9/4/2014
לקביעת הצד שעליו מוטלת חובת הראיה, חשיבות רבה במסגרת הליך משפטי, הואיל וקביעה כזו יכולה לעתים לחרוץ את גורל ההליך המשפטי.
לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בנצרת בע"מ 33292-04-13, מובילי צפון הארץ בני סעיד בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ – טבריה, בשאלה על מי מוטל נטל הבאת הראיות בערעור על שומת מס ערך מוסף - האם על המערערת, חברת מובילי צפון הארץ בני סעיד בע"מ או שמא על המשיב, אגף המכס והמע"מ – טבריה.
באותו מקרה דובר בחברת הובלות (המערערת) שביצעה הובלת סחורות של חברת מי עדן (להלן: "מי עדן"). לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים במסגרתו טענה המערערת כי מי עדן חייבת לה כספים בתמורה לעבודת הובלת הסחורה שהמערערת ביצעה עבורה ומנגד הפסיקה מי עדן את ההתקשרות עם המערערת וטענה כי המערערת גרמה לה לחוסרים בסחורה אותה התבקשו עובדיה להוביל עבור מי עדן.
בעקבות הסכסוך הנ"ל הגישה המערערת תביעה נגד מי עדן בגין הנזקים שנגרמו לה מהפסקת ההתקשרות עמה. בעקבות משא ומתן נמרץ שהתנהל בין הצדדים, הושג הסכם פשרה אשר במסגרתו הוסכם כי לאור טענת מי עדן שהחוסרים בסחורה נוצרו על ידי נהגי המערערת, הרי שסך של 5,028,603 ₪ יקוזז מהתמורה המגיעה למערערת בעוד שיתרת הסכום בסך של 771,397 ₪ תשולם אף היא בתשלומים על דרך קיזוז מהסכומים שיגיעו למערערת בגין שירותי ההובלה שתספק למי עדן. עוד הוסכם כי מי עדן תעמיד לרשות המערערת הלוואה בסך של 1.5 מיליון ₪ וכי הצדדים יחתמו על הסכם מפורט למתן שירותי הובלה של מוצרי מי עדן על ידי המערערת, תוך שתימשך ההתקשרות העסקית בין הצדדים.
על פי הסכמות הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, הנפיקה מי עדן למערערת חשבונית על סך 5.8 מיליון ₪ (כשמס הערך המוסף הגלום בחשבונית עומד על 800,000 ₪). על גבי החשבונית נרשם "מוצרים" בכמות 0. בתחתית החשבונית, תחת הכותרת הערות, נרשם "מובילי הצפון - מוצרים" (להלן: "החשבונית").
החשבונית דווחה בדו"ח התקופתי של המערערת, ועקב כך עמד לזכותה החזר של מאות אלפי ₪. אולם, על אף שלא נפל כל דופי בספרי המערערת, סירב המשיב לבצע את ההחזר לחשבון המערערת, בטענה כי בגין החשבונית ממי עדן יש לזקוף למערערת הכנסות בגובה החשבונית הואיל ולא נמצאו עסקאות בגין המוצרים המצוינים בחשבונית, כשהחשבונית עצמה אינה מפרטת את סוג המוצרים ואינה נוקבת במספר היחידות.
משנדחתה השגתה של המערערת על החלטתו הנ"ל של המשיב, הוגש ערעור על ידה. במסגרת ערעור זה הגישה המערערת בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כי נטל הבאת הראיות בהליך משפטי זה רובץ על המשיב.
בשים לב הן לעובדה כי ספרי המערערת לא נפסלו, והן לעובדה כי המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה האם בפועל התבצעה עסקה בין המערערת לבין מי עדן על פי הרשום בחשבונית (תוך רישום "מוצרים" תחת תיאור המוצר וחזרה על הרישום "מוצרים" גם בתחתית החשבונית), או שמא לא בוצעה כל עסקה בין הצדדים, קבע בית המשפט כי המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת "לבר פנקסית" דהיינו מחלוקת המעלה שאלות הקשורות בבדיקת נתונים החורגים מפנקסי החשבונות.
בהתאם לאמור, ועל סמך הפסיקה שקובעת כי כאשר מדובר בשאלה "לבר פנקסית", הרי שבין אם העוסק ניהל פנקסים כדין ובין אם לאו, נטל השכנוע הוא עליו, ועליו לפתוח בהבאת ראיותיו בעוד שכאשר השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא שאלה "פנקסית", הרי שהפנקסים יכולים לשמש אסמכתה לבירור השאלה, כך שאם פנקסי העוסק לא נפסלו, עובר נטל הבאת הראיות אל המנהל, קבע בית המשפט כי נטל הבאת הראיות במקרה זה חל על המערערת.
חיפוש 
סגור 
