על הקשר בין מיתוג לסיווג

יצרנים ויבואנים המשווקים מוצרים בארץ לרוב מודעים לצורך לתת את הדעת, בשלב שבו הם ממתגים ומפרסמים את המוצר שלהם, להיבטים משפטיים כמו אפשרות של הטעיית הצרכן והגנה מפני תביעות נזקיות. ואולם, גם ההיבט של סיווג המוצר בפרט המכס המתאים לו, עשוי להיות שיקול רלוונטי שראוי לשקול אותו בשעה שמחליטים איך למתג את המוצר, כפי שמלמד אותנו מקרה שנדון ונפסק לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"ש 269/09 יקבי ציון (1982) בע"מ נ' מנהל אגף המכס והמע"מ ירושלים).

באותו מקרה בחרה יצרנית משקאות מקומית בשם יקבי ציון לשווק משקה אלכוהולי מתוצרתה כ"יין נתזים" בתמחור זול במיוחד. המטרה במתן השם הזה, כעולה מפסק הדין, היתה להציג את המשקה כיין מוגז, ויקבי ציון יעדה אותו לבעלי אמצעים דלים.
ואולם התברר כי למונח "יין נתזים" יש הגדרה ברורה בצו תעריף המכס ומס קניה, שהמשקה של יקבי ציון אינו תואם לה,  ושמשקאות שכן מסווגים בהגדרה זו, חייבים במס קניה.

לעובדות אלו היו מספר השפעות לא רצויות מבחינת יקבי ציון. קודם כל, מאחר שהמוצר הופיע גם בספרי הנהלת החשבונות שלה  כיין נתזים, הוא משך את תשומת לב רשויות מס קניה, כי יין נתזים כאמור חייב במס קניה.
בסופו של דבר, בעקבות בדיקת מעבדה שנערכה למשקה ביוזמת רשויות המס, נקבע שלא מדובר כלל ביין, והוא סווג כ"משקה אלכוהולי אחר" שחייב גם הוא במס קניה. בדיקת מעבדה אחרת שיקבי ציון ערכה למשקה שהראתה לכאורה שכן מדובר ביין, לא התקבלה על ידי בית המשפט, שהחליט לאמץ את הסיווג שקבעו רשויות המס.

יקבי ציון ביקשה לקבל פטור מתשלום החסר באמצעות ההוראה שבחוק מסים עקיפים. אבל כאן עמדה לה שוב למכשלה העובדה שהתייחסה למוצר שלה כיין נתזים. בית המשפט קבע שכינוי המוצר כיין נתזים על גבי התוית שעל המשקה ובספרי הנהלת החשבונות, מהווה מסירת "ידיעה בלתי נכונה" ולכן יקבי ציון לא עומדת בתנאים הדרושים לפטור.
האבסורד במקרה זה הוא שמה שגרם מלכחילה לרשויות המס לשים לב למיסוי המוצר – המיתוג השגוי כיין נתזים, נחשב גם כפעולה שעשויה להכשיל את הרשויות, ולכן הביא לשלילת הפטור מתשלום החסר.

כדאי גם לשים לב שייתכן שהמיתוג הלא מדויק שבו בחרה יקבי ציון ממניעים שיווקים, לא יחשב כאסור על פי חוק הגנת הצרכן. מכאן שגם כאשר שוללים אפשרות של עבירה על הוראות חוק הגנת הצרכן, בחינת המיתוג מתוך התייחסות לשיקולים של סיווג היא עדיין רלוונטית וחשובה.