מיסוי רווחי שערוך

במסגרת טיוטת חוק ההסדרים מאפריל 2013 פורסמה שורת רפורמות צפויות בתחומי המס. אחד המישורים בהם החוק מבקש לערוך שינוי הינו הטלת מס על רווחי שערוך המחולקים לבעלי המניות. מטרתו העיקרית של נייר עמדה זה הינה לעמוד על יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר מסוג זה תוך הצגת הבסיס העיוני למהלך הנדון.
 

תקני הדיווח הבינלאומיים (IFRS) (להלן: "התקן הבינלאומי") שאומצו בישראל מאפשרים  לתאגיד במקרים מסוימים למדוד נכסים על פי מודל של שווי הוגן ("הסכום בו ניתן להחליף נכס בין קונה מרצון למוכר מרצון, שאינם קשורים, הפועלים בצורה מושכלת").  באותם מקרים בהם בוחר התאגיד להעריך נכס על פי שוויו ההוגן, ייזקף  ההפרש שבין עלות הנכס ההיסטורית (המחיר מקורי של נכס בזמן הרכישה או התשלום) לבין שוויו ההוגן בדו"ח הרווח והפסד או לקרן הון (להלן "רווחי שערוך"). המשמעות הישירה הינה הכרה בעליית ערכו של הנכס כרווח מבלי מכירתו בפועל.

לאימוץ  התקן בינלאומי  השפעה ישירה על התנהלות תאגידית בין היתר במישור היקף הרווחים הניתנים לחלוקה. חוק החברות מתיר לחברה לבצע חלוקת רווחים לבעלי מניותיה על פי שני מבחנים מצטברים. 1.מבחן הרווח- המתיר לחברה לחלק סכומים הכלולים בהונה העצמי בין אם מקורם ברווח הנקי שנצבר במהלך השנים מאז הקמתה, ובין שנצבר בשנתיים האחרונות; 2.מבחן יכולת הפירעון- לפיו החברה רשאית לבצע חלוקה כל עוד אין חשש סביר שהחלוקה תמנע ממנה לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות. השילוב של הכרה בנסיבות מסוימות ברווחים לא ממומשים- רווחי שערוך בדוח הרו"ה, והישענותו של מבחן הרווח על עודפים שמקורם ברווח הנקי בדוחות הכספיים, משפיע באופן מהותי על היקף הרווחים הניתנים לחלוקה.  אם כן, ניתן להצביע על מגמה ברורה של הרחבת יכולת חלוקת הרווחים לבעלי המניות בעקבות אימוץ התקן הבינלאומי ושערוך שווים של נכסים בחברה ובפרט נכסי נדל"ן.
 

מודל המיסוי החל כיום בישראל על רווחי תאגידים מבוסס על עיקרון המיסוי הדו שלבי: בשלב הראשון תאגידים בישראל חייבים על הכנסתם החייבת במס חברות לפי השיעור הקבוע בסעיף 126(א) לפקודת מס ההכנסה (להלן הפקודה). בשלב השני בעת חלוקת אותם הרווחים לבעלי המניות כדיבידנד, במקרה זה, הדיבידנד חב במס נוסף לפי סעיף 125ב לפקודה בשיעורים של 25% או 30% (תלוי באופי אחזקותיו של בעל המניות- מהותי או לאו).

רווחי שערוך הינם רווחים חשבונאיים אשר לא שולם עבורם מס חברות בשלב הראשון. הסדר זה נובע בשל אופים ההוני של הנכסים המשוערכים ובשל עקרון המימוש החל עליהם קרי - מדובר בהפרשים אשר ישולם בגינם מס רווח הון רק לאחר שיימכרו (הדוגמא הטובה ביותר לכך הינה נכס נדל"ן). יוער כי מבחינת דיני החברות אותם רווחי שערוך נכנסים להגדרה של רווחים הראויים לחלוקה כדיבידנד.

ההסדר הקיים יוצר פרצה נפוצה לתכנון מס -  חלוקת רווחי השערוך כדיבידנד, תוך לקיחת הלוואות מנגד, על מנת להתגבר על הבעיה התזרימית. אותה חלוקה למעשה פטורה ממס החברות הנהוג בשלב המיסוי הראשוני, והוצאות המימון הנוצרות מן ההלוואה מוכרות לצורכי ניכוי. כשלב נוסף בתכנון, לעיתים פעולות אלו נעשות ערב מכירת מניות לצד ג'. מחיר העסקה לפיכך יהא במחיר נמוך יותר בשל ריקון החברה מרווחים (לאחר חלוקת הדיבידנד) וכך מופחת בנוסף המס על רווח ההון. פרצה חוקית זו המאפשרת תכנון מס הנשען על פרשנות לגיטימית לחוק, מביאה להפסדים עצומים למדינה. לדוגמא, עסקת לבייב-עופר ב2009 למכירת קניון רמת אביב וקניון סביונים יצרה לבדה למדינה הפסד של כ200 מיליון ₪ בגביית מס.

לאור זאת,  בחר המחוקק לסגור את פרצה זו באמצעות חוק ההסדרים החדש. נדרש כעת אופן בו בחר המחוקק לעשות כן.
 

הפתרון אותו מציע חוק ההסדרים מוצג על ידי יצירת מודל מיסוי רווחי שערוך דו שלבי. בשלב הראשון חברה המחלקת סכומים לבעלי מניותיה מרווחי שיערוך של נכסים לרבות נכסי מקרקעין, תחשב כמי שמכרה בפועל את הנכס בגינו נרשמו רווחי השערוך ותחוב במס בהתאם לפרק ה' לפקודה. בשלב השני יחולו ההוראות הרגילות ביחס לדיבידנד. נכס אשר בגינו נרשמו רווחי השערוך המחולקים יקבע לו מחיר מקורי ויום רכישה חדשים. בנוסף, לא יותרו הוצאות מימון בגין הלוואה ששימשה לצורך חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך.
 

סוגיית חלוקת רווחי שערוך מעוררת כבר שנים מחלוקות בשני מישורים, כאשר האחד נוגע בשאלה האם ראוי להכיר באותם רווחים כראויים לחלוקה, ואילו השני נוגע בסוגיית מודל המיסוי שראוי להחיל על אותם רווחים. מפאת קוצר היריעה, נייר עמדה זה יבקש להתמקד במישור הדיון השני הנוגע לסוגית המס.
כפי שצוין, סוגית מיסוי רווחי השערוך מעוררת פולמוס נוקב אודות קוצר ידה של הרשות להתמודד מול חשבונאות יצירתית. הדיון העדכני חג סביב מודל המיסוי אותו מציע חוק ההסדרים ומקים שאלות נורמטיביות הנוגעות לו.

התומכים בהסדר המוצע טוענים כי הפתרון אותו מציע החוק מתקן למעשה "עוול" כלכלי/חשבונאי/פרשני שהיה ראוי להתייחסות כבר שנים רבות אך לא זכה לטיפול הראוי. אותה קבוצת תומכים מעמידה שורה של טיעונים התומכת בתיקון מטעמי פרשנות תכליתית- הכרה ברווח המחולק כדיבידנד משום אופיו. הסיבה לכך נעוצה בכמה מישורים, ראשית דיני החברות וכללי החשבונאות מתירים את חלוקת הרווחים המשוערכים (לפי מבחני החלוקה). בנוסף מדובר בחלוקה לכל בעלי המניות לפי חלקם בתאגיד ומנגד אין כל נכס שיצא מרשותם (כך שאין מדובר ברווח הון). לאור האמור על סכומים אלה להיות מוכרים כדיבידנדים גם לענייני מס. חיזוק לכך נובע מהלכה פסוקה  שלפיה סטייה של דיני מס מכללי חשבונאות מתאפשרת רק בחקיקה המורה זאת. שנית, עקרונות הפרשנות התכליתית מחייבים לטעמנו להסיק כי אי מימוש הרווח אינה משנה את זהותו. אין חולק כי לו נמכר אותו הנכס היה מופעל עליו מודל המיסוי הדו שלבי (בהנחה כי הרווח היה מחולק), העובדה כי אותו רווח חולק טרם המכירה אינה אמורה לשנות את תוצאת המס כמו גם את אופיו הדיבידנדי של הסכום המחולק.  

המתנגדים להסדר זה טוענים כי פלטפורמת חוק ההסדרים אינה המסגרת הראויה לטפל בסוגיות מסוג אלה ויש לטפל באחרונות באמצעות חקיקת מס ייעודית, מקיפה  ומלאה ולא בטלאים רגולטוריים שנראה לעיתים כי המרחק בינם ובין התקציב הינו רב. המסגרת של חוק ההסדרים זכתה בשנים האחרונות לקיתונות רותחים רבים בין היתר משום החוסר בדיון מעמיק המאפיין את הסוגיות המועלות בו, והפגיעה בעקרונות דמוקרטיים בין השאר משום עמימותו והצמדתו לחוק התקציב.
לסיכום

סוגיית מיסוי רווחי השערוך מציגה באופן קלאסי את המאבק שבין יצירתיות חשבונאית אל מול אוזלת היד של המחוקק. משרדנו המתמחה בין היתר בתכנוני מס  הנוגעים למישורים עסקיים מגוונים,  רואה בפרשנות הלגיטימית והיצירתית של דיני המס כלי מפתח להתנהלות עסקית במשק המקומי והבינלאומי. מתפקידו של המחוקק לקבוע את מדיניות המס הראויה בתחומים השונים, ובאין אחת כזו אל לו להלין על הלא מוגמר.