מכירת מוניטין בשותפות עורכי דין

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון ) - עדי נויוביץ, משפטנית

12/11/2011

ב- רע" א 371/89 ליבוביץ נ' א את י. אליהו בע"מ פ"ד מד(2) 309, 315 (1990) מוניטין הוגדר כ- "תדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו".
באופן דומה ב- ע"א 5321/98 אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1 פ"ד נח(2) 241 נאמר כי "הגרעין של המוניטין מצוי בקיומה של סבירות כי הלקוחות ישובו, מסיבה זו או אחרת, למקום העסק. המוניטין מבטא אפוא את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו"

למונח "מוניטין" קיימות הגדרות נוספות רבות והוא נותר בגדר מושג אבסטרקטי. יחד עם זאת הפסיקה נוהגת להבחין בין שני סוגים שונים של מוניטין: הסוג הראשון מכונה מוניטין אישי והבחינה הינה למכלול תכונותיו של היחיד עצמו, למשל- אופיו, כישוריו, מקצועיותו, ניסיונו ועוד. כלומר, הכוונה היא למכלול התכונות והכישורים אשר מצויים בעדם ושכתוצאה מהם נודע שמו. הסוג השני מכונה מוניטין עסקי והבחינה תעשה לגבי תכונותיו של העסק עצמו כגון מיקומו, מיתוגו, משרדיו ועוד.

חשיבות האבחנה
כבר עמדנו במאמרנו מיום ה- 22.10.2009 ("מכירת חלק מהמוניטין של משרד רו"ח/יעוץ מס/ עו"ד לשות נכנס- האם אפשרי") על יתרונות המס בסיווגה של עסקה כעסקת מכר של מוניטין כאשר היתרונות הבולטים שבעסקה שכזו הינם ההכרה בהיותו של המוניטין נכס בר הפחתה ומשכך ניתן להצהיר עליו כהוצאה מוכרת .
כמו כן, כאשר תסווג עסקה כעסקת מכר של מוניטין שלא שולם בעד רכישתו (על ידי המוכר) שיעור המס שיחול יהיה קבוע ויעמוד על 20%.

חשיבות האבחנה בעסקאות הנערכות בין עורכי דין
כאשר מבוצעת עסקה של מכירת מוניטין בקרב בעלי מקצועות חופשיים בכלל ועורכי דין בפרט, קיים קושי בסיווגו של המוניטין שכן המוניטין העסקי והמוניטין האישי נוטים להשתלב זה בזה.
משכך עד לסוף שנות ה- 90 עמדת רשויות המס היתה כי אין להכיר באפשרות של מכירת מוניטין אצל עורכי דין.
ב-עא 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה נקבעה ההלכה כי ניתן להעביר מוניטין שאינו גלום בעסק אלא מצוי בתכונותיו האישיות של המוכר, גם כאן נקבע כי יש לבצע הבחנה בין מה שניתן להעברה ומה שלא ניתן לדוגמא יחסי אמון מיוחדים הבאים לדי ביטוי ביחס אישי מסוג מסויים בין עורך הדין ללקוח אינם ניתנים להעברה אך פירותיו של היחס בהחלט ניתנים.
לקוחותיהם, כגון עורכי-דין, רואי חשבון ורופאים. ברי, כי עצם היחס האישי אינו ניתן להעברה לאחר המחליט לרכוש את העסק. לא כן פרותיו של היחס הזה."

מהי העברה של מוניטין אישי?
ב-עא 7493/98 (לעיל) נקבע כי חוג הלקוחות הוא נכס מוניטין אשר ניתן להעברה ולמכירה, אך לא די בכך. על מנת שתתקיים העברה של מוניטין, נדרשים סממנים נוספים שיש בהם כדי להצביע על העברה, או, למצער, על סיכויים סבירים לכך. יחד עם זאת, לא נדרש, כי מכירה של המוניטין תלווה במכירה של נכס פיזי השייך לעסק. סממנים כאלו ניתן למצוא בהעברת מרשם הלקוחות ממוכר העסק לקונה או בקיומה של תנית אי-תחרות.
למרות האמור נראה כי בעניינם של עורכי דין העניין מורכב יותר וזאת לאור העובדה שסעיף 18 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) השמ"ו 1986 קובעים כי עורך דין אינו רשאי להעביר את יפוי הכח שקיבל מלקוחו לעורך דין אחר גם אם קיימת הוראה ביפוי הכח שמאפשרת זאת. העברה מעין זו אפשרית רק במצב עניינים בו הביע הלקוח את הסכמתו בנפרד ובכתב.

לאור האמור, גם לאחר מתן פסק הדין המשיכו הרשויות שלא להכיר במכר של מוניטין בקרב עורכי דין.
ב- עא 7461/07 ד"ר אמנון רפאל, עו"ד נ' עו"ד ירון מהולל הגיש המערער תביעה לכונס הנכסים של שותפות עורכי דין לקבלת חלקו במוניטין השותפות שפורקה. כונס הנכסים שמונה ע"י בית המשפט קבע כי יש לחלק את תיקי השותפות בין השותפים בהתאם לחלקו של כל שותף בשותפות, ואם לא ייעשה כן יש לשלם תשלומי איזון. בקביעתו ציין הכונס כי קיימים שני סוגי מוניטין: האחד הוא פוטנציאל הרחבת חוג הלקוחות העתידי, שבו לא הסכים הכונס להכיר והשני הוא פוטנציאל חוג הלקוחות העכשווי של השותפות שלגביו קבע הכונס כי שוויו יקבע לאחר קבלת חוות דעת מומחה בעניין.

על החלטתו הוגש ערעור וכבוד השופט קלינג קבע כי הכונס שגה בהחלטתו זו שכן "תיקי הלקוחות העכשוויים הינם חלק מנכסי השותפות שעל הכונס היה לכנסם ואינם חלק מהמוניטין." עוד הוסיף בקביעתו כי "...למשרד עורכי דין יכול שיהיה מוניטין המורכב, בין היתר, מצוות עורכי הדין שעומד לרשות הלקוחות, משמו של המשרד שיצא שמעו בציבור, ממיקומו של המשרד, ולעיתים מהימצאותם של מסמכים שנותרו מטיפול קודם בעניינו של לקוח מסוים. במקרה זה ניתן ללמוד מהסכם השותפות כי גם השותפים הניחו כי לשותפות קיים מוניטין שאת שוויו יש להעריך...אין מקום לקביעתו של הכונס כי עם פירוקה איבדה הפירמה את כוחה למשוך לקוחות חדשים. מאחר שכוח המשיכה המצרפי של השותפות יכול לעלות על סיכום כוח המשיכה של יחיד השותפים, יתכן שיתקיים מוניטין גם לאחר הפירוק. לפיכך החליט בית המשפט על החזרת העניין לכונס על מנת שיחליט בעניין שווי המוניטין כולו, ואף יתייחס לטענה לפיה נטלו עימם המשיבים את מוניטין השותפות בשלמותו..."

אך בכך לא תמה הפרשה, לאחר פסיקתו של השופט קנינג קבע הכונס כי שווי חלקו במוניטין של המערער הינו למעלה מ- 4 מיליון שקלים. על קביעתו זו הגישו הצדדים תגובותיהם ובית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של הכונס בקובעו כי "המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי לשותפות היה מוניטין משל עצמה מעבר למוניטין האישי של יחידה." הסיבה לכך הייתה כי לדעת בית המשפט על המערער היה לכל הפחות להמציא עדויות של לקוחות כי הגיעו למשרד לקבל שירותים מהשותפות עצמה או הוכחה כי בעת פרישתם של השותפים נותרו לקוחותיהם לקוחות השותפות. לבסוף קבע בית המשפט כי גם אם היה לשותפות מוניטין נפרד, הרי שלאחר פירוקה לא נותר לה מוניטין שכזה שכן רק במקרים נדירים כגון במקרים של שותפות ותיקה ששמה הולך לפניה ללא קשר לזהותם יוותר לשותפות מוניטין.

גם בכך לא תמה הפרשה שכן הוגש ערעור על החלטה זו בטענה כי בית המשפט חרג מהנושא שבו היה עליו לדון וכי לאור קביעתו של בית המשפט קמא כי מוניטין אישי ניתן להעברה היה על בית המשפט לדון רק בשיטה בה בחר הכונס להעריך את שווי המוניטין ובשווי עצמו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את העניין לבת המשפט המחוזי.

בימיים אלו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי ונקבע כי חוות דעתו של הכונס ביחס לדרך בה יש להעריך את שווי המוניטין הינה שגויה. בית המשפט קבע כי שווי המוניטין הוא למעשה הרווחים העודפים מעבר לצירוף הרווחים הרגילים אותם יכול השותף להשיג בעצמו. בהתבסס על שכרם הממוצע של עורכי דין בשותפות קבע בית המשפט כי שווי המוניטין הוא כ- 130,000 ₪. עוד ציין בית המשפט כי הגם שמדובר בשותפות מצליחה, עדיין יש להכיר בכך כי מוניטין עודפים של שותפות ניבנה לאורך שנים ובהדרגה.

לסיכום:
חשיבותו של פסק הדין הינה הקביעה אשר אושרה גם בבית המשפט העליון כי לעורך דין קיים מוניטין אישי וגם הוא ניתן להעברה.
יחד עם זאת אליה וקוץ בה שכן לאור החלטותיו העיקשות של המחוזי נראה כי לא בנקל יעלה בידיה של שותפות להוכיח כי אכן למוניטין ישנו למצער, שווי ו/או כי השווי הינו גבוה.