21/9/2016
התובע, נפצע ביום 6.7.2009 בעת השתמש בדיסק חיתוך שהשתחרר מאחיזתו בעת עבודתו. לטענתו, דיסק החיתוך היה ללא מגן ובעת שדיסק החיתוך היה ללא הגנה, הפרה הנתבעת שהינה המעסיקה, את החובות החלות עליה מתוקף החוק.
תאונת העבודה בגינה נפצע התובע התרחשה בעת עבד התובע כשרברב. לטענתו במקום העבודה היו דיסקים לחיתוך ללא מגן המותקן עליהם ובעל החברה אף היה מודע לכך והנהיג צורת עבודה שכזו. לטענת הנתבע, דיסק החיתוך היה נטול מגן בשל היות המגן מפריע לחיתוך חלקים צרים למשל צינורות. לטענתו לא העיר על הסכנה שבכך משום שחשש למקום עבודתו ולפרנסתו.
מאידך, לטענת הנתבעת, דיסק החיתוך אכן היה מכוסה במגן והעובד הוא שהסיר את הכיסוי בעת שעבד עם הדיסק. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי החלק שממנו נפצע הינו החלק שאמור היה להיות מכוסה במגן ולכן אף לא ניתן להוכיח קשר בין היעדרו של המגן לפציעת התובע.
הנתבעת הציגה קבלות כי הדיסקים נרכשים עם מגן וכי לא ניתן לרכוש דיסק ללא מגן ההגנה אך בעת עדותו של נתבע 1, הודה כי לא ניתן לעבוד עם המגן במקרים מסוימים וכי צריך לפרק אותו מהדיסק. עוד טען כי גרסת התובע אינה מהימנה מאחר וכאשר הגיש את טפסי התביעה לביטוח לאומי בגין תאונת העבודה, ציין כי דיסק החיתוך החליק לו מהיד ואילו לא ציין את היעדרות המגן.
טענה זו לא התקבלה ע"י בית משפט מאחר שלא ניתן לצפות מהתובע לפרט טענות הנוגעות לאחריות משפטית של מעביד בטופס תביעה למוסד לביטוח לאומי. בית המשפט עוד הוסיף כי לפי עדותו של בעל הנתבעת נהג גם הוא לעבוד לעיתים ללא מגן, מדובר בשימוש כדוגמה לרעה המחזקת את גרסת התובע כי זהו הנוהג במקום העבודה.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט פסק כי התובע הוכיח כי פגיעתו קרתה בעת שעבד בדיסק החיתוך שהיה ללא מגן וכי שגרת העובדה לפיה פעל, נהוגה ביחס לשימוש בדיסק החיתוך. בדבר האחריות לפגיעה, קבע בית המשפט "כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע שלא דאגה להנהיג שיטת עבודה לפיה נאסר השימוש עם דיסק ללא מגן". בנוסף, הנתבעת לא פעלה לאכוף את חוקי הזהירות בעבודה.
הנתבעת מודעת הייתה לבעייתיות בשימוש בדיסק במצבים מסוימים ולכן היה עליה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה גם כאשר לא ניתן לעבוד עם המגן בדיסק החיתוך. חובתו של המעביד לבדוק אילו אמצעים סבירים יהפכו את סביבת העבודה לבטוחה לעובדים. אשר על כן קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע ואף הפרה את חוקי העבודה בהתאם לסעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970 על פיו היה חובה על הנתבעת לגדר חלקים מסוכנים במכונות - אמצעי מגן על דיסק החיתוך.
באשר לקשר הסיבתי שבין היעדר מגן הדיסק ולבין פציעת התובע, קבע ביהמ"ש שהשאלה האם הימצאותו של שהמגן הייתה מונעת נזק והאם התובע היה נפגע בכל מקרה מאותו חלק בדיסק, נותרה ללא תשובה בשל מחדלה של הנתבעת שלא מילאה את חובתה להימצאות המגן על הדיסק. לכן בנסיבות אלו, החסך העובדתי הינו לחובת הנתבעת והנטל לשלול את הקשר הסיבתי מוטל עליה אך אין היא עמדה בו.
ביהמ"ש קבע כי אין לתובע אשם תורם לאור העובדה שמדובר בעובד פשוט, בותק של פחות משנת עבודה אחת, וכי לא ניתן לצפות ממנו לצאת כנגד שיטת עבודה המונהגת דרך קבע ובכך אולי אף לגרום לו לאבד את פרנסתו.
בעת פסק בית המשפט את הפיצויים להם זכאי התובע, התחשב בין היתר בגילו הצעיר של התובע (בעת הפציעה היה בן 25), ניתוחים שנאלץ לעבור, ימי עבודה שהפסיק ואובדן כושר השתכרות וכד'. לסיכום קבע, כי לתובע ישלמו פיצויים בסך 713,750 ₪ מהם ינוכו תשלומי המוסד לביטוח לאומי ששולמו בעבר ושישולמו לתובע בעתיד.
חיפוש 
סגור 
