עע"מ 6884/12 פלוני נ' משרד הבינוי והשיכון - הוצאות בגין רכישת דירה המותאמת לבן משפחה נכה - יוכרו בכפוף לקשר סיבתי ישיר בין ההוצאה לבין הנכות

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; נחמן פרילינג, עו"ד

9/11/2013

בפסק דין תקדימי קבע ביהמ"ש העליון כי נכה הזכאי להשתתפות בתשלום שכר דירה, יהיה זכאי  להמשך ההשתתפות, אף אם קרוביו(הוריו) רכשו דירה והוא מתגורר אתם בדירה שנרכשה, מה שמנוגד לנוהל הקיים במשרד הבינוי והשיכון(סעיף 4.13 לנוהל).

ע"פ לשון הנוהל:
4.10 הסיוע מותנה בשכירת דירה או חלק מדירה, או חדר בבית מלון (תצהיר).
4.12 הסיוע מותנה במגורי המבקש/ים דרך קבע (רוב ימות השבוע והשנה) בדירה הנשכרת.
4.13 לא יינתן סיוע למתגורר בדירה בבעלות [...] קרוב משפחה מקרבה: אב/אם, בן/בת, חתן/כלה.
4.14 יחד עם זאת, במקרים בהם יש לקרובים של זכאים המתקיימים מקצבת אי כושר השתכרות בשיעור 75% ומעלה המתגוררים עם קרובי משפחה, הוצאות דיור נוספות בגין נכותם ו/או בגין הצרכים המיוחדים הקשורים לנכותם, יוכלו הנכים ו/או הקרובים, לקבל סיוע בשכר דירה לדירת הקרובים, וזאת ע"פ שיקול הדעת של ועדות החריגים. במקרים אלה, על מבקשי הסיוע להגיש בקשה לוועדות החריגים של המשרד [...]".
השופט מלצר קובע בפסק דינו כי בניגוד ללשון הנוהל בסעיף 4.13 שעל פיו לא יינתן סיוע לנכה זכאי המתגורר בדירה בבעלות קרובי משפחה, הרי שיש לפעול בהתאם לחריג בסעיף 4.14 ולתת התייחסות לכך שלשון הנוהל והגשמת תכליתו צריכים להכיר גם בחלק מהוצאות רכישת הדירה כהוצאות דיור נוספות, וזאת ככל שמתקיים קשר סיבתי ישיר בין ההוצאה לבין הנכות .

תיאור המקרה באופן כללי:
מדובר במערער (בן נכה המתגורר עם הוריו) ומוכר על-ידי המל"ל כנכה ברמה של 88%, בעל היעדר כושר השתכרות בשיעור של 75%; המערער עומד בדרישות לזכאות לסיוע בשכר-דירה לפי נוהלי משרד הבינוי והשיכון ("השתתפות בתשלום שכר דירה")כפי שהובא לעיל.
על אף שהמערער לא עומד בקריטריון של סעיף 4.10 כי הוא מתגורר עם הוריו ואינו משלם שכ"ד כנדרש, נדרש ביהמ"ש העליון לשאלה שהובאה לפתחו והיא, האם להוריו של המערער הנכה ישנן הוצאות דיור נוספות בגין נכותו, או בגין הצרכים המיוחדים הקשורים לנכותו, או במילים אחרות האם המקרה של המערער יכול להיכנס לגדרי סעיף 4.14 ?.
ביהמ"ש העליון לא מקבל את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) שפסק כי החלטת משרד השיכון והבינוי להפסיק להעניק את הסיוע למערער הינה החלטה סבירה שהתקבלה בהליך מנהלי תקין שלא נפל בו פגם וקובע, בהסתמכו על בג"צ 157/63 בוקסנבאום ואח' נ' שר האוצר ואח' כי במקרה זה ביהמ"ש לא יכול היה להסתפק רק בבחינת הסבירות של פעולת הרשות (תוך קביעת מתחם הסבירות), אלא היה עליו להכריע בשאלות של פרשנות, כאשר אלה עולות בפניו.

"הסמכות לפרש את החוק מסורה לבית-המשפט, והרשות המבצעת כפופה לחוק, כפי שיפורש על-ידי בית-המשפט בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים".
וכך אומר כבוד השופט מלצר : "השאלה אשר בית המשפט צריך להציב לפניו אינה אם הפירוש של הרשות המבצעת הוא סביר. השאלה אשר בית המשפט צריך להציב לפניו הינה, מהו הפירוש הנכון של הסמכות השלטונית..."
מצד אחד, ניצבת עמדתו של משרד השיכון והבינוי כי "הוצאות דיור נוספות בגין נכות" כפי שמופיע בסעיף 4.14 לנוהל, מחייבות הוצאות בגין שיפורים ו/או התאמות שנעשו בנכס כדי להתאימו לבן המשפחה הנכה ורק בגינן ניתן יהיה לקבל השתתפות כספית.
מהצד השני, פרשנותו של המערער הינה "שהוצאות דיור נוספות בגין נכות" מכילות בתוכן גם שורה ארוכה של הוצאות שהוציאו הוריו בגין נכותו, לרבות הוצאות טיפול רפואי והוצאות בגין צריכת-יתר (הנובעת מצרכיו הייחודיים של המערער) של: חשמל, מים, טלפון, טלוויזיה ואוכל.
ביהמ"ש מביא פרשנות משלו ומציע להכיר גם בחלק מהוצאות רכישת הדירה (הבאות לידי ביטוי בענייננו אף בתשלום חלק מהחזר המשכנתא) כהוצאות דיור נוספות, וזאת ככל שמתקיים קשר סיבתי ישיר בין ההוצאה לבין הנכות .

וכך אומר השופט מלצר : "באמרי "קשר סיבתי ישיר", כוונתי שיש להוכיח שחלק מההוצאות ששילמו, או משלמים הקרובים עבור הדיור (לרבות בעת רכישתו) מיוחס לעובדה שהנכה מתגורר (או עתיד להתגורר) בדירה, בצד הוכחה שמגורי הנכה בדירה הם מחויבי המציאות. מצב כזה מתעורר, למשל, כאשר ניתן להוכיח שהקרובים רכשו דירה גדולה יותר מזו שהיו רוכשים לעצמם, רק על מנת לאפשר את מגוריו של הנכה עמם".
ביהמ"ש אומר כי הטיעון של משרד השיכון(המשיבים) לוקח בחשבון רק את חלקו השני של סעיף 4.14 לנוהל – "הוצאות בגין צרכים מיוחדים הקשורים לנכות", בעוד שחלקו הראשון של הסעיף מדבר על "הוצאות בגין הנכות" מכסה בין יתר ההוצאות גם חלק מההוצאות בעבור רכישת הדירה, הוצאות הנובעת מעצם הנכות.
ביהמ"ש אומר עוד, כי הנוהל מבחין בין מי ששוכר דירה בפועל לבין מי שלא עושה כן, יש לכבד איפוא את לשון הדין ולא לסטות ממנה, על מנת שלא להביא לפגיעה בזכאים אחרים, ואולם כשניתן לפרש את לשון ההוראה בדרך המגשימה את תכלית ההוראה, אזי החלת אותה פרשנות – איננה מהווה "סטייה" מהקריטריונים, אלא יישום נכון שלהם, ובמצב כזה, ההכרה בזכאות על פי אותה פרשנות, בוודאי איננה "על חשבונם של זכאים אחרים" .
הפרשנות הנכונה של השופט מלצר מסתמכת על בג"צ ידיד שמקרה דומה למקרה שהבאתי במאמר זה, שהובא לפתחו של ביהמ"ש הביא להולדתו של סעיף 4.14 וכך נקבע אז בפסק הדין:
"מוסכם בין הצדדים כי במקרים בהם יש לקרובים של נכה המתגורר עימם, הוצאות דיור נוספות בגין נכותו ו/או בגין הצרכים המיוחדים הקשורים לנכותו, יוכלו הנכה ו/או הקרובים לקבל סיוע בשכר דירה לרבות למטרת רכישת דירה, על פי שיקול הדעת של הוועדות המוסמכות".

סוף דבר:
ביהמ"ש פוסק, כי המסקנה המתבקשת מיישום הפרשנות לנוהל של משרד הבינוי והשיכון הינה שיש להכיר בחלק מההוצאות שהוציאו הוריו של המערער בגין רכישת הדירה, כהוצאות דיור נוספות בגין נכותו של המערער, וכי יש על משרד השיכון להמשיך ולהעביר למערער את הסיוע הכספי גם לאחר המעבר שלו להתגורר עם הוריו בדירתם החדשה.
השופט מלצר מסכם ואומר כי מצבו של המערער אינו מאפשר לו להתגורר בגפו בדירה שכורה, מה שמחייב מגורים בבית ההורים שדואגים לכל צרכיו, וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין רכישת הדירה הגדולה יותר ע"י הוריו של המערער(חרף מצבם הכלכלי הקשה), לבין הצורך הממשי להקצות מקום מתאים לבנם הנכה.