"יבוא אישי": האם זה בכלל אפשרי?

יבוא אישי מאפשר לכל אדם בגיר בישראל לייבא בעצמו מוצרים שונים מבלי שיחולו עליו הגבלות החלות על יבואן מסחרי. הזכות לייבא באופן אישי הינה אחת מזכויות היסוד החשובות בחיינו- הזכות לקניין.  הוראות יבוא אישי מוסדרות בצו יבוא חופשי, התשנ"ב - 1991 (להלן: הצו") הקובע כדלקמן:
"יהיה יחיד רשאי לייבא את הטובין המפורטים בתוספת הראשונה בלא הצגתו של רישיון יבוא, או לייבא את הטובין המפורטים בתוספת השנייה בלא המצאת אישור או עמידה בתנאים, אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי הטובין לא יובאו באמצעות עוסק, הם אינם מיועדים לצורכי אספקה, ייצור או מתן שירותים, והם מיובאים בכמות סבירה לשימושו האישי או המשפחתי של אותו יחיד".

כל בר דעת יכול להבין שההיתר לייבוא אישי נועד ליצור תחרות בריאה של היבואנים האישיים מול היבואנים המסחריים השולטים במרבית השוק. הליך זה מוביל להוזלה משמעותית במחירי מוצרים רבים לכלל הצרכנים, במיוחד משום שריבוי משתמשים באופציה זאת, מוביל בסופו של דבר לכך שגם היבואנים המסחריים מוזילים את מחירי המוצרים לצרכן בישראל.

אך אליה וקוץ בה, במקום לייעל את ההליך, לגרום לתחרות רבת משתתפים אל מול היבואנים הגדולים, הפחתת העלויות באופן דרסטי ויישום של החלטות ועדת טרכטנברג בעקבות גל המחאה החברתי בקיץ 2011, החליטו משרדי הממשלה לנעוץ מקל בגלגלים, ולסרבל הליך שכוונתו טובה.

כדי למנוע ייבוא ע"י עוסקים מורשים במסווה של יבוא אישי והכנסה לארץ של פריטים שלא היתה כוונה לאפשר הכנסתם, פירסמה רשות המכס בתחילת שנת 2011, הנחייה ובה הבחנה ברורה בין יבוא אישי ליבוא מסחרי. בנוסף הוציא משרד התמ"ת בשיתוף המכס הודעה לציבור הצרכנים והיבואנים לגבי טובין לשימוש אישי אשר חל עליהן תקן רשמי. כל זאת במטרה שעוסקים לא יוכלו לעקוף את ההנחיות ויכניסו ארצה פריטים שיכול ויהיו מסוכנים לשימוש (אף אם לשימוש אישי) ללא התקינה שנקבעה בעבורם ו/או יתחמקו מתשלום מכס יבוא בעבור מוצרים אלה.

כיצד אם כן כוונה והחלטה טובה של הממשלה להיטיב עם האזרח הופכת לבומרנג?
אם מטרת הנוהל הינה שמירה על בטיחות, הרי שעל אחת כמה וכמה נכונה הגישה לפיה יש להתיר ליבואן האישי להיוועץ במומחה ולקבל את חוות דעתו בטרם יבוצע היבוא האישי למוצרים המותרים על פי חוק. שהרי, הסיכוי כי יבואן אישי ירכוש מוצר לא בטיחותי יגדל לאין שיעור, לנוכח העובדה שהוא אינו רשאי להיוועץ בעוסק בעל ניסיון וידע מצטבר רב בהרבה משלו.

ואם המטרה הממשית היא לשמור על  בטיחות היבואן האישי – הצרכן, אז מדוע הליך זה יורשה רק בנסיבות בהן האחרון אינו מסתייע כלל ביועץ, כאשר בעצם ההימנעות מהסתייעות בייעוץ שכזה, מופקרים עקרונות הבטיחות המודגשים בהוראה ומאפשרים, כמצוות המחוקק, לאותו יבואן אישי לייבא לישראל את אותו מוצר מבלי שזה יקבל אישור של מכון התקנים  ? 
המטרה המוצהרת הינה לאפשר ייבוא אישי על ידי היחיד, ולכן מה רע בכך שמטרה זו מושגת בהסתמך על קבלת ייעוץ ? קביעת כלל גורף בעניין זה מביאה לפספוס ענק במטרה העיקרית של החוק שהינה הגברת התחרות בשוק, הוזלת מחירים, פישוט הליכים ועוד.

כלל זה יוצר אפלייה ברורה בין הצרכנים המעטים הבקיאים ברזי היבוא האישי (שלמרבה האירוניה הינם לרוב משכבות אוכלוסין משכילות ומבוססות יותר) לבין השאר שאינם שולטים בתחום, לכן יש מידה רבה של צדק בכך שנאפשר לכלל הצרכנים לעסוק ביבוא אישי לקבל ייעוץ מגורמים מקצועיים בתחום.  

בעניין זה יש לציין כי קיים הבדל תהומי בין הנוהל של משרד התמ"ת לבין נוהלי משרד התחבורה בעניין יבוא אישי של רכב, שם מכירים באפשרות של היוועצות בעוסק: "יבוא אישי כשמו כן הוא, על כן על מבקש הבקשה לבצע את כלל הפעולות הכרוכות בהליך היבוא שלא באמצעות עוסק, למעט שחרור מפיקוח המכס שם ניתן להיעזר בשירותיו של סוכן מכס. יחד עם זאת, ניתן להיעזר ביועץ אך אסור שאותו יועץ יבצע פעולות עבור ו/או בשם המבקש".

נראה כי משרד התמ"ת היה צריך דווקא לעודד את הייבוא האישי בדרך של תמיכה ואף המלצה לצרכנים לקבלת  ייעוץ מקצועי,כפי ששירותים אלו מותרים ומוכרים בכל תחום אחר: ייעוץ הנדסי/ אדריכלי, ייעוץ משפטי, ייעוץ מיסויי, וכדומה ובכך לסייע לאותו יבואן אישי שלא לעשות טעויות ולייבא את המוצר הטוב ביותר, הבטוח ביותר והמתאים ביותר לצרכיו. זאת כמובן בכפוף לכך שהיועצים אכן נותרים גורם מייעץ בלבד ליבואן האישי וזאת מבלי ששכרם ייגזר מסך שווי הטובין המיובאים.

נראה, כי הצו החדש, סוטה מהותית מכוונת המחוקק  באשר לזכותו של פרטי לייבא מוצרים באופן אישי, ללא פרוצדורה וקשיים בירוקרטיים העלולים לבלום את הליך הייבוא האישי,  ומאידך – הוא מתקרב  מעבר לכל פרופורציה , לעמדת יבואנים בלעדיים  של מוצרים, מסוגים שונים, דוגמת יבואני רכב, המבקשים לבלום את אלה הפרטיים - המייבאים את תוצרתם ארצה במחירים נמוכים מהותית מהמחיר הנמכר בארץ על ידם – כך שהפרטיים יהיו חייבים לרכוש את המוצר מהם, בישראל, במחיר שנקבע על ידם.