הגשת ערעור/ערר דוחה תשלום קנס בשל אי ניהול ספרים

למעשה, סעיף 95(ג) לפני תיקונו קבע כי אין בהגשת ערעור או ערר על החלטת המנהל להטיל קנס בשל אי ניהול ספרים, בכדי לדחות את תשלום הקנס, למעט במקרים שבהם מחליטים בית המשפט או הועדה לקבילות פנקסים אחרת. לעומת זאת סעיף 95(ג) לחוק לאחר תיקונו הפך את ההסדר החקיקתי הנ"ל וקבע כי: "הגשת ערעור או ערר דוחה את תשלום הקנס אלא אם החליטו בית המשפט או הועדה אחרת."

 

למעשה מדובר בשני סוגי קנסות - הראשון מתייחס לחייב במס שלא ניהל פנקסי חשבונות או רשומות כפי שנקבע, או שניהלם בסטיה מהותית מהוראות החוק או התקנות על פיו. במקרה כזה רשאי המנהל להטיל קנס על 1% מסך כל מחיר עסקאותיו או מסך כל השכר והריווח, לפי הענין, לשנת המס שבה לא נוהלו הפנקסים או הרשומות כפי שנקבע, ובלבד שהקנס לא יפחת מ-317 ₪ לחודש. הקנס השני מתייחס לחייב במס שהוא עוסק שלא ניהל פנקסי חשבונות או רשומות כפי שנקבע, ובכלל זה לא רשם חשבוניות מס, רשימוני יבוא או מסמכים אחרים שהמנהל אישר לעניין זה, שהוצאו לו כדין ושהיה זכאי לנכות על פיהם מס תשומות לפי סעיף 38(א) לחוק, או ניהל פנקסי חשבונות או רשומות בסטייה מהותית מהוראות החוק או התקנות על פיו שעניינה, כולה או חלקה, אי-רישום מסמכים כאמור. במקרה כזה רשאי המנהל להטיל עליו קנס בשיעור של 30% מסך מס התשומות שלא ניכה.

אנו מברכים על תיקון מוצדק זה של סעיף 95(ג) לחוק, שלמעשה קובע הסדר של הקפאה אוטומטית של גביית קנס במקרה של הגשת ערעור או ערר על החלטת המנהל להטיל קנס זאת בדומה להסדר הקבוע בסעיף 91(א) לחוק ולפיו במידה שהוגשו השגה או ערעור, רשאי המשיג או המערער שלא לשלם את המס השנוי במחלוקת. קודם לתיקון סעיף 95(ג) לחוק, שרר מצב בעייתי לפיו על מנת שלא לשלם את הקנס באופן מיידי, היה צריך לפנות בבקשה לעיכוב גבייתו שגם אם היתה מתקבלת, היה העיכוב מצריך הפקדת ערבויות. כפי שתואר לעיל, הקנס מהווה סנקציה משמעותית העלולה לעתים להביא עסק לידי פשיטת רגל, ולכן מן הראוי שלא תופעל סנקציה זו אלא לאחר בירור מלוא העובדות. פגיעה כה חמורה בעסקים, שהינה לעתים בלתי הפיכה, נוגדת גם את זכות הקניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היות שקיימת תלות בין הקנס לבין המס שבו חייב העוסק, כאשר הראשון מחושב כאחוז מסוים מהשני, אזי יישור הקו שנעשה ביחס למדיניות ההקפאה בשני המקרים שבהם מוגש ערעור או ערר על הקנס עצמו או על גובה המס המתחייב הינו מוצדק בהחלט.

בכל מקרה, אין לשכוח כי במקרים חריגים שבהם ישנו צורך בגבייה מיידית של המס, עומדת למנהל הסמכות לעשות כן בעזרת סעיף 112א לחוק.