התיישנות בתביעות בהתאם לחוק המכס -החלטה בעניין ת"א (י-ם) 18211-01-11 סמי ואהרון כהן בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המסים אגף מכס

בית משפט השלום בירושלים נתן החלטה בת"א 18211-01-11 בנוגע לסוגיית ההתיישנות של תביעות לפי ס' 154 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). במסגרת החלטה זו הביע בית המשפט את עמדתו לגבי היחס בין סעיף 154 לפקודה לבין סעיף 6 לחוק המיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן:"החוק") בכל הקשור לתחולתם ועיתוי התחולה.

רקע עובדתי
חברת סמי ואהרון כהן בע"מ (להלן: "החברה") הגישה תביעה בגין תשלומי מסים עבור טובין (מסבים לרכב) שיובאו על ידיה בשלושת השנים האחרונות אשר קדמו למועד הגשת התביעה. במהלך שנת 2010 התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לסיווג המסבים. מחלוקת זו הייתה בעלת משקל מכריע לעניין קביעת שיעור המיסים שעל החברה לשלם לרשות המסים – אגף המכס. רשות המסים מצדה הגישה בקשה (בגינה נתנה ההחלטה נשוא ענייננו) לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות עילת התביעה לפי סעיף 154 לפקודה.

דיון
בהתאם להוראות  סעיף 154 לפקודה, בכל מקרה בו מתגלעת מחלוקת בין רשות המסים לנישום לגבי שיעור המס, הרי שעל הנישום לשלם את המס תחת מחאה ואזי עומדת לו אפשרות להגשת תביעה להחזר מס תוך 3 חודשים מיום תשלום המס. לעומת זאת, הוראות סעיף 6 לחוק, מקנה אפשרות לנישום הסבור כי מקור המס הינו בשגגה, לדרוש החזר מס עקיף בתוך "התקופה הקובעת" שאורכה 5 שנים. זכות זו כפופה להתקיימות אחד משני התנאים החלופיים הקבועים בו: א. הנישום לא מכר את הטובין ב. במקרה שהנישום כבר מכר את הטובין, שומה עליו להוכיח שמכר את הטובין אולם לא כלל במחירם סכום המס ששולם ביתר.

בית המשפט קבע כי במקרה בו עוד בטרם שילם בעל הטובין את חובו סבר הנישום כי מדובר בחיוב מוטעה וכי נדרש ממנו תשלום ביתר הרי שיחולו הוראות סעיף 154 לפקודה ולא יחול סעיף 6 לחוק. ככל שהטעות התבררה לנישום לאחר מועד התשלום יחולו הוראות סעיף 6 לחוק. לפיכך, במקרה הנדון, לשאלה האם הרשומונים שולמו בצל המחלוקת הסיווגית בין הצדדים או מתוך טעות, הינה חיונית על מנת להכריע איזו הוראת חוק להחיל על המקרה דנן לעניין טענת ההתיישנות.

בית המשפט קבע לבסוף, כי לגבי תשלומי מס ששולמו בטרם התגלתה המחלוקת הסיווגית (קרי: בתקופה הקודמת למועד תחילת ההתכתבויות בין המשרד לרשות המסים) הרי שלגביהם לא עומדת ההתיישנות לפי סעיף 154 לפקודה ודין טענת "הטעות" הנטענת על ידי החברה להתברר לגופה. אשר על כן, תחולת סעיף 6 לחוק חלה על ענין זה ומשכך טענת ההתיישנות נדחתה. לגבי שאר הרשומונים ששולמו במקביל להתגלעות המחלוקת, נקבע כי בעניינם מיישמים את הוראות סעיף 154 לפקודה. סעיף זה טומן כאמור בחובו שני תנאים מצטברים בלעדיהם אין: ראשית, התביעה תוגש בתוך 3 חודשים מיום תשלום המס. יוער כי ההתיישנות בסעיף 154 לפקודה הנה התיישנות מהותית. שנית, תשלום המס בוצע אגב מחאה והדבר מופיע בכתב ע"ג הרשומון. ככל שלא עמדה החברה בשני התנאים המצטברים הנ"ל דין תביעתה להדחות על הסף.

בית המשפט קיבל אפוא, בשלב ראשוני זה, את עמדת החברה  לפיה יש לחלק את התקופה לשתי תקופות: הראשונה - טרם התגלעה המחלוקת הסיווגית, קרי משנת 2007 עד ל 5/2010 כאשר לגבי תקופה זו יפים כאמור הוראותיו של הסעיף 6 לחוק. באשר לרשומונים ששולמו בתקופה בין 5/2010 לבין 10/2010 נקבע כי חל בעניינם סעיף 154 לפקודה. ביחס לתקופה זו דחה בית המשפט את תביעת הנישום מאחר ובגין חלק מהרשומונים הוגשה תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ובחלק האחר לא נרשם על הרשומונים ששולמו תחת מחאה.

לסיכום, יש לייחס משקל כבד לעניין קביעת העיתוי בו התגלעה המחלוקת הסיווגית בין רשות המסים לבין הנישום, לקביעה זו משמעות קריטית לענין תחילת מרוץ ההתיישנות המקוצרת בהתאם לסעיף 154 לפקודה.