מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); סטס קפיליוביץ, משפטן


בית המשפט העליון קבע: התקנות לזקיפת שווי שימוש ברכב מהוות חזקה חלוטה שלא ניתנת לסתירה

ביום 23.5.2019 דחה בית המשפט העליון שני ערעורים בעניין זקיפות שווי השימוש ברכב עת נקבע כי תקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן: "התקנות") "מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה. אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה, או בניסוח המותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות..." (ע"א 4096/18, ע"א 7550/18)
 
רקע כללי
פסק דין זה מאחד שני ערעורים של שני מערערים שונים באותו נושא – אופן החישוב של זקיפת שווי השימוש ברכב:
בערעור אזרחי 4096/18 המערערת היא חברת עורכי דין "חכם את אור-זך עורכי דין" (להלן: "חכם") שהעמידה בין השנים 2015-2012 שני כלי רכב לשני עורכי דין המשמשים כמנהליה. כלי הרכב שמשו את עורכי הדין הן לצרכי עבודתם והן לצרכיהם הפרטיים. במקרה זה הותקנה בכלי הרכב מערכת "save tax" (להלן: "המערכת") שמאפשרת מעקב ורישום הנסיעות ברכב באופן בו הנהג יכול להגדיר בתחילת כל נסיעה באם מדובר בנסיעה "פרטית" או בנסיעה "עסקית". בהתאם לנתונים שהפיקה המערכת, חכם זקפה לעובדיה את שווי השימוש ברכב על פי השימוש שנעשה בכלי הרכב שלא לצורך עבודתם. פקיד השומה הוציא לחכם שומה בסך של 423 אלף ₪ בטענה כי לא היה מקום לזקוף את שווי השימוש ברכב בשונה מהקבוע בתקנות.
 
בערעור אזרחי 7550/18 המערערת היא חברת "אור חי הנדסה בע"מ" (להלן: "אור חי") העוסקת בעבודות שיפוץ ותחזוקה של מבנים. במסגרת פעילותה של אור חי, נדרשה היא להיות בכוננות סביב השעון (24/7) ולשם כך העמידה לרשות עובדיה בין השנים 2009-2012 כלי רכב צמודים, אשר שימשו אותם הן לעבודתם, הן לצורך הכוננות והן לשימושם הפרטי מחוץ לשעות העבודה. בדומה לחכם, גם אור חי ביקשה להסתמך על המערכת שהתקינה ברכביה ובהתאם לנתונים של המערכת זקפה אור חי שווי שימוש ברכב נמוך מהקבוע בתקנות. פקיד השומה הוציא לאור חי שומה בסך של 675 אלף ₪ בטענה כי זקיפת שווי השימוש כפי שנערכה על ידי אור חי לא הניחה את דעתו. חכם ואור חי לא השלימו עם עמדת פקיד השומה וערערו על החלטתו, כל אחד בנפרד, לבית המשפט המחוזי. פסקי הדין של בית המשפט המחוזי דחו את הערעורים תוך קביעה, בין היתר, כי אין לסטות מן הנוסחה לחישוב שווי שימוש ברכב כפי שנקבעה בתקנות.
 
טענות הצדדים
חכם ואור חי יוצגו על ידי אותו משרד עורכי דין וכן הטענות שהעלו חופפות לשניהם. בשני המקרים נטען כי יש מקום לסטות מלשון התקנות וזאת לאור התכלית האובייקטיבית של התקנות להטלת "מס אמת". בהקשר זה הועלו טענות שונות המבקשות להצביע כי התקנות בבסיסן יוצרות שורה של עיוותים. כך למשל, נטען כי ראוי לקבל את נתוני המערכת באשר לשימוש שנעשה ברכב לצורכי עבודה שאם לא כן, הדבר יביא להטלת מס גבוהה מהיקף ההנאה הנובעת מהשימוש הפרטי ברכב. לחיזוק הטענות של המערערות נטען, כי כלי הרכב מהווים "גורם ייצור" והם נכפים על העובדים מתוקף עבודתם, כך שהנאת העובד מכלי הרכב היא שיורית ואגבית למטרה העיקרית. לעניין זה גם צוין כי המערכת שהותקנה בכלי הרכב מהווה חלופה כלכלית מהימנה לצורך כימות "טובת ההנאה" שקיבל העובד מהשימוש ברכב שלא לצרכי העבודה. אור חי הוסיף וטען כי בעניינו, כלי הרכב שהוצמדו לעובדים הם בגדר "רכב עבודה" אשר נקבע כי אלו פטורים מזקיפת שווי שימוש. לעניין זה צוין כי בכלי הרכב מצוידים באופן קבע כלי עבודה כבדים, הם מלוכלכים ומזוהמים ולא ניתן להושיב בהם נוסעים.
 
מנגד, סבר פקיד השומה כי לשון התקנות ברורה והפרשנות אותה מבקשים לערוך נעדרת עוגן לשוני. לעניין זה נטען כי המחוקק היה ער לכך כי ההסדר שנקבע בתקנות אינו מדויק עבור כל נישום, אולם הנוסחה שנקבעה בתקנות מקורה בשיקולי יעילות וודאות והיא מבוססת על מספר רב של אומדנים ולא על חישוב מתמטי בלבד (כפי שטוענות המערערות). לעניין אמינות המערכת, הפנה פקיד השומה לקביעות של בתי המשפט המחוזיים לפיהן, המערכת לא מהימנה וניתנת לשיבוב בנקל. באשר לטענת אור חי כי מדובר ב"רכב עבודה", טען פקיד השומה כי אין כל מניעה לפנות את המושבים ולהושיב בהם נוסעים. כן נטען כי אור חי ייחסה שווי שימוש חלקי לעובדיה בגין השימוש בכלי הרכב שלטענתה הם "רכב עבודה", ועל כן מושתקת היא מלטעון כי לא ניתן לעשות שימוש ברכב שלא לצורכי עבודה.
 
דיון והכרעה
בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ד' מינץ ובהסכמת כב' השופטים י. עמית, י. וילנר, בחן את דברי החוק הרלוונטיים תוך התייחסות להיסטוריה החקיקתית במסגרתה חוקקו התקנות על ידי המחוקק המשנה, וקבע כי דין שני הערעורים להידחות, מן הטעם שהנוסחאות לחישוב שווי שימוש ברכב מהוות חזקה שלא ניתנת לסתירה. אמנם את דיני המס יש לפרש גם על פי תכליתם, אולם במקרה זה לשון התקנות ברורה והיא קובעת נוסחה (המתעדכנת מעת לעת) ואין התקנות מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש ברכב פרט לדרך הקבועה בהן. לעניין זה נקבע כי "הנוסחה היא ברורה וחד-משמעית ואין כל אחיזה לשונית לפרשנות אותה מציעות המערערות" (פסקה 19). שיקולי יעילות בגביית המס ושיקולי הוודאות הם האינטרסים המנחים את החישוב של שווי השימוש. לעניין זה קבע בית המשפט כי "הסדרת אופן החישוב בדרך של נוסחה אחידה וברורה יש בה כדי לקדם את היעילות, הפשטות והבהירות בגביית מס ובכך להביא לקידום התכלית שעניינה מניעת העלמת מס".
 
באשר לטענות המערערות כי אופן חישוב שווי שימוש מעורר חשש לפגיעה בעקרון היסוד של גביית "מס אמת", נקבע כי מחוקק המשנה בחר לבכר את שיקולי היעילות והוודאות על פני שיקולים של דיוק ביחס לנישום ספציפי. עוד בעניין זה נקבע כי מדובר בטובת הנאה היוצרת קושי של ממש בכימות ובעמידה על ערכה הכלכלי ביחס לכל נישום ונישום. לעניין טענת אור חי כי כלי הרכב מהווים "רכב עבודה", נקבע כי די בעובדה שאור חי זקפה שווי שימוש חלקי בגין הרכב כדי לדחות את טענתה כי מדובר ברכב עבודה שלא ניתן להושיב בו נוסעים.

תנו לעו"ד מומחים ומנוסים לייצג אתכם נאמנה – בדיסקרטיות מלאה

לייעוץ ראשוני, פרטים נוספים ובכל שאלה פנו אלינו כעת: סניף מרכז 03-6109100סניף חיפה 04-8147500.

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

מדורג 5 ע"י 1 גולשים

עשוי לעניין אתכם

מחזיק תחת שמך נכס של אחר?

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח)

משרדנו מתמחה במתן ייעוץ משפטי לבני משפחה או קרובים אחרים המחזיקים תחת שמם כ-"נאמנים" חשבונות בנק, נדלן או נכסים של אחרים בארץ או בחו"ל - קראו כאן בנושא.

חויב בהכנסה מדיבידנד בשל מס תשומות שקוזז שלא כדין

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); דניאל גולדשטיין, משפט

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 26/8/19, דחה בית המשפט את הערעור שהוגש על ידי יצחק אביתר וקבע כי יש למסות את המערער באופן אישי בהכנסה שתסווג כדיבידנד לפי סע' 2(4) לפקודה, בגין שומות שהוצאו לחברות שבבעלותו, בין היתר על הכנסות מניכוי מס תשומות שלא כדין, והפכו לחלוטות לאחר שהחברות לא הגישו ערעור, ובהינתן שהחברות אינן פעילות וחסרות כל נכסים ועל כן חזקה היא כי אותן הכנסות הגיעו לכיסו של המערער (ע"מ 1409-06-18 יצחק אביתר נ' פקיד שומה חיפה).

חלוקת עיזבון בשלבים יוצרת אירועי מס

מאת: אלי דורון, עו"ד, ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); ד"ר שלמה נס, עו"ד (רו"ח); דניאל גולדשטיין, משפטן

ועדת ערר מיסוי מקרקעין מרכז דחתה ביום 4/9/19, ערר על שומת מנהל מס שבח מקרקעין אשר קבעה כי יש לראות בחלוקה מאוחרת ונוספת של נכסי העזבון ככזו החייבת במס על פי החוק

הוסף תגובה

רישום לקבלת ניוזלטר - מבזק מס, הון ועוד

אנא מלאו את פרטיכם