בית המשפט השלום בירושלים נתן החלטה בענייניהם של סמי ואהרון כהן, בנוגע לסוגיית ההתיישנות על תביעות לפי ס' 154, וגם במסגרת החלטה זו בין היתר,הביע בית המשפט עמדתו לגבי הנפקות בין שני הסעיפים סעיף 154 וסעיף 6
לפקודת המכס בכל הקשור לתחולתם ועיתוי התחולה.
חברת סמי ואהרון כהן בע"מ (להלן: "
החברה") הגישה תביעה בגין תשלומי מסים עבור טובין (מסבים לרכב) שיובאו על ידיה בשלושת השנים האחרונות אשר קדמו למועד הגשת התביעה. במהלך שנת 2010 התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לסיווג המסבים. החברה סברה כי יש לסווג את המסבים בפרט המכס 84.83.5100, רשות המסים- אגף המכס סברה כי יש לסווגם בפרט 84.82.1000. מחלוקת זו הייתה עקרונית וחשובה לעניין קביעת שיעור המיסים שעל החברה לשלם לרשות המסים – אגף המכס. במסגרת התביעה שהוגשה על ידי החברה, תחילה תבעה החברה החזר מס ששולם לשיטתה ביתר בגין חיובה עבור המסבים.
לפי סעיף 154 לפקודת המכס, כל פעם שמתגלעת מחלוקת בין רשות המסים לנישום לגבי שיעור המס שצריך להשתלם, הרי שעל הנישום לשלם את המס תחת מחאה ותעמוד לרשותו אפשרות הגשת תביעה להחזר המס תוך 3 חודשים מיום תשלום המס. לעומת זאת, הוראות סעיף 6 לפקודה מקנה אפשרות לנישום לדרוש החזר מס עקיף שמקורו בטעות בתוך "התקופה הקובעת" שאורכה 5 שנים, ובהתקיימות אחד משני התנאים הקבועים בו: או שהנישום לא מכר את הטובין או במקרה שכבר מכר אותם שומה עליו להוכיח שמכר את הטובין אולם לא כלל במחירם סכום היתר. לשאלה האם הרשמונים שולמו בצל המחלוקת הסיווגית (ס' 154) בין הצדדים או מתוך טעות, הינה חיונית על מנת להכריע איזו הוראת חוק להחיל על המקרה דנן לעניין טענת התיישנות עילת התביעה.
בית המשפט קבע לבסוף, כי תשלומי מס בתקופה הקודמת למועד תחילת ההתכתבויות בין המשרד לרשות המסים אינם נחשבים כאלו שחלות בעניינם הוראות סעיף 154, מאחר ולא שולמו בצל המחלוקת הסיווגית, אשר על כן, תחולת סעיף 6 לפקודה חלה על תקופה זו ומשכך טענת ההתיישנות איננה רלוונטית. לגבי שאר הרשמונים ששולמו במקביל להתגלעות המחלוקת טרם הגשת התביעה נקבע כי בעניינם מיישמים הוראות חוק סעיף 154, אולם סעיף זה טומן בחובו שני תנאים מצטברים בלעדיהם אין. ראשית, התביעה מוגשת בתוך 3 חודשים מיום תשלום המס. ההתיישנות המופיעה בסעיף הנה התיישנות מהותית. שנית, תשלום המס בוצע אגב מחאה והדבר מופיע בכתב ע"ג הרשומון.
בית המשפט מסכים לחלוקת התקופה שבוצעה על ידי הנישום, כאשר חולקה לשתי תקופות, הראשונה טרם התגלעה המחלוקת, קרי משנת 2007 עד ל 5/2010 כאשר לגבי תקופה זו יפים כאמור הוראותיו של הסעיף 6 לפקודה. באשר לרשמונים ששולמו בתקופה בין 5/2010 לבין 10/2010 נקבע כי חל בעניינם סעיף 154 לפקודה. ביחס לתקופה זו דחה בית המשפט את תביעת הנישום מאחר ובגין חלק מהרשמונים הוגשה תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ובחלק האחר לא נרשם על הרשמונים ששולמו תחת מחאה.
לסיכומו של דבר, יש לייחס משקל כבד לעניין קביעת העיתוי בו התגלעה המחלוקת בין רשות המסים לבין הנישום, ככל שקביעה זו מחלקת תחולת הסעיפים 6 ו 154 לפקודת המכס בעניין הרשמונים אשר בגינם מוגשת התביעה.
חיפוש 
סגור 
