ההבדל שבין רווחים ראויים לחלוקה במדידה חשבונאית לבין רווחים ראויים לחלוקה במדידה לצרכי מיסוי

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - עמית משה כהן, עו"ד

19/3/2012

המונח "רווחים ראויים לחלוקה" מוגדר בסעיף 94ב(ב)(1) לפקודת מס ההכנסה. מהגדרת הסעיף דלעיל עולות שתי חלופות לחישוב הרווחים דלעיל, כאשר הסכום שנלקח בחשבון הוא הנמוך שביניהן. חלופה אחת קובעת חישוב חשבונאי ואילו החלופה השנייה קובעת חישוב לצרכי מס.

דיני המס הנוהגים אינם מסווגים רווחי/הפסדי אקוויטי כחלק מהרווחים הראויים לחלוקה של החברה מאחר והן אינם נחשבים כהכנסה חייבת לצורכי מס. אלא מאי, לצורך חישב הרווחים הראויים לחלוקה מכוח סעיף 302 לחוק החברות יש לכלול במאזן החברה גם רווחי/הפסדי אקוויטי. במצב דברים זה, נוצרת דיכוטומיה בין הרווחים הראויים לחלוקה המיסויים כפי שעולים מפקודת מס הכנסה לבין רווחים ראויים לחלוקה במדידה חשבונאית ולבין הגדרתם של אלה בחוק החברות.

בהתנגשות שבין דיני המס לחשבונאות נוצרים שני מצבים :
1. כאשר ישנם "רווחי אקוויטי" (רווחים הנובעים מעליית שווי מאזני של האחזקות חברה המוחזקת מעל שיעור מסוים על ידי החברה המדווחת), הרווחים הראויים לחלוקה החשבונאיים גבוהים מהרווחים הראויים לחלוקה המיסויים. במצב דברים זה, ההטבה לפי סעיף 94 ב לפקודה, מוגבלת עד לגבוה הרווחים הראויים לחלוקה כהגדרתם בפקודת מס הכנסה.
2. כאשר ישנם "הפסדי" אקוויטי (ירידת השווי המאזני של אחזקות בחברות מוחזקות מעל שיעור מסוים על ידי החברה המדווחת), הרווחים הראויים לחלוקה החשבונאיים נמוכים מהרווחים הראויים לחלוקה המיסויים. במצב דברים זה, ההטבה לפי סעיף 94 ב לפקודה, הנה לכאורה על פי הרווחים הראויים לחלוקה המיסויים, אלא שקיימת מגבלה על חלוקת רווחים לפי הגישה החשבונאית ולכן עלולה לעלות טענה של רשויות המס כי חלוקת הרווחים וכפועל יוצא גם ההטבה לפי סעיף 94 ב, מוגבלת עד לגובה הרווחים הראויים לחלוקה החשבונאיים.

לשיטתנו, הרווחים הראויים לחלוקה כפי שהם נמדדים צרכים חשבונאיים רלבנטיים למקרים בהם קיימת חלוקה בפועל של רווחים (כדיבידנד), שאז, ישנה הגבלה על גובה הרווחים שיחולקו, זאת על מנת שלא ייווצר מצב בו חברה מחלקת רווחים מעבר ליכולתה הכלכלית, וזאת בשים לב לנזילות הכספית של החברה ולסולבנטיות שלה שתיבחן לפי מבחן יכולת הפירעון המתואר בסעיף 302 לחוק החברות.