25/5/2016
בית המשפט השלום בחיפה קיבל את תביעתה העקרונית של חברת יוסף חיים (יבוא ושיווק) בע"מ, משווקת מוצרי "גולד ליין", וקבע כי סיווג סחורה שיובאה לישראל על ידי רשויות המכס הינו שגוי, וכי יש לקבל את הסיווג המוצע על ידי התובעת ולהשיב לה את התשלום שחויבה היא לשלם כתוצאה משינוי סיווג זה.
במסגרת פעילותה המסחרית ייבאה התובעת מנורות נטענות לשם מכירתן כתאורה רב תכליתית. לצורך תשלום המסים הנדרשים ולאור אופיין של המנורות, סיווגה התובעת במסגרת מסמכי הייבוא את המנורות כ-"מנורות חשמליות מיטלטלות/ניידות". אולם, עובדת קיומו של שקע בגב המנורות המאפשר תלייתן על גבי קיר וכי המנורות חסרות ידית אחיזה, הובילה את רשויות המכס למסקנה מנוגדת לפיה המנורות אינן ניידות, ולפיכך יש לסווגן כ-"תאורת חירום הנדלקת באופן אוטומטי עם הפסקת החשמל".
לסיווג המנורות קיימת משמעות ישירה לגבי גובה המסים שהתובעת נדרשת לשלמם לצורך ייבואן, ואכן לאור הסיווג השונה נדרשה התובעת לשלם הפרשי מס בסך של עשרות אלפי שקלים. התובעת באמצעות עו"ד תמיר קלדרון, שותף במשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, צדרבוים, הגישה תביעה כנגד רשויות המכס בו נטען כי יש לקבל את סיווגה של החברה כפי שנרשם במסמכי הייבוא שכן מדובר כמנורות חשמליות מיטלטלות ניידות המתוכננות לפעול באמצעות מקור אנרגיה שלהן - ומנורות ניידות אלו פטורות מתשלום מכס. לעומת זאת, הסיווג שרשויות המכס קבעו הינו סווג שגוי הגורם לתשלום נוסף של מס על אותן מנורות.
על מנת להוכיח את טענות התובעת, עו"ד קלדרון הצביע כי המנורה העומדת במחלוקת מיועדת לשימוש רב גוני בבית ומחוצה לו וכי מדובר במנורה נטענת היכולה לפעול על מקור מתח פנימי שהוא סוללה, מה שמוכיח כי זו עומדת במבחן קבלת הפטור לסיווג מתשלום מכס. כמו כן טען עו"ד קלדרון כי מדובר במנורה שרוחבה 5.5 ס"מ בלבד (כשל טלפונים סלולריים הנמכרים כיום בשוק), בעלת מבנה המאפשר אחיזה עם כפתור נוח להפעלה, וששוקלת כמו טלפון סלולרי ממוצע, כך שלא ברור מדוע זה רשויות המכס מבקשות לסווגה ככזו שלא ניתן לנייד ממקום למקום.
קביעת בית המשפט
לאחר בחינת טענות התובעת וטענות רשויות המכס, ולאחר שבית המשפט התרשם מהמנורה וממנורה נוספת דומה שהוגשה לו, קיבל הוא את מלוא תביעתה של התובעת וציין כי די בתיאור המוצר שעונה על סיווג מנורה כניידת ולקבוע כי התובעת סיווגה באופן נכון את המוצר ולכן זכאית היא להחזר. בית המשפט קבע כי לא רק שהמנורה יכולה להיות ניידת, היא הרבה יותר ניידת ממנורה אחרת שהוגשה לו שהיא כבדה ומסורבלת ושיש לה ידית אחיזה. כך, בית המשפט גם קיבל את הטענה בדבר ה-"אבסורד" שהציג בפניו עו"ד קלדרון שמנורות גדולות, עוצמתיות וכבדות בהרבה, המשמשות לתאורת חירום, כן סווגו על ידי רשויות המכס כמנורות ניידות רק בשל קיומה של ידית אחיזה. זאת, כאשר המוצר שייבאה התובעת, הינו קל יותר, בעל מבנה מעוצב לאחיזה כך שאינו דורש ידית ועל אף זאת רשויות המכס מבקשות לראותה ככזו שאינה ניתנת לניוד, ומיועדת לחיבור קבוע לתקרה או לקיר.
גם במישור המשפטי קיבל בית המשפט את טענותיו של עו"ד קלדרון, בקובעו כי יש להעדיף את גרסתה של התובעת על פני זו של רשויות המכס וכי אין בצו תעריף המכס ובתוספות לו דרישה כלשהיא לקיומה של ידית אחיזה בכדי להגדיר את המנורות כניידות. עוד נקבע כי על אף שישנה אפשרות הפעלה אוטומטית של המנורות בעת הפסקת זרם החשמל, אין לקבוע כי מדובר ב-"תאורת חירום מובהקת", זאת כיוון שהמנורות ניתנות להסרה מידית ואינן מיועדות להיות מקובעות לקיר באופן אופקי.
בסיומו של פסק הדין קבע בית המשפט כי הוא מקבל את טענות התובעת והורה למדינה להשיב לה את תשלומי המס העודפים אותן נאלצה לשלם עקב הסיווג השגוי של המנורות מצידה של המדינה.
עו"ד תמיר קלדרון מסר כי המקרה הזה מגולל סוג של חוסר הגיון ואף אטימות של שלטונות המכס כלפי ציבור היבואנים והמשווקים, שמתבטא בסופו של דבר גם במחיר שהצרכנים משלמים על המוצרים הנרכשים על ידם ועל יוקר המחיה שכה מדברים עליו, אולם דומה כי אין למדינה באמת אינטרס להפחתתו, וחבל שכך.