיתוף וכי זיילר ירכוש את מניות דויטש בחברות.

במסגרת שומות לשנות המס 1998-2002 נטען על ידי פקיד השומה כי בשנת 1998 "אחים" היא חברת משקיעי חוץ בשיעור 80% (חלקו של תושב החוץ דויטש) ולא 100% (כולל זיילר) כפי שדיווחה, ובשנת 1999 אין "אחים" באה עוד בגדר חברת משקיעי חוץ, לאחר שזיילר הפך בשנת 1999 למחזיק יחיד. בהתאם לכך, שיעור המס המופחת לו זכאית "אחים" בשנת 1998 הוא 15% ולא 10% כפי שדיווחה, ובשנת 1999 הכנסותיה חייבות במס בשיעור 25%, החל על חברה בעלת מפעל מאושר שאינה חברת משקיעי חוץ.

קביעת בית המשפט

בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם זיילר הוא "תושב ישראל" לענין חוק העידוד ובה מרכז חייו, כעמדת פקיד השומה, אך יחד עם זאת נקבע כי קביעת פקיד השומה בדבר תושבותו הישראלית של זיילר תחול רק מכאן ולהבא, ממועד ההחלטה בינואר 2003, ולא תשליך על זכאות "אחים" לשיעור מס מופחת כחברת משקיעי חוץ בשנות המס מושא הערעורים, וזאת לאור המצג עליו הסתמך זיילר כאשר מרכז ההשקעות הכיר בו כתושב חוץ שעה שהלה השקיע במפעלים ורכש את מניות דויטש בחברות.

פקיד השומה הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון בטענה כי רשויות המס לא קבעו כי זיילר הוא תושב חוץ ואף מרכז ההשקעות לא הכיר פוזיטיבית בזיילר כתושב חוץ. עוד הוסיף כי אישור תוכנית המענקים אינה קנויה למשך כל שנות התכנית אלא הזכאות נבחנת בכל שנת מס ובהתאם לשינוי הבעלים ותושבותם. 

בערעור הנדון בביהמ"ש העליון, קבע ביהמ"ש לשאלת התושבות של זיילר כי מדובר במקרה ברור ומובהק של תושבות ישראלית של מי שהשתקע בישראל שנים רבות קודם לכן ועל כן יש לראות בזיילר כתושב ישראל כפי שנקבע ע"י פקיד השומה ולמעשה אף נקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

מבחן "מרכז החיים"

ביהמ"ש מפנה למבחן "מרכז החיים" על פיו נבחנים נתוניו של הנישום וזיקותיו לישראל, ממנו עולה כי מתקיימים מירב הזיקות האובייקטיביות המנויות בהגדרת תושב ישראל שבפקודה. לכן, משנמצא שזיילר היה תושב ישראל בשנות המס הנדונות, יש לבחון האם קיימת מניעה להחיל קביעה זו בשנות המס נשוא הערעור נוכח טענת המצג וההסתמכות.

לטענת זיילר הוא הסתמך על מצג ההכרה בו כמשקיע חוץ מצד הרשויות, אך ביהמ"ש העליון קבע כי "אף אם נקבל שהתנהלות הרשויות כלפי זיילר עולה כדי "מצג", עדיין מהאמור לעיל עולה בבירור כי זיילר לא הסתמך על המצג, ובוודאי שאין מדובר בהסתמכות "בתום-לב ובאופן סביר" ומכל מקום, הוא וודאי לא הוכיח זאת, כפי שהוא לא הוכיח כי שינה מצבו לרעה בהסתמך על המצג הנטען" (ההדגשה במקור).

בית המשפט הבהיר כי תושבות אינה נתון קבוע, ומטבע הדברים שזיקותיו של אדם למקום מסוים עשויות להשתנות ברבות השנים. אמנם זיילר הוכר בפועל כתושב חוץ לענין הקלות ממס במשך תקופה של כ-25 שנים מאז הגיע לישראל והשתקע בה, אך לא ניתן לקבל שזיילר אכן סבר כי מעמדו כתושב חוץ יישמר לאורך שנים, ללא כל הגבלת זמן, למרות השתקעותו המלאה, המשפחתית והעסקית, בישראל. זיילר היה מודע לשינוי בסטאטוס שלו וניסה להניע מהלך חקיקתי לשמר את ההטבות שקיבל, ולכן אין הוא יכול לטעון להסתמכות בתום לב, או כי הסתמך על המצג באופן סביר.

אשר על כן, ביהמ"ש קיבל את ערעור המשיב באשר לאי הכרה בחברה כחברת משקיעי חוץ לאחר רכישת מניותיהם של דויטש. 

>> הינך תושב חוזר? להלן כל הטבות המס להן אתה זכאי, לחץ כאן.