איך יצרנו כפר גלובלי ואיך מרחיבים אותו - על ארגון הסחר העולמי

העידן של "הכפר הגלובלי" עשוי להראות לרבים בימינו מובן מעליו, אך ראוי לדעת ולהבין שמה שעומד מאחוריו במידה רבה מאוד הוא ארגון הסחר העולמי. ההסכמים שנוסחו במסגרת הארגון, והעקרונות שגובשו במסגרתם, מתבררים ככלי רב עוצמה, אשר מומלץ ליצואנים וליבואנים להכירו ולבחון שימוש מושכל בו בשעת הצורך.
ישראל חברה בארגון הסחר העולמי, המוכר בקיצור WTO (World Trade Organization) , מאז הקמתו בשנת 1995. חברות זו מאפשרת לישראל להינות מהסכמים והבנות אליהן הגיעו חברות הארגון, מבלי שיהיה עליה לנהל מו"מ בעצמה עם כל מדינה ומדינה. בארגון חברות כיום מעל 150 מדינות, ביניהן מעצמות הסחר המשמעותיות כמו ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה, סין, רוסיה, מדינות דרום אמריקה  ועוד.

ההסכם המשמעותי ביותר שעליו חתומות כל חברות הארגון הנו הסכם הגאטט (GATT), שהיה קיים עוד לפני הקמת WTO והיווה את הבסיס להקמתו. הסכם הגאטט, עוסק בהגברת הסחר בסחורות. בתחילת הדרך התמקד הגאטט בהורדה של תעריפי המכס במדינות העולם, ועשה זאת בהצלחה מרשימה. כעת האתגר הוא להתמודד עם חסמים עקיפים – שאינם קשורים במכס, כגון דרישת רשיונות וקביעת מכסות, במטרה לצמצם את הפגיעה של הם במסחר הבינלאומי ככל שניתן.
בעקבות הגאטט גובש גם הסכם הגאטס (GATS), החל גם הוא על כלל חברות הארגון, והעוסק במסחר בשירותים, לדוגמה שירותי בנקאות, ביטוח, תיירות או מקצועות חופשיים. הסכם כללי נוסף הנו הסכם הטריפס (TRIPS)  העוסק בעקרונות כלליים של קנין רוחני (פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר וכו') ואשר היתה לו השפעה ניכרת על החקיקה הישראלית בנושא.

עקרון חשוב, שנקבע במסגרת הסכם הגאטט, ואח"כ יושם בהסכמים אחרים במסגרת ה WTO, הנו עקרון האומה המועדפת –MFN (Most Favored Nation) . הרעיון שבבסיסו הוא שכל חברה בארגון מחויבת להעניק יחס שווה בתחום הסחר לכל המדינות החברות בארגון, כלומר אם מדינה אחת מחליטה להעניק הטבת סחר למדינה אחרת, היא מחויבת להחיל את הטבת הסחר הזו גם על יתר המדינות החברות בארגון. כך בעצם נהנות גם מדינות שאין להן עמדת מו"מ טובה, מהסכמות שאליהן הגיעו מעצמות הסחר במו"מ ביניהן. ואולם לעקרון ה MFN נקבע חריג של הסכמי אזור סחר חופשי (אס"ח) שמדינות רשאיות לחתום עליהן, ואז ההסכמות במסגרת האס"ח חלות רק על המדינות החתומות על הסכם האס"ח.

עקרון חשוב נוסף במסגרת הגאטט הנו עקרון היחס הלאומי (National Treatment)  שבמסגרתו כל מדינה מתחייבת להעניק יחס שווה למוצרים מיובאים ולמוצרים המיוצרים אצלה. כך למשל, אסור שיהיה תקן שונה למוצרים מיובאים ותקן אחר (או העדר תקן) למוצרים מייצור מקומי.
עקרון כללי נוסף הנו עקרון השקיפות שבמסגרתו מפרסמת המדינה החברה בארגון מידע רלוונטי לגבי תנאי המסחר אצלה, ואף מגישה במסגרת המו"מ מסמך "כבילות" שבמסגרתו היא מתחייבת לגבי גובה המכסים המקסימלי אצלה ולגבי היבטי סחר נוספים. מידע זה מצוי באתר האינטרנט של הWTO ויכול לשמש יצואנים ויבואנים כאשר הם שוקלים לפתח מסחר עם מדינה שתנאי הסחר בה אינם מוכרים להם.

כאשר אין הסכמה של כל חברות הארגון לגבי תוספת או שינוי שמבקשים להכניס בהסכמים, מוסדרים נושאים אלו במסגרת "קודים" שעליהם חתומים רק חלק מהמדינות החברות. דוגמה לקוד כזה היא "קוד הרכישות הממשלתיות" שהתייחס לאופן שבו גופים ממשלתיים רוכשים סחורות. לנושא זה חשיבות גדולה עבור יצואנים, מאחר שחלק משמעותי מאוד מהרכש בעולם מבוצע על ידי גופים ממשלתיים. לפיכך, התחייבות של ממשלות בעולם שלא להפלות לטובה תוצרת מקומית ברכישותיהן, תוך מתן הזדמנות אמיתית ליצואנים ממדינות אחרות להשתתף ולזכות במכרזים, הנה משמעותית ביותר.

"קוד הרכישות הממשלתיות" הוביל להסכם הרכישות הממשלתיות (GPA) שעליו חתומות 41 מדינות כולל מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב קנדה יפן וקוריאה. הסכם זה הרחיב את ההסכמות שגובשו במסגרת קוד הרכישות הממשלתיות, בין היתר בהיקף גופים המחויבים לפעול על פיו. בדצמבר 2011 הסתיים מו"מ ממושך להרחבת תחולת הסכם זה, כך שבין היתר יחול גם על חלק מהגופים המתוקצבים ממשלתית. הרחבת ההסכם תכנס לתוקף לאחר שתאושרר על ידי כל המדינות החברות, והיא צפויה לפתוח בפני יצואנים ישראליים הזדמנויות יצוא משמעותיות.

מומלץ ליבואנים, ובמיוחד ליצואנים, להיות מודעים להסכמי ה WTO הרלוונטים לפעילותם ולעקרונותיהם החשובים. בירור בעקבות קשיי מסחר חריגים במדינה מסויימת, עשוי להעלות כי המדינה הרלוונטית פועלת בניגוד להוראות ההסכמים הבינלאומים. ארגון ה WTO הנו בעל כוח השפעה רב ואף כולל בתוכו מנגוני יישוב סכסוכים, ולפיכך התראה כי מדינה מסויימת פועלת בניגוד לדרישות הסכמי ה WTO עשויה לעיתים כשלעצמה להספיק לצורך שיפור המצב.