ערעור מס אינו מעוכב בעקבות פשיטת רגל

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); דניאל גולדשטיין, משפטן

5/9/2019

ביום 29/8/19 דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את המשך הדיון בערעורי המס המתנהלים לפניו, על אף הליכי פשיטת רגל המתנהלים כנגד עיזבון המנוח (רע"א 630/19 עו"ד עופר שפירא ועו"ד רז מנגל מנהלי העיזבון נ' פ"ש ת"א ואח').

פקיד השומה (להלן: "המשיב 1") קבע שומות מס לעו"ד יורם יוסיפוף לשנים 2006-2009. עו"ד יוסיפוף הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א על שומות המס שנקבעו, כאשר הסכום השנוי במחלוקת הגיע לכדי מאות מיליוני שקלים. עיקר הדיון נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות: שאלת התושבות של עו"ד יוסיפוף ובמידה והיה תושב ישראל, מהו סכום המס שהיה עליו לשלם באותם שנים. ביהמ"ש המחוזי בחר לדון בשאלת התושבות ולאחר מכן בשאלת חבות המס. לימים הלך עו"ד יוסיפוף לעולמו כאשר הוא מותיר אחריו חובות כבדים בגינם נפתח הליך פשיטת רגל בעניינו. עו"ד שפירא ועו"ד מנגל (להלן: "המבקשים") מונו כמנהלי העיזבון, כאשר בסמכותם "לפעול בשם העיזבון ובמקום המנוח מול כל צד ג'". ביום 27/12/18 הורה בית משפט של פשיטת רגל על עיכוב כלל ההליכים נגד העזבון בפשיטת רגל. מנהלי העיזבון הודיעו באותו יום לביהמ"ש המחוזי על החלטת עיכוב ההליכים וביקשו לרשום את הצו גם על הליך ערעור המס. לכלול את הצו בתיקי ערעורי המס. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת מנהלי העיזבון בקובעו כי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל לא חל על תביעה שהחייב הגיש בעצמו.

טענות הצדדים

מנהלי העיזבון טענו כי ביהמ"ש המחוזי התעלם מסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לפשיטות רגל, וכן הכריע בבקשת עיכוב הליכים שכלל לא עמדה בפניו אלא הוא נתבקש לבצע רישום טכני של החלטת העיכוב. לטענת המבקשים, סעיף 20(א) לפקודת פשיטות הרגל חל גם על הליכים שהחייב יוזם. בנוסף טענו, שקבלת הכרעה בענייני המס אינה דחופה, והותרת הסירוב על כנו עלולה להביא להעדפת נושים פסולה. פקיד השומה טען שהמבקשים ביקשו בעצמם בעבר מביהמ"ש המחוזי (הדן בערעורי המס) לעכב את הדיון ולכן אין הם יכולים לטעון כי הסמכות הייחודית נתונה לביהמ"ש של פשיטות רגל. בנוסף טען פקיד השומה, כי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל אינו חל על הליך שהחייב הגיש. המשיבים מסוגלים לנהל את הליך ערעורי המס בעצמם או בעזרת עורכי דין שייצגו את עו"ד יוסיפוף שכן זו העת להכריע בערעורי המס.

דיון והכרעת ביהמ"ש

הסדר העיכוב בהליכי פשיטות רגל נקבע בסעיפים 20 ו-22 לפקודת פשיטות הרגל. הוראות אלו דנות בהליכים משפטיים שמתנהלים נגד חייבים. המסקנה מהסעיפים הללו היא שהליכים בהם החייב הנו התובע אינם מעוכבים, שכן בסמכות הנאמן לנהל את ההליכים או להתיר את ניהולם בידי החייב. באשר לסעיף 20(א) לפקודה, מכוחו מבוקש לעכב הליך שהחייב יזם, ההוראה מונעת מתן סעד משפטי כנגד החייב, ואולם ההוראה לא מונעת בירור משפטי והענקת סעד משפטי בהתאם לבקשות החייב. ייתכן שבעקבות הליך שמתנהל יתברר כי החייב ישלם לנושה סכום או נכס מסוים. החיוב יהיה תקף, אך על מנת לממשו יהיה על הנושה לפעול בהתאם לחוקי פשיטות הרגל. התוצאה בהתאם לסעיפים 20 ו-22 לפקודה, שדיני פשיטת הרגל לא מעכבים הליך שהחייב יזם ואין באפשרותם להסמיך את ביהמ"ש לפשיטות רגל לעכב את ההליך.

ביהמ"ש תומך את מסקנתו זו גם בהסתמך על סעיפים אחרים בפקודת פשיטת הרגל בהם הבחין המחוקק באופן מפורש בין תביעות של החייב לבין תביעות כנגדו. כך, סעיף 178(ג) לפקודת פשיטת הרגל המסמיך את בית המשפט של פשיטת רגל להעביר אליו כל תביעה תלויה ועומדת שפושט הרגל פתח בה, וסעיף 107 לפקודה הקובע כי תביעותיו של פושט הרגל יומחו לנאמן. הוראות אלו מלמדות אותנו כי המחוקק מבחין במפורש בין הליכים שמתנהלים נגד חייב אל מול הליכים שהחייב יזם, ואילו רצה המחוקק להחיל את עיכוב ההליכים גם על הליכים שהחייב יזם, הוא היה רושם זאת במפורש בסעיפים 20 ו-22 לפקודה. בית המשפט מוסיף ומדגיש כי עיכוב ההליכים שננקטו כנגד החייב נועד להגשים מספר מטרות: יעילות, שוויון בין נושים ומניעת יצירת יתרון על פני נושים אחרים, הליך אחד מרוכז ועוד. ספק אם מטרות אלו מושגות בהליכים שהחייב יזם. ערעורי המס, כאמור, הם הליכים שיזם החייב, ולכן אין בסמכות ביהמ"ש לפשיטות רגל לעכב את ההליכים הללו. לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחתה.