תשלום בגין התחייבות שלא להתחרות במעביד – הכנסה הונית

הקדמה
בסיום תקופת העסקתו של עובד משולמים לו לרוב סכומי כסף שונים, בין אם פיצויי פיטורין, מענקים שונים, פדיון ימי חופשה וכיו"ב. ברוב המקרים סכומים אלו נחשבים לשכר החב במס על פי שיעור המס השולי המוטל על הנישום. במקרים מסוימים משולמים לעובד פיצויים מוגדלים ו/או מענקי פרישה מיוחדים נוספים. לאותם תשלומים מיוחדים מצטרפת לרוב התנאה מצד המעסיק בדמות  הסכמי סודיות/אי תחרות של העובד כלפי החברה לאחר סיום תקופת העבודה.

הסכמים אלה המלווים כפי שנאמר בתגמול כספי הולם, מעלים מספר סוגיות משפטיות בין אם בהיבט החוקי משפטי, בהיבט דיני עבודה ובין אם בהיבט המיסוי של אותם מענקים מיוחדים לעובד. מאמר זה ידון בסוגיית המס העולה מתקבולים אלו תוך התייחסות לשאלת סיווג אותה ההכנסה והשיקולים השונים הבאים לידי ביטוי בקביעת הסיווג המדובר, תוך התייחסות לפסיקה התקדימית שניתנה לאחרונה בפס"ד ברנע (29425-01-11 ברנע נ' פקיד שומה כפר-סבא).
 

כפי שנאמר, בסוגיית התקבול הנוסף עבור הסכם סודיות/אי תחרות עולה שאלת הסיווג של אותה הכנסה. שאלה זו מתעוררת עקב המחלוקת לפיה מחד מדובר בתקבול שניתן לעובד מתוקף היותו עובד וכנגזרת מעבודתו השוטפת, קרי בכוחו להיכנס לגדרי ס' 2(2)(א) לפקודת מס ההכנסה (להלן: "הפקודה") ולהיות מסווג כהכנסה אקטיבית. מנגד ניתן לגרוס כי מדובר במכירת נכס כהגדרתו בס' 88 לפקודה, נכס בדמות זכות הנשללת מהנישום להפיק מהידע שלו הכנסות עתידיות ולכן עליה להיות מסווגת כהכנסה הונית.
 

בפסק דין תקדימי אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מפי השופט ד"ר אחיקם סטולר (29425-01-11 ברנע נ' פקיד שומה כפר-סבא), נקבע כי תקבול אשר ניתן בידי מנהל בכיר עת פרישתו בגין הסכמתו לתנית אי תחרות עם המפעל ממנו פרש, תסווג כהכנסה הונית ולא כהכנסה פירותית.
 

בית המשפט נדרש להכריע בעניין ערעור מס הכנסה שהוגש על ידי יוסף ברנע אשר כיהן במשך שני עשורים כמנהל מפעל חמצן וארגון בע"מ, חברה עוסקת בייצור גזים מסוג חמצן, חנקן וארגון לתעשייה, למערכת הביטחון ולמערכת הבריאות והינה הגדולה בארץ בתחומה.
תחת ניהולו של ברנע עשתה החברה חיל, וברנע עצמו צבר מוניטין רב בקרב אנשי התעשייה בארץ ובחו"ל ואף הגיע לכהן כעשור כחבר דירקטוריון IOMA  - ארגון יצרני החמצן העולמי, ארגון בו אף זה לשמש כנשיא החל משנת 2002 ויו"ר דירקטוריון בשנים 2003-2004.

בשנת 2004 חתם ברנע על הסכם העסקה מחודש ובו סעיף אי-תחרות המקנה לברנע (או ליורשיו) זכות לקבלת 1.5% מהרווח הנקי המאוחד השנתי לאחר מס מדי שנה. זכות זו תהא בתוקף במשך חמש שנים לאחר פרישתו מהחברה ובתנאי שלא יתחרה בה לאחר פרישתו.

בסוף שנת 2004 פרש ברנע מתפקידו כמנהל החברה, אך נשאר לעבוד בתפקיד יועץ למנכ"ל החדש במשך עוד כשנה ושמונה חודשים במשרה חלקית. בתקופה זו שולם לברנע בנוסף למשכורתו כיועץ סכומי כסף שהסתכמו במאות אלפי שקלים בגין סעיף האי-תחרות. לאחר שפרש מתפקיד היועץ המשיך ברנע לקבל מדי שנה ועד לסוף 2009, את התקבול בגובה 1.5% בגין סעיף האי-תחרות.

ברנע ביקש לסווג תקבולים אלו כהכנסה הונית הנופלת בפרק ה' לפקודה, הכנסה שתמוסה לפי סעיף 91(ב)(1) לפקודה אשר לפיו שיעור המס אשר ניתן לנכותו עומד על 25%. לטענת ברנע מדובר בהכנסה הונית בעבור וויתור על זכותו להשתמש בידע הרב אשר בידו המקנה לו יתרון יחסי בשוק, ובמידה ויתחרה בחברת חמצן ביכולתו להסב לה נזק עסקי רב ועל כן נעתרה החברה לשלם לו את הסך הנ"ל.

מאידך, טענה רשות המיסים שמדובר בתקבול שמשולם לו כעובד ומהווה חלק אינטגרלי מהסכמי השכר של הנישום לאור העובדה שברנע החל לעבוד במשרה חלקית כיועץ ולאור הסכמי השכר הקודמים שלו , ועל כן מהווה הכנסה פירותית לפי ס' 2(2) לפקודה. קבלת עמדת רשויות המס משמעות מיסוי ההכנסה בהתאם לקבוע בסעיף 121 לפקודה ועל כן נופל במדרגות המס השוליים.

שאלה משפטית:

השאלה המשפטית שעמדה בפני בית המשפט הייתה כפולה- ראשית כיצד יש לסווג תקבולים מהסכמי אי תחרות. שנית כיצד יש לסווג את התשלומים הספציפיים אשר הועברו לנישום.

הלכה:

לעניין סיווג תקבול מהסכם אי תחרות- נקבע כי יכולתו הפוטנציאלית של המערער להתחרות בחברה הינה זכות המהווה "נכס" כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה. משכך, יש לראות בתשלום של החברה בעבור מניעת שימוש באותה זכות כ"מכירה" של ה"נכס". לפיכך, וויתור על יכולת זו מהווה מכירה לעניין חלק ה' לפקודה קרי יצירת רווח הון.

לעניין סיווג התשלומים הספציפיים לנישום- לשם מתן תשובה מספקת בוחן בית המשפט את שלל העדויות ומכלול ההסכמים בעניין, ובין היתר בודק גם ביהמ"ש את אמיתותם של חששי החברה מפני יכולתו של ברנע להתחרות בה, ומגיע לכדי מסקנה כי מעמדו של ברנע במרוצת השנים בארץ ובעולם רק הלך והתעצם, ויתרונו היחסי בתחרות מעין זו הלך וגדל. על-כן וכאמור לעיל, יכולתו הפוטנציאלית להתחרות בחברה הינה זכות המהווה "נכס" כהגדרתו בס' 88 לפקודה.  אולם קביעה זו אינה חלה על כל חמש השנים שבהם התחייב ברנע לא להתחרות בחברה משמע בין 1.1.05 ועד 31.12.09, אלא רק בגין התקופה שנותקו  יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה. כב' השופט סטולר מנמק החלטה זו ע"י סקירת אופי העבודה במהלך התקופה כפי שזו שעולה מדברי העדים ומה הגם מצטט פסקי דין המחזקים את הכלל לפיו כל תשלום אשר ניתן במסגרת יחסי עובד מעביד חוסה תחת מערכת זו.

הנה כי-כן מכריע בית המשפט כי התקבול בגין התקופה בה עבד בתור יועץ – בין 1.1.05 ועד 31.8.06 יסווג כתקבול פירותי ויחויב לפי ס' 121 לפקודה, ובאשר לתקבול שנתקבל עבור התוקפה 31.8.06 ועד 31.12.09 יש לראות את ההכנסות שקיבל מהחברה בגין התחייבותו לאי תחרות כהכנסה הונית החייבת במס לפי השיעור הקבוע בסעיף 91(ב)(1) לפקודה.
 

פס"'ד ברנע מצביע על הקשיים העלולים לצמוח ביחסי עובד מעביד בתום תקופת ההעסקה עם חתימת הסכמי אי תחרות שמכוחם ניתנים מענקים לעובד. פסק הדין על אף החלטתו העקרונית/תקדימית בדבר סיווג התקבול בגין תניית אי התחרות, הותיר מקום רב לפרשנות בכל הקשור לשקילת מכלול הנסיבות האופפות את השומה הספציפית.
 

 

לאור מורכבות ורגישות סוגיה מיסויית זו, אנו ממליצים בחום ללוות את תהליכי יצירת ההסכמים בייעוץ משפטי צמוד על ידי גורמים מקצועיים המתמחים בדיני המסים. הימנעות מייעוץ והכוונה עלולים לעלות לנישום בתשלומי מס של עוד עשרות אחוזים היכולים להסתכם בסכומי עתק.