חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון), אייל פלד, משפטן

3/7/2011

חוק איסור הלבנת הון (להלן: החוק) נחקק בשנת 2000, בניסיון להילחם בהלבנת הון ולמנוע פעולות שמקורן בפעילות עבריינית.
החוק נולד כתוצאה מההבנה כי היכולת למנוע מעבריינים "להלבין" כספים הינה גורם קרדינלי במאבק כנגד עבריינות סמים, ארגוני טרור והפשע המאורגן.

החוק אוסר על ההלבנה אותה הוא מגדיר בצורה נרחבת כעשיית פעולה ב"רכוש אסור" במטרה להסתיר את להסוות את מקורו, זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו או תנועותיו. "רכוש אסור" הינו רכוש ששימש או איפשר עבירה, או רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה, כאשר "עבירה" לצורך החוק הינה אך ורק עבירה מאלו המנויות בתוספת לחוק. בכדי להיאבק בתופעה מטיל החוק חובת דיווח על נותני שירותים פיננסים ואף חובה לדווח על כספים (החל מסכום מסויים) בעת כניסה ויציאה מישראל.

העונשים הצפויים בהתאם לחוק

החוק מטיל קנסות כבדים ועונשי מאסר ניכרים (עד 10 שנות מאסר) לאדם שהפר את החוק ביודעין, אם בכך שעשה פעולה ברכוש אסור, ואם בכך שמסר מידע כוזב או גרם לכך שהדיווח יהיה בלתי נכון. כמו כן, לבד מהרשעת אדם בגין עבירה על החוק, האמצעים למניעת הלבנת הון כוללים סמכויות בדבר תפיסה והחרמה של רכוש.

בכדי להניא עבריינים מלבצע את העבירות וליצור הרתעה אקס-אנטה, מכיל החוק הוראות חילוט בהליכים אזרחיים ופליליים, הקובעות פרוצדורה בה מחולט רכושו של הנידון לטובת המדינה: התוצאה הישירה של החילוט היא שלילת כל הזכויות ברכוש המוחרם מהבעלים המקורי ולטובת המדינה. על כן, לא יצווה ביהמ"ש על חילוט רכוש, אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו, או לכל הטוען לזכות ברכוש הזדמנות להשמיע טענותיהם. כמו כן, תנאי לחילוט הינו תפיסת הרכוש כולו והקפאתו עד להחלטה בדבר חילוט סופי. סעיף 21 לחוק הוא הסעיף אשר עוסק בחילוט רכוש בהליכים פליליים אחרי הרשעה: הסעיף קובע כי במידה ואדם הורשע בפעולה כאמור ברכוש אסור, בית המשפט חייב לצוות, בנוסף לכל עונש, כי יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של אותו רכוש שנעברה בו העבירה, או ששימש או איפשר את ביצועה של העבירה או שיועד לכך, או שמדובר ברכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כתוצאה מביצוע העבירה, כשכר על העבירה או שיועד לכך. כמו כן, הסעיף מגדיר את "רכושו של הנידון" בצורה רחבה ביותר, בתור: "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" וזאת בכדי להתגבר על מצבים בהם הנידון מעביר את הרכוש לגורם אחר מיד לאחר ביצוע העבירה.

החוק מגדיל וקובע כי במידה ואין ברשותו של הנידון רכוש אשר מספיק למימוש צו החילוט במלואו, בית המשפט רשאי לצוות על מימושו הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה. חריג לחובתו של בית המשפט לצוות על חילוט רכושו של הנידון הינו מקרה בו בית המשפט סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט. שימוש בחריג זה נעשה בנובמבר 2010 על ידי בית המשפט העליון בע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל: בית המשפט העליון קבע כי במקרים בהם העבירות שבוצעו מצויות "בפריפריה של חוק איסור הלבנת הון", קרי כאשר הרכוש שנתפס אינו של רוכשי סמים או נשק בלתי חוקי, וכאשר הזכאים להשבה הינם אזרחים תמימים שרומו, אזי במקום לעשות שימוש בכלי של חילוט, ראוי לפתח חלופה של פיצוי הקורבנות. לפיכך, בית המשפט נתן למערער אפשרות לפצות את קורבנותיו, למרות העובדה שהפיצוי שנקבע היה נמוך מסכום החילוט.

סעיפים מרכזיים

הסעיפים אשר עוסקים בתפיסת חפצים בהליכים פליליים לפני ההרשעה הם סעיף 32(א) ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש):
* סעיף 32 לחוק קובע כי שוטר רשאי לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. ב-בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי שלוש התכליות העיקריות המצדיקות תפיסת חפץ הן תפיסה למטרת חילוט, תפיסת חפץ לצורך הצגתו כראיה במשפט, ותפיסת חפץ למניעת ביצוע עבירות.

* סעיף 34 לחוק עוסק במסירת התפוס לפי צו, וקובע כי על פי בקשת שוטר מוסמך או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו. ב-בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי בשונה מסעיף 34, סמכותו של השוטר לתפוס חפץ לפי סעיף 32 איננה תלויה בקיומו של צו שיפוטי בעניין, ושיקול הדעת נתון לשוטר.

חילוט רכוש בהליך האזרחי

סעיף 22 לחוק הוא הסעיף אשר עוסק בחילוט רכוש בהליכים אזרחיים וקובע כי בית המשפט המחוזי רשאי להורות על חילוט רכוש בהליך אזרחי בהתקיים שני תנאים:
הראשון – הרכוש הושג בפעולה כאמור ברכוש אסור או כשכר לאותה עבירה.
השני – לא ניתן להגיש כתב אישום כנגד האדם החשוד בביצוע העבירה משום שאינו נמצא בישראל או שלא ניתן לאתרו, או שהרכוש התגלה לאחר הרשעתו של אותו אדם.

בשונה מחילוט רכוש בהליכים פליליים, בחילוט רכוש בהליכים אזרחיים ניתן לחלט רכוש שאינו רכושו של החשוד רק במידה ובעל הזכות ברכוש ידע שהרכוש שימש בעבירה או שהסכים לכך, או במידה ובעל הזכות ברכוש לא רכש את זכותו בתמורה ובתום לב. בנוסף קיימים מספר סייגים לחילוט, אשר קובעים כי לא ניתן לחלט רכוש במקרים הבאים: כאשר צד שלישי הוכיח כי יש לו זכויות ברכוש המחולט והוא לא ידע כי הרכוש שימש לביצוע עבירה, כאשר הוכח כי לבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו לא יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר, ולבסוף - לא ניתן לחלט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול על פי חוק הוצאה לפועל.