הסדר טיעון - מתי בג"צ מתערב?

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - אמיר עאקלה, משפטן

12/6/2012

הסדר טיעון - אימתי בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק מתערב?

סוגית הסדרי הטיעון העסיקה את בית המשפט במספר לא מבוטל של מקרים, לא מעט פסיקות ניתנו ודעות שונות הובעו בעניין. נוכח חשיבותה הקרדינאלית של סוגיה זו במשפט הישראלי להלן אנו מבקשים לעמוד על השיקולים הראויים שישקלו על ידי שופטי בית המשפט בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעת בואו להכריע בשאלה, אם ישנו צורך מתבקש מהמקרה העומד בפניו לביקורת שיפוטית או לחלופין הימנעות מהתערבות?

בשיטת המשפט הישראלי הסדר טיעון הינו בבחינת חריג לכלל במסגרת ההסדרים הסכמיים הנהוגים. מצד אחד נכון יהיה לקבוע שמצויים בו מרכיבים חוזיים המקרבים אותו אל מודל החוזי הטהור, הרי הדרך להגעה להסדר טיעון בין שני הצדדים מתקבלת לאחר שגורמי התביעה מוותרים על כמה סעיפי אישום בהן מואשם הנאשם, וזאת בהתניה כי תתקבל הודיה על ידיו בגין הסעיפים האחרים שנשארו על כנם. על היתרונות האפשריים של הסדר טיעון עמדה השופטת המלומדת פרוקצ'יה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל נז (1) 577, בלשון הזו: "הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ולפי שיקולים ראויים מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב-אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין ומבטיח שהענישה לא תהיה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול ההליך פלילי, לעיתים ארוך וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, והוא מפנה את בית-המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו. בנוסף על כל אלה, הסדר הטיעון מסייע לנפגע העבירה בהביאו בחשבון את הצורך בשיקומו המהיר ובמניעת פגיעה נוספת בו עקב העדתו".  (שם, עמ' 607)

מנגד העמדה המובעת בפסקה הנ"ל עומד הפן השני של המטבע, חסרונות אפשריים של הסדר טיעון גם כן נכללות במכלול השיקולים שיש לקחת בחשבון בעת בואו של התובע לכרות הסדרי טיעון. לעיתים חשיבות העניין ומיצוי הדין גוברים על שיקולים אחרים, יש למצוא האיזון הנכון בין היתרונות שאוזכרו לבין האפשרות כי החלת הסדר טיעון במקרה מסוים עלולה לפגוע באימון מערכת אכיפת החוק, לפגוע בשוויון בפני החוק ואף לעורר חשד של העדפת נאשמים על פניהם של אחרים מטעמים כלכליים כאלה או אחרים.
 

הסדרי טיעון במשפט הפלילי
הסדרי הטיעון עשויים לחול על שלושה רכיבים אפשריים במשפט הפלילי:
1) קביעת עובדות המקרה
2) קביעת סעיפי האישום
3) קביעת תוצאות המשפט.
 

ישנן כמה אמות המידה שעל פיהן יגובש הסדר הטיעון ובכפוף להן בית המשפט יתווה מדיניות הביקורת השיפוטית, ביניהן:
א.התביעה צריכה להקפיד שהעובדות המתוארות בכתב האישום ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם כהתרחשותן בלי שינויים מהותיים. הרי התביעה הכללית מופקדת על אכיפת החוק ואינטרס הציבור, כך שהיא נחשבת לנאמנת הציבור. מקרה בו כתב האישום מכיל עובדות שאינן משקפות את התשתית העובדתית וליבת המעשים באופן ראוי, ככל שזו עולה מחומר החקירה המצוי בידי התביעה – נוצר כרסום משמעותי בחובת הנאמנות כלפי הציבור.

ב. אחת הביקורות העיקריות נגד מוסד הסדר הטיעון כאמור לעיל היא אי השקיפות של האירוע המפליל והתמונה העובדתית המתקבלת מכתב האישום תלויה בכישוריהם של באי כוח הצדדים ולא במתרחש בפועל, על כן ישנה חשיבות עליונה להקפדה על גיבוש הסדר טיעון המתבסס על עובדות המקרה כפי שמצטיירת ישירות מחומר החקירה.

ג. הכלל המאוזכר לעיל, אשר עניינו בדבר אי עיוות תמונת המצב העובדתית כפי שהיא עולה לכאורה מחומר הראיות נועד לאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית על העונש שהוסכם בין הצדדים. בית המשפט בבואו לקבוע ולבחון את העונש המוטל על הנאשם מחיל גישת האיזון, על פיה יש לשמר איזון נכון בין טובת ההנאה שקיבל הנאשם במסגרת ההסדר לבין האינטרס הציבורי. על מנת שבית המשפט יבצע מלאכה זו תשתית עובדתית ראויה ושלמה צריכה לעמוד בפניו (כפי שעולה לכאורה מחומר הראיות).

ד. ברכיב השני של כתב האישום אשר בגינו עשויים הצדדים להגיע להסכם אודותיו, ראוי להקפיד שלא ייווצר פער משמעותי בין עובדות כתב האישום שנקבעו לבין סעיפי האישום לפיהם נקבעת אחריותם המשפטית

ה. בכל הנוגע לעונש המוסכם בין הצדדים, בית המשפט קבע כי עדיף מצב בו מוסכם טווח ענישה הנע בין עונש מזערי לבין עונש מרבי, כך שיותיר אפשרות לביהמ"ש להתערב. אולם עונש מוגדר גם כן אפשרי, על כל פנים ישנו צורך אלמנטרי להקפיד על איזון ראוי בין אינטרס הציבורי הפרטני הכללי לבין טובת הנאה שמקבל הנאשם.

מורם מן האמור לעיל לציין כי ישנם שני סוגי ביקורת שיפוטיות בכל הנוגע להסדרי טיעון, ראש ראשון של ביקורת שיפוטית עניינו ביקורת שיפוטית-מנהלית של בית משפט נשוא כותרתנו על אופן הפעלת שיקול דעתה של התביעה בהתאם לכללי המשפט הציבורי. ראש השני עניינו בסמכותה של הערכאה הדיונית בהליך הפלילי אשר בפניה מתבררים האישומים. שונים שני הראשים, בעת שהראשון אינו מעמיד עצמו במקום גורמי התביעה, התערבותו מצומצמת יחסית, ומוגבלת למצבים מיוחדים כגון: ההחלטה נתקבלה בחוסר תום לב, או שההחלטה נתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, או בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו. לעומת זאת בית המשפט בערכאה הדיונית בוחן השאלה האם העונש המוסכם שהוצע לו על ידי הצדדים מפר האיזון הראוי בין טובת ההנאה שקיבל הנאשם במגרת ההסדר הטיעון לבין אינטרס הציבור. אשר על כן, בית המשפט בשבתו כערכאה דיונית אינו בוחן את עובדות המקרה כי בדרך העניינים הרגילה בשיטתנו אין לבית המשפט מידע מוקדם למעשי הנאשם ולראיות הקיימות. לכן במקרה בו מתעוררת הסוגיה של נכונות ודיוק עובדות המקרה בית המשפט בשבתו כבית דין גבוה לצדק יהווה כתובת נכונה יותר ועשויה לתת מענה כלשהו , מאחר ולבית המשפט בערכאה הדיונית אין אפשרות מעשית לביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של התביעה בעת עריכת הסדר הטיעון.