המבקש נסע ביום 7.12.12 במכוניתו כאשר תועד על ידי מצלמת מהירות בשל מהירות מופרזת. הודעה בדבר הקנס על מהירות בניגוד לחוק, נשלחה לביתו של המבקש בדואר רשום. המבקש שקיבל את הודעת הקנס, לא פעל על פי הוראות החוק (סעיף 229(א')(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982), הקובע כי במידה וחייב מעוניין לערער על הקנס בבית המשפט, עליו להגיש בקשה להישפט בתוך 90 ימים ממועד המצאת הקנס.
לאחר שקיבל המבקש לכתובת מגוריו הודעה מהמרכז לגביית קנסות בגין פסקי דין ודו"חות רבים שעל שמו, נודע לו לטענתו כי ישנם דו"חות רבים על שמו ועל כן עתר להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. לטענת המבקש, בעת העבירה הרכב היה בשימוש עובד בחברתו וכי לא היה אף מודע לקיומם של הדו"חות הרבים. המשיבה התנגדה לבקשת הארכה בטענה כי ההודעה בדבר העבירה ותשלום הקנס נשלחה למבקש עוד ביום 8.1.13 וכי המבקש לא הוכיח שלא קיבל את הודעת תשלום הקנס ואף לא סתר את חזקת המסירה. עוד נטען על ידי המשיבה בקשר לטענת החייב כי אחר נהג ברכב, שטענה זו אינה מהווה עיוות דין. בבוא בית המשפט לבחון את הבקשה, יבחן הוא האם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין במידה ובקשתו תדחה. בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, בית המשפט רשאי לקיים משפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים בסעיף 229(ה) לפיהם הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש, וסיבות הללו הן שמנעו ממנו להגיש בזמן הקבוע והבקשה הוגשה מיד כשהוסרה המניעה.
החלטת בית המשפט
בית המשפט בחן את טענות הצדדים ודחה את בקשת המבקשת בנימוקים הבאים: המשיב הציג אישורי מסירה המוכיחים כי למבקש נשלחה הודעת הקנס בדואר רשום ביום 8.1.13 לכתובת ביתו. המבקש לא הוכיח כי כתובתו שונה מהכתובת הרשומה אליה נשלח הדו"ח ואף לא הוכיח כי גר בכתובת שונה במועד המסירה. המבקש, לא הוכיח מה עלה בגורל דבר הדואר הרשום "ומשכך לא סתר את חזרת המסירה הקבועה בחוק".
בית המשפט התייחס לטענת המבקש כי נודע לו לראשונה על הקנס כאשר קיבל פנייה מהמרכז לגביית קנסות, אך ציין כי המבקש לא צירף את הפנייה המדוברת, לא ציין את המועד בו קיבל את ההודעה ממרכז הקנסות ואף לא ציין את הכתובת אליה נשלחה הפניה. בית המשפט מציין כי מדובר במידע חלקי שהסתרתו פועלת לרעתו של המבקש. בתצהירו של המבקש טען כי לא מודע היה לדו"חות הקיימים על שמו ואף טען כי לא קיבל את הדו"חות, אך בתצהירו צירף העתק הדו"ח. בית המשפט מציין כי אי ציון המבקש מתי קיבל את הדו"ח מעלה תהיות ובתצהיר נוסף שצירף המבקש עולה כי הוא אכן ידע על הדו"ח ועל מועד העבירה. בית המשפט קבע כי לא מצא כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד הקבוע על פי החוק וכי אין בבקשה כל התייחסות המצדיקה שיהוי. בנוסף קבע בית המשפט, כי גם הטענה שאדם אחר נהג ברכב במועד העבירה אינה מצדיקה הארכת מועד להישפט בגין דו"ח ואין בה משום "עיוות דין". בסִכּוּמוֹ שֶׁל דָּבָר דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש ואמר כי "נדמה שבקשה זו נולדה ובאה לעולם אך בעקבות העובדה כי רישיונו של המבקש נשלל על ידי משרד הרישוי בשל צבירת ניקוד או שאר מרעין בישין. עילה זו לכשעצמה לא מצדיקה קבלת הבקשה".
* ניתן ביום 16.8.16, המש (פ"ת) 2231-06-16.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
דיני התעבורה בישראל נועדו להסדיר את ענייני התעבורה והתחבורה ולהבטיח מענה כולל, במקרים של עבירות תנועה או בעיות וסוגיות משפטיות הקשורות בכך. אלה יכולים להיות דיני הקשורים לנהיגה בכלי הרכב, וגם כאלה המתייחסים להולכי הרגל ואלמנטים אחרים הקשורים בתחום התעבורה כולו.
בפקודת התעבורה, סעיף 27ב (א) – מצוי סעיף אשר מטיל על בעל רכב את האחריות בגין ביצוע עבירה ברכב, גם אם הבעלים כלל לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. חזקת "בעלות" זו, מטילה על בעל הרכב את האחריות בגין ביצוע העבירה, כדלקמן;
חיפוש 
סגור 
