הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה. במקרה של חוסר בהירות, רשאי בית המשפט לפרש את תוכן הצואה, ולהסתייע בנסיבות חיצוניות כדי להתחקות אחר כוונת המצווה. עם זאת, אין בקיומן של נסיבות חיצוניות, כדי להוות או להמחיש את רצון המצווה הכיצד לחלק את רכושו.
- כידוע, עיקרון העל בדיני צוואות, הוא לקיים את רצון המצווה, מתוך זכותו האישית לקבוע מי יזכה לקבל את רכושו כמו שנאמר "מצווה לקיים דברי המת".
- יישומו של עקרון על זה מחייב, כי יובא בפני בית המשפט דברי המת, המצווה, ואשר בהם הוא אומר באיזה צורה ובאיזה אופן יחולק רכושו לאחר מותו.
- דברי המצווה צריכים להיאמר על ידו, באמצעות עריכת צוואה באופן ובצורה שנקבעו בדין.
פרשנות צוואה - קיום צוואה, או לאו:
כאמור, זהות היורש ו/או זיהוי החלקים המצווים למי מהיורשים, אינם ניתנים להשלמה או לפרשנות, אם כי במקרה של נכס שלא קיים, או שנרכש אחד אחר תחתיו, אזי מעקרון העקיבה או ההחלפה ולפי האמור בסעיף 54 לחוק לבית המשפט תהא סמכות לפרש ולקיים את הצוואה לפי אומד דעת המצווה. כמו גם, וככל שניתן יהא לבטל הוראה סתומה מתוך הצוואה, שאיננה עיקר הצוואה, אזי הנטייה תהא לבטל את אותה הוראה סתומה ולקיים את יתר הוראות הצוואה במידת האפשר, וזאת מתוך עקרון העל לקיים את רצון המצווה. ברם, כללי הפרשנות העומדים בידי בית המשפט הנזכרים בסעיף 54 לחוק, אין בהם כדי להקים תרופה למבקש לקיים את הצוואה ואותה צוואה תחשב לצוואה סתומה, אשר לא ניתן להבין מתוכנה את כוונתו האמיתית של המצווה. בית המשפט איננו רשאי ו/או יכול לשער למה התכוון המנוח בכותבו את הצוואה ומשכך דינה להתבטל.
השופט ברק עמד על טיבה של סוגיה משפטית זו בפסק דין קרביס נ. קרביס וקבע כי: "אין אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה היה אומר - ולא אמר -אילו חשב בדבר, אלא אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה אמר, כאשר אמירה זו מתפרשת על פי אומד דעתו. באין כל אמירה, אין כל 'וו', עליו ניתן לתלות הוראה מנחילה".
ברוח הדברים הנ"ל השופט ד' לוין בע"א 405/88 ארנסט נ' לב תיאר את גישתו לסוגיה משפטית זו באומרו: "אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר ואין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה".
הלכה זו עדיין עומדת שרירה וקיימת כפי שנראה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שניתן לאחרונה בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב (03/05/2012) בעניינם של י.מ נגד נ.מ ואח'. בית המשפט קיבל את הערעור וביטל את פסק דין, שבמסגרתו ניתן צו לקיום צוואת המנוחה בהתאם למסמך חלוקה שנערך על ידי עו"ד מהסיבה שאין בהוראת הצוואה כדי להקנות לעו"ד סמכות לפי סעיף 29 לחלוקת עזבון המנוחה כפי שנעשה על ידו, לרבות טענות בדבר חוסר תום ליבו של עו"ד שהביאו לנישול המבקש ואחיו מהירושה.
קביעת בית המשפט נסבה סביב פרשנות הצוואה לפי סעיפים 28, 29, ו- 54 לחוק הירושה:
- עקרון על נקבע בסעיף 28 א' – ולפיו אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו אולם החריג בסעיף 29סיפא מעניק סמכות לאחר מתוקף בחירת המצווה, ומשכך בית המשפט בוחן את לשון צוואת המנוחה ומעמדו ותוקף סמכותו של עורך הדין, על פי הצוואה לקבוע את היורשים ואת מנת חלקם בעזבון. בית המשפט השיב לעניין סמכותו המשפטית של עורך הדין לפעול בקשר לחלוקת הצוואה וכן בדק את אופן הוראות המצווה להענקת הירושה למי מיורשיו ו/או לגבי חלקו של כל אחד מהם בירושה.
- במקרה דנן מלבד העובדה, כי יש ליורש צאצאים ולעורך הדין קיים שיקול דעת באם להשאיר את היורש המוגבל בדירה או לדאוג לו לדיור חלופי הולם לא ניתנה לו שום רשות אחרת לפעול בעיזבונה של המנוחה או לקבוע מי ירש או מי יודר מהירושה, ובהעדר הוראות מפורשות לגבי היורשים וחלקם כאמור הורה בית המשפט על ביטול הצוואה וחלוקת העזבון על פי דין.
-משלא הצליח בית המשפט לעמוד על רצון המצווה ולמי בכוונתו להוריש או להדיר מהצוואה – (פגם בזהות היורש) ולא הצליח לפלח את חלקו של כל אחד מהיורשים בעזבון (פגם בזיהוי חלקו בירושה) קבע כי "הצוואה סתומה" (סעיף 33) ולא ניתן לפרשה לפי סעיף 54.
- עוד נקבע, כי בכדי להכיר בחריג הקיים בסעיף 29 לחוק, כי "על המצווה היה לנקוט בלשון ברורה ופוזיטיבית ועליו היה לבחור מי מבין האנשים המנויים זכאי לירושה... כלל יסוד במלכת פרשנות הצוואה היא התחקות אחר רצונו של המצווה... גבול הלשון היא גבול הפרשנות... השופט לא רשאי להוסיף עליה או לגרוע הימנה... במקרה של ספק יוכל לגשת לנסיבות חיצוניות על מנת לקיים את התכלית העיקרית ולהתחקות אחר כוונתו ואומד דעתו של המנוח".
עוד ולמעלה מן הצורך, מתייחס בית המשפט לסעיף 29 וזה קובע מפורשות, כי כל אפשרות אחרת לחלוקת עזבון מלבד המצווה עצמו הינה בבחינת חריג לכלל (כלל בסעיף 28), וככזה יש לפרשו בצמצום וליישמו במקרים חריגים בלבד. יש הרואים בו סעיף "פשרה" לכלל האמור, והכרה בזכות מסוימת כמו גם מסוייגת של האחר שאיננו המצווה - לשם קביעת היורש או החלק בירושה שיועבר לו. כמובן, שעל אותו אחר לנהוג ביושר ובתום לב, לנסות ולהתחקות ככל שניתן אחר כוונת המצווה. בענייננו, עו"ד השתהה בהגשת הבקשה לקיום הצוואה (3.5 שנים), ופעולותיו ומעורבותו האישית, כמו גם מחדליו אל מול היורשים עוררו חשד כבד לגבי שיקולים נוספים וניגודי עיניינים, וכל אלה הובילו למסקנה אחת, שאין לקיים את רצון עו"ד. מה גם, שהשתהות עו"ד בבחירת היורשים שלא היתה תוך זמן סביר, שללו את הזכות שלכאורה הוקנתה לה על ידי המצווה וזאת, לפי הסיפא בסעיף 29.
משנטלה הזכות לקבוע ולבחור כאמור, אזי בית המשפט יקבע ויחלק את העזבון. במקרה כזה עומדת בפני בית המשפט אפשרות אחת לקיים את החלוקה וזאת בהתאם לדין בלבד.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
משרדנו יידע לקבל שליטה על הסכסוך המשפחתי, להוציא מהמשוואה פרמטרים אמוציונליים לא רלוונטיים העלולים לפגוע בלקוח המשרד ולפעול לטובת המתחייב בתבונה ובזהירות מרבית.
משרדנו מתמחה בעריכת הסכמים דוגמת הסכמי הלוואה או הסכמי מתנה תוך שמירה על האינטרסים של כל בני המשפחה בתקופה רגישה זו - לחצו כאן לפרטים נוספים.
משרדנו מתמחה בכל הנוגע בעולם המשפט החל על זוגות חד-מיניים, בקיא בכל הקשור בהתקשרות חוזית בין בני זוג מאותו מין ובאותה נשימה בקיא בטיפול בבעיות, סכסוכים, פירוק שיתוף, הליכים משפטיים, משמורת ילדים, טיפול בנכסים משותפים ועוד.
חיפוש 
סגור 
