סילוק טובין ללא היתר

בשנת 2006 הגישה דנאל מחסני ערובה בע"מ, חברה המספקת שירותי אחסון טובין, תביעה* נגד רשות המסים להחזר בגין תשלומי מס על מוצרים שסולקו ללא היתר הנדרש ע"י רשויות המכס. לגישתה של התובעת, אומנם מדובר בסילוק טובין ללא רשות אך נלווה לזה הסבר שיש בו כדי לקיים את דרישת הנחיית דעתו של גובה המכס, כפי שנדרש מכוח סעיף 83 לפקודת המכס, ועל כן - לא היה מקום לחייב את התובעת בתשלום המסים.

נסיבות המקרה דנן, מעלה עובדה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי החברה התובעת שיחררה מהמחסן הרשוי שבבעלותה 105 קרטונים של סיגריות ללא התרת רשימון שחרור כנדרש על ידי רשויות המכס. משכך המצב, נדרשה לשלם מסים בגין טובין אלה מכוח סעיף 83 לפקודת המכס הקובע כדלקמן: "טובין מוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות, או לא הוגשו לפקיד-המכס כשדרש זאת, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס - בעל הרשיון של המחסן ישלם את כל המכס על אותם טובין ונוסף על המכס סכום של חמש לירות על כל אריזה או חבילה שסולקה, או שלא הוגשה, או כפל המכס".

המחלוקת שהתגלעה בפסק דין בו עסקינן, נסבה סביב ההסבר שסופק על ידי התובעת, שלדבריה מספיק הוא כדי להנחות דעתו של גובה המכס. לצורך פרשנות עניין דרישת הנחיית הדעת, אימץ כבוד השופט מיכאל תמיר בתביעה דנן פרשנות שניתנה בבג"צ 361/76 המגדר נ' שלמה רפאלי, פ"ד לא (3) 281 על ידי השופט המלומד כהן שקבע שם כי: "ברור שהסבר של בעל-הרשיון, שהטובין סולקו ללא רשות מסיבות שלא היו בשליטתו, צריך להניח את דעת גובה המכס, אם ההסבר מבוסס מבחינה עובדתית, אך יכולים גם להיות מקרים, כשמתגלה שבעל-הרשיון נושא באשמה מסויימת לסילוק הטובין ללא רשיון, אולם אשמתו היא טכנית או קלת-ערך עד כדי כך, שגובה המכס תנוח דעתו, שאין להטיל את התשלומים הנוספים לפי סעיף 83"

בית המשפט מצא כי ההסבר שסיפקה התובעת אינו מספיק משכנע כדי לפטור את התובעת מתשלום המסים הנדרשים. נקבע על ידי בית המשפט, כי ההסבר לא בוסס עובדתית כראוי, מה עוד כי התובעת לא הצליחה להראות שהטעות שנפלה בחלקה עת שזו שחררה הטובין ללא רשות, הנה בגדר אשמה טכנית וקלת-ערך בלבד. זאת ועוד, טענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ התובעת כנגד רשות המסים נדחו על ידי בית המשפט השלום בת"א, בין היתר נדחתה טענה שלפיה פקיד השומה היה צריך לפטור אותם מתשלומי המסים מכוח סעיף 150(1) לפקודת המכס, סעיף שעוסק  בטובין אשר "אבדו, הושמדו, ניזוקו או נעזבו", בעוד שעל פי הגרסה שמסרה התובעת, לא נתקיימה אף אחת מנסיבות אלה במקרה דנן. למעלה מן הצורך לציין, כי במסגרת התביעה דנן, צורפה נתבעת שנייה בנוסף לרשות המסים, החברה שייבאה הסחורה נשוא המחלוקת, למיט אחזקות בע"מ, כאשר נגדה כן הצליחה התובעת להרים הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי את הסחורה המשוחררת נשוא עניינו קיבלה המייבאת לידיה בפועל. אשר על כן, בעוד שדחה התביעה נגד רשות המסים פסק בית המשפט כי שומה על הנתבעת 2 (חברת למיט אחזקות בע"מ כאמור) לשלם מלוא המסים והקנסות שהיא נדרשת לשלם לתובעת בגין 105 הקרטונים שהוכח כי נמסרו לה בפועל.

עינינו הרואות כי מערכת המשפט איננה עוברת בנקל על תופעה לפיה משוחרר טובין ממחסני חברה המעניקה שירותי אחסון, ללא רשות. לא רק זו אף זו, המערכת מראה עמדה קשיחה בכל הנוגע להנחיית דעתו של גובה המכס , ועולה תמונה מן המקובץ לעיל כי הסבר לא מנומק ולא מפורט בצורה מעמיקה יהא רחוק מלהרים הנטל המוטל על החברה המאחסנת ותישאר האחרונה עם חבויות המס שצמחו ,על פי הדין, בגין הסחורה ששוחררה בלי ההיתר.

*תא (ת"א) 39864/06 דנאל מחסני ערובה בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים.