סחר עם מדינות ערב לעומת סחר עם האויב - דגשים והמלצות

מדינת ישראל מפורסמת במדיניות הסחר הליברלית שלה. עם זאת, כשהדבר נוגע לסחר עם מדינות הנחשבות כעוינות למדינת ישראל,  מדיניות זו נדחקת לפינה.

הביטוי לכך הוא חקיקה מתקופת המנדט - פקודת המסחר עם האויב 1939, שמטרתה לאסור סחר בין גורמים בישראל לגורמים ממדינות אויב. הפקודה קובעת כי סחר עם האויב מהווה עבירה פלילית שהעונש הצפוי לעובר עליה הוא מאסר עד שבע שנים וקנס כספי כבד.
על מנת להבין את גבולות האיסור שמציבה הפקודה, יש לדעת תחילה מה מוגדר כ"אויב". על פי הפקודה מוגדר "אויב" כנתין של מדינה "הנמצאת במצב מלחמה עם ישראל", אך הגדרה זו אינה מספיק ברורה.

שר האוצר הנו הגורם המוסמך על פי הפקודה לקבוע איזה איזור או מדינה יחשבו כאויב. ואולם לא ניתן למצוא צו רשמי המגדיר אלו מדינות יחשבו כאויב, והלכה למעשה הפרסום הממשלתי היחיד הקיים בעניין, הנו הסבר קצר באתר משרד התמ"ת, לפיו מדינות איראן, סוריה ולבנון נחשבות כיום כמדינות אויב. כמו כן, עיראק נחשבת אף היא מדינת אויב, אך לגביה פרסם שר האוצר היתר זמני למסחר עמה, שתוקפו עד יולי 2013.  בנוסף, ביולי 2011 פרסם שר האוצר מתוקף סמכותו על פי הפקודה, צו המפרט גורמים הקשורים לאיראן, שהמסחר עימם אסור בהתאם לסנקציות בינלאומיות שנקבעו בעניין זה.
יובהר כי כל יבוא ממדינה שאין לה יחסים דיפלומטים עם ישראל נתון לפיקוח והגבלות, אך לא מדובר באיסור מוחלט על המסחר כפי שקיים על פי פקודת המסחר עם האויב 1939.

נפנה כעת לבירור השאלה מה יוגדר כ"סחר" האסור על פי הפקודה. הגדרת הסחר על פי הפקודה הנה רחבה מאוד וכוללת כל קשר מסחרי כספי או מסוג אחר עם האויב וכן שליחת סחורות שנועדו לו או קבלת סחורות שהתקבלו ממנו. המשמעות היא, שאדם הרוכש סחורה מגורם שאינו נחשב אויב, עשוי בכל זאת להיחשב כעובר על הוראות הפקודה, אם מתברר שמקור הסחורה שרכש היא ממדינת אויב.
דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין מהתקופה האחרונה, שבו דובר באדם שייבא לארץ מירדן עשר נרגילות. כאשר הגיעו לארץ המכס החרים את הסחורה כיוון שנמצא עליה כיתוב בערבית "מיוצר בסוריה". היבואן טען כי לא שם לב וכי הוא קיבל מסמך וחשבונית המאשרים כי הקנייה נעשתה בירדן והמוצר יוצר בירדן. בית המשפט לא שוכנע בתום ליבו של היבואן וקבע כי עצם עין, ולפיכך דחה את תביעתו והסחורה הוחרמה ונאסרה למסחר. ת"ק (טבריה) 3867-08-10 בד אל קאדר נ' אגף המכס והמע"מ.

חשוב לשים לב כי ההליך הנ"ל הנו הליך אזרחי שהגיש היבואן כנגד המכס במטרה להחזיר אליו את הסחורה שהוחרמה. בהליך כזה נטל ההוכחה על התובע- יבואן, ולא נדרשת ודאות מוחלטת שמדובר בסחורה שמקורה בסוריה, או שהיבואן היה מודע למקור הסחורה, על מנת לאפשר את תפיסת הסחורה על ידי המכס. לעומת זאת, הליך פלילי דורש נטל כבד מאוד על המדינה להוכיח שמדובר בסחורה מסוריה ולהוכיח כוונה פלילית מצד היבואן, ולא בטוח שבאותו מקרה, המדינה היתה מצליחה להרשיע את היבואן. ואכן, לא ידוע על הליך פלילי שננקט באותו מקרה כלפי היבואן.
דוגמה למקרה אחר שבו הליך אזרחי דומה להשבת סחורה שנתפסה הסתיים דווקא לטובת היבואן, ניתן למצוא בע"א 31274-11-10 מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ נ' מיאל איפקס (1986) בע"מ שם דובר בחברה שייבאה מטורקיה פיסטוק חלבי, אשר הוחרם במכס כיוון שחשבו שמקורו באיראן ולא בתורכיה. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את קביעת בית משפט השלום, כי המשיבה הוכיחה כי הפיסטוק מקורו בתורכיה ולא באיראן, וזאת על ידי הצגת תעודה של משרד החקלאות התורכי המאשר זאת.

יבואנים המבקשים לסחור עם מדינות ערב צריכים לקחת בחשבון את האפשרות שמקור הסחורה עשוי להתברר או להיחשד כסחורה של מדינת אויב, ולהיערך להשלכות האפשריות.  כמו כן, גם יצואנים חשופים לסיכון מסוים, במקרה שמתברר שיעדה הסופי של הסחורה שיצאו הנו מדינת אויב. מומלץ לפיכך לפנות ליעוץ משפטי מקדים אשר יבחן כיצד ניתן לצמצם ככל הניתן את הסיכונים הכרוכים בסחר שכזה.  בין היתר, במקרים מתאימים ניתן לפנות לגורמים המוסמכים במשרד התמ"ת ו/או משרד האוצר בבקשה שיאשרו מראש ביצוע סחר מסוים ומוגדר היטב.