פעולה ימית: מחוץ או בתוך הטריטוריה?

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - יואב הריס, עורך דין

12/7/2011

באם נדמה כי העימות שהתחולל בלב ים על סיפון האונייה מרמרה, נטול אספקטים משפטיים, לא כך הדבר. על סיפון האונייה חברו להם הדין הימי- הבינלאומי והדין המקומי.

לפי הפרסומים, האירוע התרחש בעת שהאונייה נמצאה 60 מייל מחופי ישראל. הסברה הרווחת ולפיה אזור זה הנו "מחוץ למים הטריטוריאלים" אינה מדויקת די צרכה. על פי אמנת האו"ם (UNCLOS: The United Nation Convention Of the Law at Sea), כפי שגובשה בשנת 1982 ונכנסה לתוקף ב - 1994, הורחבו זכויותיהן של מדיניות חוף אל תוככי הרצועה הימית המשיקה להן. אם בעבר הרחוק, לפי פסק דין הולנדי מהמאה ה- 17, רצועת המים הטריטוריאלים עמדה על 3 מילין, (הוא טווח ירי התותח דאז), הרי שעל פי האמנה הזכויות של מדינות החוף במימי החופין נמתחות עד 200 מייל ולעתים עד 350 מייל (תלוי במבנה החוף).

הזכויות שבקצה המרוחק מהחוף מתמצות בזכויות כלכליות של כריית מחצבי טבע, ובסמוך לחוף הזכויות כוללות גם החלת חוקי המדינה, ומתן זכות לשיוט תמים של כלי שיט זרים. אונייה הנמצאת 60 מייל מהחוף מצויה באזור המוגדר כאזור הכלכלי המיוחד (Exclusive Economic Zone). באזור זה מוענקות למדינת החוף זכויות בלעדיות במשאבי טבע, ולמדינות זרות נתונה זכות הניווט והתעופה אולם זאת בכפוף לנוהלי מדינת החוף. ייתכן כי לו היו נערכים משחקי הימורים על גבי אנייה המצויה באזור זה (להבדיל מה"מים הטריטוריאלים" הקלאסיים –עד 12 מייל), לא הייתה רשאית המדינה לאכוף את חוקיה, אולם עדיין הניווט עצמו של כלי השייט באזור כפוף לנהלי המדינה.

עוד להשלמת התמונה יצוין כי גם האזור הימי שהנו מחוץ לזכויות מדינת החוף (HIGH SEAS), אינו אזור פרוץ לכל. המדובר באזור השייך לכלל האנושות ובו לכולם זכות שווה לנווט בו בבטחה. אלו הפועלים באלימות כנגד זכות זו, (כגון הפיראטים), נחשבים כ – enemy of man kind, ולפיכך מותר לפעול כנגדם, כפי שאכן מתירות ואף מחייבות, הוראות האמנה. נכון הוא שמעשה פיראטיות מוגדר באמנה כפעולה אלימה כנגד כלי שייט אחר או השתתפות והכנה לפעילות שכזו, כך שספק אם פיראטיות הוא המונח המתאים לתיאור המשט. אולם המקרה של הפיראטיות בא ללמד ולהמחיש כי המרחב הימי, גם זה שמחוץ לרצועת הזכויות, אינו פרוץ לכל.

על פי חוק העונשין הישראלי, מעשה הכנה לעבור עבירה בתוך רצועת מימי החופין של ישראל, נחשב כ"עבירת פנים", וזאת גם אם מעשה ההכנה בוצע מחוץ לרצועה. בנוסף לחוק העונשין מנהיגה מדינת ישראל מדיניות ביטחון ומדיניות חוץ ולפיה טובין המיועדים לישות הנשלטת על ידי ארגון המוגדר כארגון עוין, טעונים בדיקה מקדימה.

לפיכך בכל הקשור לדין הימי- הבינלאומי נראה כי לכאורה היו מוסמכים כוחות הביטחון להשתלט על האונייה באם אינה נשמעת להוראותיהם, ובאם אינה משייטת על פי נהלי המדינה.

סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים, מעניק חסינות למדינה/ כוחות הביטחון וקובע שנזק שנגרם אגב פעולה מלחמתית אינו בר פיצוי. החוק אינו מעניק חסינות לנזק שנגרם אגב פעולה משטרתית, והאבחנה ביניהן אינה לחלוטין ברורה.

ככלל, נהוג לראות פעולות מסוג אכיפת עוצר, בדיקה במחסום ואפילו פיזור הפגנות כפעילות משטרתית, ואילו סיטואציות בהן נקלע הכוח לאש חיה ופועל בהתאם, כפעולה מלחמתית.

מקרה שבו נהרגו תושבים חפים מפשע אגב ירי טילים על רכבם של פעילי טרור הוגדר כפעולה מלחמתית שאין פיצוי בגינה (ת"א 644/05 עזבון המנוח עקיל נגד המפקד הצבאי), כך גם הרס ביתו של מחבל מבצע פיגוע התאבדות (ת.א. 9327/04 שהיל נגד מ"י). מנגד, כאשר נגרם נזק לבעלי משתלות כתוצאה מפעולות חישוף שטח סמוך לקלקיליה, לא חייב בית המשפט את המדינה לשלם פיצויים (ת.א. 1409/02 מחמוד נגד שר הבטחון). לעיתים אירוע "משטרתי" יכול לגלוש לפעולה מלחמתית – למשל כאשר נפתחת אש על מחסום צה"ל הפועל באופן קבע.

נראה כי הסיטואציה האחרונה היא המתאימה למה שהתרחש על סיפון ה-מרמרה. על פי דיווחי התקשורת, כוחות הביטחון החלו בפעילות שהיא משטרתית באופייה, אשר לגבי יתר האוניות במשט הסתיימה ללא נפגעים, אולם על גבי ה-מרמרה היא הפכה לפעילות שניתן לתארה כמלחמתית, כולל שימוש בנשק קר וחם כנגד החיילים (כך על פי הדיווחים).

נראה כי לכאורה וכפי שהדברים הוצגו בתקשורת, רשאים היו כוחות הביטחון להנהיג את כלי השייט שבמשט על פי נהלי המדינה, ולאכוף עליו את הבדיקה הביטחונית טרם העברת הטובין לרצועת עזה, ולכאורה פעולות כוחות הביטחון והעימות שהתפתח חוסים בצל הגנת "פעולה מלחמתית" ואינם ברי פיצוי מהמדינה. לאחר העימות הפיזי, צפוי להתפתח הקונפליקט הדיפלומטי- משפטי. קונפליקט זה יושפע וישפיע על המשפט הבינלאומי –הימי והמקומי.