מאת: ;

התרת התחייבות מצה"ל - עמדת בית המשפט

בית המשפט נדרש במקרים לא מעטים לטענות מצד משרתי קבע המבקשים להשתחרר מהתחייבויותיהם כלפי הצבא, והציג עמדה עקרונית לפיה אין הוא יושיט סעד לאלה המבקשים לרמות את הצבא, לקבל הטבות ולאחר מכן לנסות לסרב למלא אחר הבטחותיהם.
 

עניין נחום פורת

סגן נחום פורת סיים את שירותו הסדיר בצה"ל בשנת 1950. בתאריך 22 בנובמבר 1954 חתם על חוזה לפיו ישרת בקבע למשך תקופה בת שנה.

ביום 10 באוגוסט 1955 קיבל סגן פורת אישור מרשויות הצבא להפסיק את שירותו הצבאי על מנת לצאת להשתלמות בארצות הברית. ביום 5 ביולי 1959 שב סגן פורת ארצה. במהלך התקופה, הגיש סגן פורת מספר בקשות להארכת שירות הקבע והחופשה.

סגן פורת היה ער לכך שכשיחזור לישראל, יהיה עליו למלא אחר התחייבותו להשלים את שנת השירות  בצבא הקבע אליה התחייב. ואולם, עם שובו ארצה, קיבל סגן פורת הצעה למשרה במכון ויצמן, ועל כן ביקש לשחררו מההתחייבות. רשויות הצבא סירבו לבקשתו, וכנגד החלטה זו עתר לבג"ץ שדן בכך במסגרת בג"ץ 262/59 נחום פורת נ' שר-הבטחון, ו-2 אח', יד 55 (1960) ("פסק הדין").
טענותיו של העותר בפני בית המשפט העליון היו טכניות באופיין. בעיקר, ביקש סגן פורת להצביע על כך שהטופס עליו חתם לא אושר על ידי הגורם הצבאי הרלוונטי כנדרש.
בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי כאשר סגן פורת ביקש רשות לצאת מהארץ טרם השלמת שירות הקבע אליו התחייב, הוא היה ער לכך שיצטרך להשלים את התחייבותו לאחר שובו לארץ. בית משפט קבע כי אינו יושב על מנת לסייע לאלה המבקשים לרמות את הצבא, לקבל טובת הנאה ממנו, ואחר כך לנסות לסרב למלא אחר הבטחתם. בית המשפט אף סירב לבחון את הטענה לפיה טופס ההתחייבות לשירות קבע לא נחתם כראוי על ידי נציג הצבא.
 

משמעות משפטית

פסק הדין בעניינו של סגן פורת הוא הראשון מבין שורה של פסקי דין, שבהם סירב בית המשפט העליון להעניק סעד לחיילים שביקשו שלא לקיים את התחייבותם לשירות קבע או לשירות אחר בצבא. פסק הדין של בג"ץ קצר למדי, אולם עיקר חשיבותו בגישתו הברורה, לפיה בתי המשפט אינם נוהגים לתת סעד כלשהו למי שקיבל הטבות מן הצבא, ולאחר מכן מבקש שלא בתום להתחמק ממילוי התחייבותו.
עיקרון זה בא לידי ביטוי מובהק גם בפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון.
כך למשל, בבג"ץ 1930/94 יובל נתן  נ' שר הביטחון, עתרו חיילים ששירתו בשירות סדיר בצה"ל בעיתון "במחנה" נגד רשויות הצבא. העותרים ציינו, כי בעת גיוסם, הבהירו להם רשויות הצבא שתנאי לשיבוצם ככתבים וכעורכים בעיתון הוא כי יתחייבו לשרת שירות סדיר נוסף בן שישה חודשים. העותרים הסכימו להצעה וחתמו על "הצהרת התנדבות לשירות סדיר נוסף בתנאי שירות חובה". יחד עם זאת, לטענת העותרים דרישת הצבא כי יתחייבו לשירות סדיר נוסף כתנאי לשיבוצם במקצוע נעשתה שלא כדין, והיא מפלה אותם לרעה לעומת חיילים ששירתו בעיתון צבאי אחר. בפסק הדין מתח בית המשפט העליון ביקורת על דרישת רשויות הצבא מן העותרים. יחד עם זאת, בסופו של יום דחה בית המשפט את העתירה, על סמך אותו העיקרון שלפיו דחה שנים קודם לכן את עתירתו של סגן פורת:
"בעניינם של העותרים לא מצאנו לנכון להתערב הואיל והם עצמם לא נהגו כפי שראוי היה כי ינהגו. איש לא כפה אותם לחתום על הצהרות ההתנדבות; משחתמו חייבו עצמם בדבר; ועיקר הוא כי באו אלינו לאחר שאכלו תוכו של פרי. לו באו אלינו מלכתחילה, אפשר אחרת היו פני הדברים".
 
בבג"ץ 6337/06 עידו אדלר נ' הרמטכ"ל, נדון עניינם של העותרים, אשר השתתפו בקורס קדם-צבאי לתכנות מחשבים, לפני תחילת שירותם הצבאי. כתנאי ליציאה לקורס ולשיבוץ בשירות חובה כתוכניתנים, נדרשו העותרים להתחייב לשירות קבע שמשכו שנתיים וחצי. העותרים טענו, בין היתר, כי אין עילה משפטית לכפות עליהם את שירות הקבע, משום שבהסכם עליו חתמו בעת כניסתם לקורס, לא צוינה התחייבות לשירות קבע.
בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות העניין אין מקום לקבל את טענת העותרים כי לא היו מודעים להתחייבות האמורה. בית המשפט ציין  כי העותרים נפגשו עם מפקדיהם, שוחחו עם חבריהם לקורס (אשר חתמו על התחייבות זו) ואין להניח כי סברו שהם שונים מהם. נקבע, כי בעת קבלתם לקורס היה ברור להם כי הם נדרשים להתחייב לשרת בשירות קבע. לנוכח קביעה עובדתית זו, בין היתר, דחה בית המשפט העליון את העתירה, בקבעו כי "ידיעה זו, לחובת תום הלב של העותרים המבקשים לפתוח שערי משפט מינהלי, מגבשות את המחויבות". בכך חזר ואישר את העיקרון לפיו בית המשפט העליון לא יושיט סעד למי שחתם על התחייבות כלפי רשויות הצבא ולאחר מכן מנסה להשתחרר ממנה.
 
סוף דבר, מקרא החלטות בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מלמד כי הוא עקבי בגישתו, לפיה על אף שאין חולק ששירות קבע בצה"ל מבוסס על רצונם החופשי של המשרתים, אין מקום לכך שמי שהתחייב לשירות קבע, ישתחרר מהתחייבותו בלי למלא אחריה במלואה. ככלל, בג"ץ נמנע מלהעניק סעד לאלה המקבלים הטבות מן הצבא בתמורה להתחייבות לשירות קבע ולאחר מכן מבקשים להשתחרר מהצבא ומהתחייבויותיהם, עם זאת, ישנם חריגים ובהתקיים העילות הקיימות בחוק ניתן לעשות זאת. לכן, לפני חתימה על התחייבות כלשהי או שליחת בקשה להתרת התחייבות מצה"ל, ייעוץ משפטי מקצועי למשרתי הצבא, בחובה ובקבע יהווה כלי עזר חשוב ומהותי לטיפול בבקשה בצורה הנכונה והמקיפה ביותר.  
 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.