הסרת מחדל בתיקי מס פליליים- שיקול לקולא?

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון)- מאור עייש, משפטן

1/1/1900

בטרם נדון לגופו של עניין מהי הסרת מחדל והאם הדבר מהווה שיקול לקולא בענישת הנישום, נציין תחילה את מדיניות הענישה השלטת כיום בבתי המשפט לאור ביצוע עבירות כלכליות ככלל ועבירות מס בפרט.
בפסיקה עקבית ומתמשכת לאורך השנים, בתי המשפט חזרו והדגישו את החומרה הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס. לא אחת נקבע על-ידי בתי המשפט, כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההתרעה הנדרש ביחס לביצועה. כן נקבע, כי העונש ההולם עבירות פיסקאליות הוא עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח וכי אין להסתפק בענישה מקלה כדוגמת עבודות שירות. ( ראו: רע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל פורסם בנבו, 15.4.04).

הטיב כב' השופט ג'ובראן לציין בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), כי:
"עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי..."
בנוסף, וכפי שנקבע ברע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.04):
"כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם היא להפיק רווח כספי, חשוב להטיל לצד הקנס, גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר."
אם כן, כמצוין לעיל, בתי המשפט על שלל פסיקותיהם, שמו לנגד עיניהם כמטרה לעקור מן השורש את תופעת העבירות הכלכליות ע"י ענישה כבדה והרתעתית.
כעת, נותר לבחון האם יש בהסרת המחדל בידי הנישום כדי להקל את "רוע הגזירה"?

מחד גיסא, הלכה פסוקה היא, כי אי הסרת המחדלים מהווה נסיבה לחומרא, ואילו הסרת המחדלים מהווה נסיבה כבדת משקל להקלה בעונשו של הנישום (ראו: ת"פ (ת"א) 8741/99 מדינת ישראל נ' יעקב שגיב מיסים טו/4 ה- 398; ע"פ (ת"א) 1309/90 דוד שלמה ואח' נ' מדינת ישראל מיסים ו/2 ה- 264).
ככלל, בתי משפט הנוטים להקל בעונשם של נישומים שהסירו את מחדליהם, מנמקים את טענותיהם בכך שעצם הסרת המחדל מהווה הכרה מצד הנישום בחטאו, הבעת חרטה על מעשיו ורצון לנסות ולכפר את המעוות, ועל כן ראוי שיזקפו זאת לקולת עונשו בבואו לתת את הדין. (ראו: ע.פ. (ת"א) 71271/02 אליהו קחלון נ' מ"י, ע"פ 2407/05 - רונן מן נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(3), 245 (להלן: "פרשת מן")).
כמו כן, בת"פ (ירושלים) 3101/02 - מדינת ישראל נ' ראובן לובלין ואח' . תק-מח 2005(1), 1571, (להלן: "פרשת לובלין"), חזר בית המשפט על ההלכה וציין כי הנטייה לראות בהסרת המחדל נסיבה כבדת משקל לקולא נובעת לא רק מעצם העובדה כי הנאשם שיפה את הציבור בגין גזילת כספו, אלא הסרת המחדל טומנת בחובה יסוד של הודאה וחרטה על ההונאה שהונה הנאשם את הציבור.

בית המשפט הוסיף וציין כי להסרת המחדל יש גם היבט ציבורי - לצד אלמנט ההרתעה הנשקל לחומרה יש בהתחשבות לקולא בהסרת המחדל כדי לעודד עברייני מס אחרים לשלם את חובם מבעוד מועד, ולא לגרור להליך הפלילי את החוב האזרחי שלא הוסדר.
מאידך גיסא, וכחלק מהחרפת הענישה והרצון להרתיע את עברייני המס, בית המשפט בחר לצמצם את כוחה של "נוסחת הפלאים" הקובעת כי הסרת מחדל מהווה באופן גורף כנסיבה כבדת משקל להקלה בעונשם של נישומים המואשמים בביצוע עבירות מס.
ראשית, בית המשפט עמד על כך כי על מנת שהסרת המחדל אכן תשמש כשיקול לקולא ותשקף הבעת חרטה כנה מצד הנישום ולא ניצול לרעה של כלי זה, הזמן הנכון להסיר את המחדלים הוא טרם הגשת כתב האישום או לכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה ולא לאחר שניתן גזר דין כנגד הנישום ורק מפאת חוסר שביעות רצונו הוא טורח לפעול להסרת המחדל בתקווה כי הדבר יפחית מעונשו (ראו: ע"פ 1726/97, בועז גבריאל נ' מדינת ישראל. מיסים יב/2 (אפריל 1998) עמ' ה-84 ).

שנית, בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מ"י פ"ד לה(3) 211, בית המשפט הדגיש כי:
"נקודת המוצא היא, כי יהיו הסכומים, אשר שילם הנישום לשלטונות המס במישור האזרחי, אשר יהיו, חזקה כי בכך ממלא הנישום, ולו באיחור, את חובתו הבסיסית לשלם מס אמת".
גישה זו של בית המשפט חזרה ברע"פ 2496/07 משה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.7.2007), שם העיר בית המשפט העליון כי על אף החשיבות של פירעון החוב והסרת המחדל, בסופו של יום אין מדובר במעשה חסד שעושים הנישומים, אלא בפירעון מה שניתן וצריך היה לגבות מהם גם בדרכים אחרות. בית המשפט הוסיף והדגיש כי יש לזכור שמדובר במי שהיו מעורבים במישרין בביצוען של העבירות, ועל כן אף שלהסרת המחדל יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל.
לסיכום- ניחנו לדעת כי על אף ההלכה הפסוקה הקובעת שהסרת המחדל מצד הנישום מהווה שיקול לקולא טרם גזירת עונשו, נטיית בתי המשפט כיום להרתיע את עברייני המס, כך שלא פעם אינטרס ההרתעה גובר על השיקול לקולא עקב הסרת המחדל.

כמו כן, חשוב לחזור ולהדגיש כי עצם הסרת המחדל לא מונעת מבית המשפט לגזור על הנישום מאסר בפועל, ויפים דבריו של השופט ג'ובראן ברע"פ 6296/09 - איקס איקס אקסלנט מזון אילת בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - מס קניה מע"מ, תק-על 2009(3):
"הסרת המחדלים איננה מהווה תחליף לענישה וערובה לכך שלא יוטל על עבריין המס עונש מאסר בפועל.." .
ת"פ (ירושלים) 3101/02 - מדינת ישראל נ' ראובן לובלין ואח' . תק-מח 2005(1), 1571 ,עמ' 1581.

עם זאת, יצויין כאן ועכשיו כי יהיה הסכום ששולם במסגרת הסרת המחדל אשר יהיה אין בו אלא מילוי חובתו של הנאשם לתשלום מס אמיתי, אף אם באיחור. ר' לענין זה ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מ"י פ"ד לה(3) 211, 215 (להלן: פרשת וייס ארנסט):
"נקודת המוצא היא, כי יהיו הסכומים, אשר שילם הנישום לשלטונות המס במישור האזרחי, אשר יהיו, חזקה כי בכך ממלא הנישום, ולו באיחור, את חובתו הבסיסית לשלם מס אמת.
משאוזן המישור האזרחי, עדיין קמה ועומדת השאלה, מהו הקנס הכספי, שראוי הוא להטילו במישור הפלילי. קנס זה אין שיעורו נקבע על - פי המס, אותו שילם הנישום בשומה האזרחית, אלא שיעורו נקבע על-פי סכומי ההכנסה, אותם העלים הנישום. אלה ידועים וברורים בעת המשפט הפלילי, ובהם יסוד ובסיס להערכתו של הקנס הכספי".