קרנבל התביעות בברזיל

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון)-יואב הריס, עו"ד

1/1/1900

התופעה של משלחים, בעלי מטענים או מבטחים המגישים את תביעותיהם הקשורות להובלה ימית שלא בפני בית המשפט המוסמך באנגליה, כפי שנקבע בשטר המטען, אינה נדירה במחוזותינו, ומסתיימת בדרך כלל בפשרה. באחרונה התברר כי בית הדין האנגלי עומד על המשמר בהכרעות מסוג זה, ואינו מאפשר "להשמיט" הוראות משטר המטען.

האונייה MARIELLE BOLTEN הוחכרה בשנת 2004 לחכירה של 25 חודשים לידי חוכר ראשי, ובנובמבר 2005 הוא החכיר אותה לאחר בחכירת משנה למסע אחד. בהתאם להוראות החוכר וחוכר המשנה, התייצבה האונייה בנמל בברזיל בינואר 2006. שם היא טענה טובין, אשר חלקם יועדו לפריקה ברפובליקה הדומיניקנית וחלקם יועדו לנמל יוסטון טקסס (ארה"ב). במסגרת זו נערכו חמישה שטרי מטען מטעם הבעלים והונפקו באמצעות מפעילת האונייה אשר שימשה כסוכן המקומי בברזיל. בשטרי המטען הופיעו, כמקובל, תניות שיפוט ייחודיות ולפיהן כל התדיינות תהא באנגליה ועל פי הדין האנגלי והחילו עליהם את כללי האג-וויסבי (או בארצות הברית ועל פי חוק הובלת הטובין בים האמריקאי – בכל הקשור למטענים המיועדים לארצות הברית). עוד כללו שטרי המטען סעיפי הגנות וחסינויות לעוזרי המוביל הימי ולקבלני משנה, ("סעיף הימלאיה") אשר נפרטם בהמשך.

לרוע המזל, האונייה עלתה על שרטון סמוך לרפובליקה הדומיניקנית. לטענת הבעלים האירוע נבע מסיכוני הים או מטעות בניווט מטעם רב החובל – שני גורמים שאינם באחריות הבעלים. לאחר שהוזמנו אנשי מקצוע,(ושולמו העלויות וההוצאות הכרוכות בדבר), חולצה האונייה, המטען המיועד לרפובליקה הדומיניקנית נפרק, האונייה נגררה לאי הצפוני בקבוצת איי הבאהאמה והגיעה לשם בפברואר 2006. המטען שיועד לארצות הברית נפרק מהאונייה, והועבר ליעד באוניות אחרות, אף הן בניהול אותה חברה שניהלה את ה - MARIELLE BOLTEN. המטעןנמסר ליעדו ללא נזק.

הבעלים הכריזו "היזק כללי" ("GENERAL AVERAGE”), ויחד עם בעלי המטענים או עם מבטחיהם, ערכו הסדרי תשלום והתחייבויות לתשלום. אלה הוסדרו ביוני 2009.

GENERAL AVERAGE מהווה ביטוי לכך שהמסע הימי היה ונותר הרפתקה משותפת לבעלים ולבעלי ושולחי המטענים. לכן, במקרה של נזק להמשך המסע כתוצאה מסיכוני הים, לדוגמה, הצדדים כולם משתתפים בעלויות של הוצאות ההצלה, על פי היחס בין שווי המטענים לשווי האונייה והצידה. הפרקטיקה היא שאל מול דרישות מטעם הבעלים מנפיקים בעלי המטענים או המבטחים מטעמם התחייבויות כלפי הבעלים לשאת בעלות תשלום חלקם היחסי כפי שייקבע, ואל מול כתבי התחייבויות אלה משוחרר לידם המטען; לאחר מעשה מתדיינים הצדדים לעניין תקפות הכרזת ה - GENERAL AVERAGE (האם הנזק אכן נבע מסיכוני הים או מכישלון הבעלים להעמיד אונייה כשרה ותקינה בתחילת המסע ו/או אי גילוי שקידה נאותה בקשר לכך), ולעניין אופן חלוקת התשלום ביניהם.

כללי האג-וויסבי אינם תקפים בברזיל

במאי 2007, הגישו הבעלים תביעה כנגד מספר בעלי מטענים ומבטחיהם (שנקרא להם כאן "מבטחי המטענים") לעניין חבותם בתשלום עלויות הצלת המסע מכוח כללי ההיזק הכללי, ואילו מבטחי המטענים מצדם הגישו תביעה ברפובליקה הדומיניקנית, וזאת בניגוד להוראות סעיף השיפוט שנקבע בשטרי המטען. במצב דברים זה, בפברואר 2008 הסכימו הצדדים הדדית להשהות את תביעותיהם ההדדיות, ולכל אחד מהם נתונה הזכות להורות על ביטול השהיית התביעה.

בינואר 2009 התברר לבעלים כי מבטחי המטענים הגישו כנגדם תביעה בברזיל, ולתביעה זו צורפו, כנתבעים נוספים, גם החברה שסיפקה שירותי ניהול לאונייה, החוכר הראשי, חוכר המשנה, וביטוח ה – P&I של הבעלים.

במצב דברים זה פנו הבעלים אל בית הדין האנגלי בבקשה להורות על הפסקת השהיית ההליכים (הבקשה התקבלה), ובתובענה למתן צווי מניעה האוסרים על מבטחי המטענים מלנקוט כנגדם וכנגד צדדים שלישיים, בהליכים המשפטיים בהם פתחו בברזיל. ("anti-suit injunction").

כטיעונים מקדמיים טענו מבטחי המטענים כי התביעה בברזיל היא פרוצדורלית בלבד ואף אינה עוסקת בהתחייבויות חוזיות אלא בדיני הנזיקין בלבד (ולכן לטענתם אין הצדקה לעצירתה). בית הדין האנגלי בחן את הטענות שהועלו בתביעה שהוגשה בברזיל וקבע כי דברי המבטחים אינם נכונים: התביעה מייחסת לבעלים ולנתבעים הנוספים אחריות חוזית מוחלטת והיא תביעה מהותית.בית הדין האנגלי ציין בהכרעתו כי בתביעה שהוגשה בברזיל אין כל אזכור או התייחסות לכללי האג-וויסבי, להגנות ולחסינויות המוקנות לפיהם לבעלים, והוסיף וציין כי נאמר לו שלכללים אלה אין כל תוקף בברזיל.

פירוט סעיפי ההימאליה

בשלב זה, אני מפנה אתכם להוראות שטרי המטען העוסקות בחסינויות ובהגנות (סעיף "ההימאליה") לפיהן טענו הבעלים כי אין לאפשר את המשך ההליכים בברזיל. וכך נקבע, (בלשון חופשית):

"קבלן משנה"
כולל סוורים, מכוונים, מפעילי טרמינל, אנשי אחסנה, מוביל משאיות, סוכנים, נציגים, וכל אדם או גוף המספק שירות נלווה למטען או להובלת המטען".


"קבלנות משנה"
A. המוביל יהא רשאי להעביר לקבלני משנה את כל או חלק מהפעולות של ההובלה, העמסה, פריקה, אחסנה, הניהול וכל חבות אחרת המוטלת על הבעלים ביחס למטען.

B. השולח/נשגר/ בעל הזכויות במטען ("MERCHANT”) מתחייב כי [1] לא תוגש כל תביעה כנגד כל סוכן, נציג, סוואר או כל קבלן משנה של המוביל, המיועד להטיל עליהם כל חבות בקשר למטען; [2] וכי אם תביעה כזו תוגש, ה- MERCHANT מתחייב לשפות את המוביל כנגד כל תוצאות התביעה; [3] וכי מבלי לגרוע מהאמור לעיל, לכל סוכן, נציג, סוואר, או קבלן משנה של המוביל, תעמודנה כל ההגנות וחסינויות העומדות למוביל;

C. ההגנות והגבלת החבויות לפי שטר מטען זה עומדות בכל הליך, בין שבתביעה חוזית ובין שבתביעה בנזיקין".


נזק למטען באונייה Starsin

טענת הבעלים הייתה אפוא פשוטה: מכוח הוראות שטר המטען כפי שפירטנו, אסור היה למבטחי המטענים (הבאים בנעליהם של בעלי המטענים) לנקוט בהליכים משפטיים בהם נקטו בברזיל – לא כנגדם ולא כנגד הנתבעים הנוספים שהם "קבלני משנה" (הצדדים השלישיים).

לעומתם, מבטחי המטענים טענו כי ההוראות שבשטר המטען לעיל מקנות חסינות מכל אחריות, וחסינות שכזו מנוגדת לסעיף 8 לסימן III לכללי האג- וויסבי אשר קובע כי אין לתת תוקף לסעיף בחוזה ההובלה אשר בא לפטור את המוביל מאחריות לנזק שנגרם מחמת רשלנות או השתמטות ממילוי ההתחייבויות שבסעיף זה לכללים, וכי כל סעיף שכזה אין לו תוקף והוא בטל.

ההסבר מטעם מבטחי המטענים ליישומו של סעיף 8 לסימן III היה כדלקמן: (א) סעיף החסינות שבשטר המטען כלל התחייבות שלא לתבוע, לא רק לטובת המוביל אלא גם לטובת צדדים שלישיים; (ב) כאשר "צד שלישי" מבצע פעולות הובלה, הרי אם כי אינו צד פורמלי לשטר המטען הוא מחויב לכללים שבו ולרבות לכללי האג-וויסבי ששטר המטען מאמץ; (ג) המשמעות של הענקת התחייבות - בין אם למוביל ובין אם לצד שלישי, שלא להגיש תביעה, מעניקה חסינות מוחלטת המנוגדת לסעיף 8 לסימן III לכללי האג-וויסבי לעיל, המחייבים את הצדדים השלישיים כאמור, ולכן היא בטלה.
בטענתם זו הסתמכו מבטחי המטענים על החלטת בית הלורדים האנגלי בעניין האונייה "STARSIN”,שהוחכרה בחכירת זמן ואשר שטר המטען בגין ההובלה נערך מטעם החוכר, בעוד שהבעלים הם אלה שהובילו בפועל (היינו הבעלים היו "צדדים שלישיים" לשטר המטען). ההובלה הסתיימה בנזק למטען, ואילו החוכר נקלע להליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון. במצב זה טענו הבעלים, מכוח סעיף החסינות לצדדים שלישיים האמור בשטר המטען שם, להעדר אחריות מצדם לנזק למטען (אשר לכאורה נגרם על ידם...).

יצוין, כי אמנם סעיף החסינויות שבעניין STARSIN , קבע כי הנציגים וקבלני המשנה ("הצדדים השלישיים") לא יהיו תחת כל חבות או אחריות למטען וכד', אלא, שלא הייתה כלולה בו ההתחייבות המפורשת שלא להגיש תביעה (כפי שנכתב במפורש בעניין MARIELLE BOLTEN). כמו כן, סעיף החסינויות שבעניין האונייה STARSIN כלל הוראה ולפיה כל קבלני המשנה נחשבים כצד להוזה ההובלה שעל פי שטר המטען - הוראה שלא הופיעה בעניין MARIELLE BOLTEN לעיל. הוראה זו תכונה כאן "סעיף שיוך".

בגלל סעיף השיוך

בעניין STARSIN קבע בית הלורדים, כי סעיף החסינויות למעשה לא כלל התחייבות שלא לתבוע, ולא שלל את קביעת הערכאה הדיונית ולפיה גם אם הייתה התחייבות שכזו, הרי שהיא לא הייתה התחייבות גורפת כי אם אך לטובת המוביל על פי שטר המטען ולא לטובת צדדים שלישיים. לגופו של עניין נקבע שם, כי בעלי האונייה, אשר ביצעו את ההובלה, הנם צד לחוזה ההובלה ולכן לא עומדת להם החסינות שלא להגיש תביעה כנגדם בהיותה מנוגדת כאמור לסעיף 8 סימן III לכללים.

במצב דברים זה טענו מבטחי המטענים בפני בית הדין האנגלי, כי גם אם ההתחייבות שלא לתבוע הנה מצומצמת כאמור כלפי המוביל בלבד, הרי שעצם הניסיון לאכיפתה מצד המוביל, על דרך של עצירת תביעה המוגשת כנגד צדדים שלישיים - משמעותו הענקת חסינות מלאה לצדדים השלישיים אשר לטענתם ביצעו פעולות הובלה, ולכן בכך מופרות הוראות סעיף 8 לסימן III לכללים, כפי שנקבע על ידי בית הלורדים בעניין STARSIN.

אלא מאי, שמעיון בהנמקה בעניין STARSIN התברר כי אין היא יכולה לשמש את מבטחי המטענים: שכן, באותו מקרה הכפפת הבעלים (הם הצד השלישי) להוראות חוזה ההובלה שם, הייתה מכוח "סעיף שיוך" מפורש שבשטר המטען. יתרה מכך, משמעות ההחלטה בעניין STARSIN הייתה שלמעשה לא די היה בכך שהבעלים באותו מקרה ביצעו את פעולת ההובלה עצמה על מנת להכלילם ולהכפיפם בחוזה ההובלה, אלא שסעיף השיוך הוא למעשה זה שגרם לכך.

לכן, בעניין הנוכחי, דחה בית הדין האנגלי את טענת מבטחי המטענים ולפיה די בכך שצד שלישי כלשהו מבצע פעולת הובלה על מנת להכליל ולהכפיף אותו להוראות שטר המטען (ומכאן להוראות סעיף 8 לסימן III לכללים). הרי באם ייבחנו הפעולות אותן ביצעו הצדדים השלישיים בעניין זה, מתברר ש: החוכר וחוכר המשנה טיפלו בעריכת שטרי המטען מטעם הבעלים – על פי חוזי החכירה; מנהלת האונייה שימשה כנציג הבעלים בלבד ולא עסקה בהובלה; מבטחי ה – P&I הנם מבטחים בלבד. כל אלה הנן פעולות נלוות למטען או להובלת המטען, וגם אם יימתח הדמיון אל מעבר לאופק, לא ניתן לראות בהן פעולות הובלה. ההובלה בוצעה על ידי הבעלים אשר שטרי המטען הנם מטעמם.

לפיכך, בכל אופן בו ייבחנו הדברים, מאחר והצדדים השלישיים אינם צד לחוזה ההובלה, אין בעצירת התובענה שהוגשה כנגד הבעלים וכנגדם בברזיל, משום הענקת חסינות המנוגדת להוראות סעיף 8 לסימן III לכללים.

המבטחים "נתפסו בקלקלתם"


האירוני שבעניין הוא, שבתביעתם בברזיל, מבטחי המטענים ביקשו להטיל אחריות מוחלטת ומלאה על פי החוק הברזילאי המקומי ומבלי שהפחיתו מאחריות זו על פי כללי האג-וויסבי או אפילו הזכירו אותם כלל, ואילו כעת, מש"נתפסו בקלקלתם", הם מבקשים לפתע לחסות בכללים אלה על מנת להיחלץ מהוראה חוזית מחייבת בחוזה ההובלה האוסרת עליהם להגיש את התביעה שהגישו בברזיל...

עוד דחה בית הדין האנגלי את טענת מבטחי המטענים כי למעט מנהלת האונייה, יתר הצדדים השלישיים אינם "נציג או סוכן" האמורים בסעיף החסינות. בית הדין נימק כי בכל מקרה פעולתם היא "מתן שירות נלווה למטען או להובלת המטען", ולפיכך, הם עונים על הגדרת "קבלן משנה" כפי שנקבעה בשטר המטען לעיל.

בשלב זה בחן בית המשפט האם הבעלים יכולים להצביע על אינטרס מוחשי למתן צו עצירת התביעה. המבחן לעניין זה אינו נוקשה במיוחד וכל שיש להצביע הוא על אינטרס שאינו אקדמי בלבד. הטענה האחת של הבעלים בעניין הייתה כי חשיפת החוכר וחוכר המשנה להליכים המשפטיים בברזיל באופן שייתכן ויינתן פסק דין כנגדם שם, עלולה לחשוף את הבעלים לתביעה לשיפוי מצד החוכרים ומכאן הפגיעה בם. בית הדין האנגלי דחה את הטענה מכיוון שכל חבות בפניה ניצבים החוכרים בברזיל לא נבעה מפעולות שהבעלים אחראים להן על פי חוזה החכירה, אלא כתוצאה מהחלטתם שלהם והנחייתם את הבעלים להעמיס את המטען בברזיל. לעומת זאת, בית הדין האנגלי קיבל את טענתם הנוספת של הבעלים ולפיה המשך ניהול ההליכים בברזיל יאפשר למבטחי המטענים להתייצב בשלב מאוחר יותר בפני בית הדין האנגלי ולשכנע אותו שיש לעכב את ההליכים המתנהלים באנגליה - בטענה כי יהא נוח יותר לנהל את ההליכים כנגד כל הצדדים המעורבים בפני בית המשפט בברזיל. כמו כן קבע בית הדין האנגלי כי אם מנהלת האונייה תחויב בברזיל, הרי בהיותה סוכנת הבעלים תהיה לה האפשרות לדרוש מהם שיפוי, וגם מטעם זה יש להורות על עצירת ההליכים.מסיבה זו הורה בית הדין האנגלי על מתן צו האוסר על מבטחי המטענים מלהמשיך ולנהל את ההליכים בברזיל.

"טיל" מתוצרת בית הדין האנגלי

התעקשותם של מבטחי המטענים ומלחמתם העיקשת על המשך ההליכים שנקטו בברזיל, תוך כדי העלאת כל טיעון אפשרי, מספקת אפוא דיון וניתוח מעמיק הנותן תוקף מחודש לסעיפי ההימאליה שבשטרי המטען דווקא לטובת כל אותם סוכנים למשל אשר הגשת תביעה כנגדם משמשת "מסלול עוקף מכשולים" כגון סעיף שיפוט זר, התיישנות, הגבלת אחריות והעדר חבות כלל. האם ביום מן הימים ישגר אחד המובילים "טיל" תוצרת בית הדין האנגלי לעצירת "תביעות המטען" הנשמעות מדי חמישי בתל אביב?

WHITE SEA SHUPPING V EL PASO RIO CLARA [Royal court of Justice , Strand, London,]

"המטען", גיליון 100 פברואר 2010