לאור הירידה הגדולה בהוצאות השימוש בטלפון הנייד לה אנו עדים לאחרונה, מן הראוי שכל מעסיק יבחן את שווי השימוש בטלפון נייד אותו הוא זוקף לעובדיו

סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), מחייב עובד לשלם מס הכנסה על השתכרות או ריווח שהיו לו מעבודה והכוללים כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד זה ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו.

סעיף 2(2)(ב) לפקודה קובע כי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או בטלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד. מכוח ההסמכה שבסעיף זה וסעיף 243 לפקודה, התקין שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, את תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס"ב-2002 (להלן: "התקנות").

במסגרת תקנות אלה נקבע כי שווי השימוש לכל חודש בטלפון נייד שהועמד לרשות העובד (כלומר ניתן לשימושו האישי), למעט טלפון נייד כאמור שניתן להתקשר ממנו למקום העבודה בלבד, יהיה מחצית מההוצאה החודשית, או 100 שקלים חדשים (נכון לשנת 2012) לפי הנמוך, והכל בניכוי סכום ההוצאה החודשית ששילם העובד בשל אותו טלפון נייד.

אם כן, הואיל ועסקינן בזקיפת שווי לעובד אשר אמורה להשפיע על חבותו במס, ולאור הירידה הגדולה בהוצאות החודשיות של הטלפונים הניידים לה אנו עדים לאחרונה, מן הראוי שכל מעסיק יבחן את השלכות ירידת המחירים כאמור על שווי השימוש החודשי בטלפון הנייד אותו הוא זוקף לעובדיו על מנת שלא ימצא את עצמו בסופו של יום מחייב אותם בתשלום מס הכנסה מעבר למתחייב.