15/9/2011
ילדים זקוקים לשני הוריהם - הזכות לקשר היא של הילד ועל שני ההורים מוטלת החובה לקיים קשר עם הילד גם לאחר הגירושין וזאת מתוקף אחריותם ההורית. הכרעה בעניין הסדרי ראיה משפיעה על סדרי חייו של הילד, ההורה הלא משמורן וההורה המשמורן, ועל כן יש לתת את הדעת לאיזון הנכון והעדין שיש לעשות על מנת ליצור הסדרי ראיה שיתקיימו בהרמוניה (ככל האפשר), שכן שמירת קשר במשפחה גרושה דורש מאמץ גדול יותר מהילדים ומהוריהם גם יחד. את ההכרעה בעניין טובת קטין הסמכות המשפטית, אם זה ביה"ד הרבני או ביהמ"ש לענייני משפחה, מבססת על המכלול הראיתי הפרוש בפניה.
הסדרי ראיה, כמו גם משמורת, ניתנים לבחינה בהשתנה הנסיבות. ההורים הנם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ולפיכך הם רשאים להגיע ביניהם להחלטה מי מביניהם יחזיק בקטינים ומה יהיו הסדרי הראיה של ההורה שלא קיבל את המשמורת על הקטינים. אולם, ההסכם שחתמו ההורים אין בו כדי לאיין את סמכות בית המשפט לבחון סוגיה זו וככלל, ההסכם בדבר החזקת הקטינים טעון אישור של בית המשפט. הילד נתפס בפסיקה ובחקיקה כאדם עם זכויות, כאשר רצון הוריו הנו רלוונטי רק אם הוא עולה בקנה אחד עם טובת הילד וזכויותיו, על כן כל עוד אין ההסדר פוגע בטובת הקטינים, בית המשפט יאשר אותו. כאשר ההורים אינם מסוגלים להחליט ביניהם מי יקבל משמורת על הקטינים או בדבר הסדרי הראיה, נמסר העניין להכרעה של בית המשפט (או ביה"ד הרבני).
עקרון טובת הילד
בקביעת המשמורת על הקטינים, על בית המשפט לפעול בהתאם לעקרון העל של טובת הילד. עקרון טובת הילד קובע כי טובת הילד הנה להישאר במשמורת של אותו הורה שיספק לו את הצרכים הפיזיים, הרגשיים והחומריים שיאפשרו התפתחות תקינה של בריאותו הנפשית והגופנית של הילד. ישנם שיקולים שונים שעלולים להשפיע על החלטת בית המשפט בעניין אחזקת הקטינים, הבולטים שביניהם הם: חזקת הגיל הרך - בהתאם לדין העברי ילד עד גיל 6 זקוק במידה רבה לטיפול ולהשגחה "גופניים", שהאם יכולה לספק ולכן יש להשאירו בחזקת האם. החוק מעניק תוקף לקביעה זו וקובע כי ילדים עד גיל זה יהיו במשמורת אמם, אלא אם קיימות סיבות מיוחדות שבעטיין לא יהא זה ראוי להשאיר את הילדים במשמורת האם. חשוב לציין כי ועדת שניט יושבת על המדוכה בכל הקשור בחזקת הגיל הרך, והמלצותיה בנושא הסדרת המשמורת וחזקת הגיל הרך כבר נמצאות בדפוס. ההמלצה היא לבטל את חזקת הגיל הרך, אך עדיין לא ידוע איזה הסדר יחליף אותה לפי ההמלצות.
חוות דעת מומחים - פעמים רבות ייעזר בית המשפט, לצורך קביעת טובת הילד, בחוות דעת של מומחים שונים ובכלל זה בתסקיר של פקידת סעד או חוות דעת פסיכולוג, ואף בבדיקת מסוגלות הורית שנערכת לכל אחד מבני הזוג. בית המשפט אינו מחויב להמלצות המומחים, אם כי במרבית הפעמים הוא נוטה לאמץ אותן.
רצון הילד
ילד שמלאו לו 10 שנים אשר מגלה בגרות, רשאי להביע רצונו בפני בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה, כאשר שתי הערכאות בדרך כלל לא תפסוקנה בניגוד לרצונו המפורש. בית המשפט יפסוק בניגוד לרצונו המפורש של הקטין רק באם ישתכנע כי רצון הקטין עומד בניגוד מוחלט לטובתו. סוגיה שנדונה רבות בפסיקה דנה במקרה בו הילד מסרב להתראות עם ההורה שאינו משמור ן- בית המשפט בדרך כלל יבחן אם אין מדובר בהשפעה של ההורה המשמורן על הקטין. בדיקה זו חשובה, כיוון שאם יתברר בסופו של דבר כי ההורה המשמורן מנע את הפגישה בין ההורה והקטין ממניעים שאינם בהכרח טובת הקטין, יוכל בית המשפט להורות על סעדים שונים ובכלל זה מינוי אפוטרופוס לדין לילד או בקשה לשלילת המשמורת מן ההורה "המסית" והעברתה לידי ההורה האחר.
לאחרונה פסק ביהמ"ש במקרה דומה כי על כל ביקור קבוע שבו לא יקבל האב את הבת לידיו תחויב האם בקנס של 500 ₪ והסביר כי אין לקבל כ"תירוץ" את הטענה שהבת מסרבת לעבור לאב לביקור. עוד הבהיר ביהמ"ש כי סממן מובהק של קיום אחריותו של הורה משמורן הינו בכך שדואג לקשר תקין, בריא וזורם עם ההורה הלא משמורן ולשם כך עליו להפעיל את סמכותו ההורית וכמו שלא יעלה על הדעת שהורה ייתן לקטינה לקבוע לבד את סדר יומה בכל הקשור לביקור סדיר בבית הספר, או בביקור לרופא, כך לא יעלה על הדעת שהקטינה תחליט ותקבע אם יתקיים ביקור או לאו. (ההדגשות אינן במקור).
כאמור, טובת הילד היא זו העומדת לנגד עיניו של בית המשפט ועל כן חשוב לציין כי גם כללים אלו כפופים לעקרון טובת הילד, ומקום בו הינם סותרים את טובתו של הילד, בתי המשפט יעדיפו להימנע מלהחילם.
חיפוש 
סגור 
