15/4/2015
בשורת פסקי דין נקבע זה מכבר כי הזכות לשימוע הינה זכות טבעית בדיני העבודה ולפיכך, אף שקיימת פררוגטיבה ניהולית למעסיק אשר מאפשרת לו לפטר אדם כראות עיניו (ובלבד כמובן שמניעיו ענייניים ולא נגועים בשיקולים זרים), על המעסיק לתת הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו ונימוקיו של העובד שלא לפטרו עובר להחלטה הסופית, על מנת שזה יוכל להגן על מקור פרנסתו באופן ראוי.
במקרים אשר בהם עובד מפוטר ללא הליך שימוע או שהליך השימוע היה לקוי, קמה לעובד עילת תביעה אשר במסגרתה עשוי הוא לזכות בסעד של פיצויים או – במקרים מסוימים - אף בסעד של ביטול הפיטורין. יחד עם כל האמור, עילת התביעה ככל תביעה אזרחית אחרת תלוית נסיבות, ותלוית התנהלות בעלי הדין - דוגמא לכך היא בפסק דין שניתן אך לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סע"ש 16499-10-12) בו נדחתה טענת עובד לפגיעה בזכותו להליך שימוע.
על פי הרקע העובדתי של פסק הדין, התובע הועסק אצל הנתבעת קרוב ל- 40 שנה. במשך השנים, החל משירותו הצבאי של התובע - אז החל להיות מועסק אצל הנתבעת, התקדם והגיע לשורת תפקידים בכירים, ביניהם סמנכ"ל משאבי אנוש וסמנכ"ל תפעול. בשנת 2011 הוחלט בחברה במסגרת מהלכי התייעלות ושינויים ארגוניים על פיטורי עובדים, ביניהם התובע. על מנת לסיים את העסקתו של התובע בדרכי נועם הציע מנכ"ל הנתבעת לתובע לפרוש, אולם האחרון סירב בטענה שאיננו רואה סיבה לפרישתו. בעקבות כך, משעמדה הנתבעת על תהליכי ההתייעלות, מסרה לתובע מכתב זימון לשימוע לפני פיטורין.
אולם החל מאז התובע דחה את מועד השימוע כ-6 פעמים בטענות שונות, עד שבסופו של יום פוטר התובע לאחר שימוע שניערך בהיעדרו, וזאת לאחר כ-3 חודשים בהם לא עלה בידי הנתבעת להביאו לשימוע בפניה ולאחר שלמועד השימוע האמור לא המציא לה התובע אישור מחלה (אשר נכתב בסופו של דבר רק בדיעבד).
בעקבות כך הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי בתל אביב, כאשר טענתו, בין יתר טענותיו, הייתה כי פיטוריו נעשו בלא שנערך לו שימוע. בית הדין דחה את התביעה ברובה, בעודו קובע כי הנתבעת פיטרה את התובע כדין וממניעים ענייניים שנבעו משיקולי התייעלות ושינויים ארגוניים הנמצאים בגדר הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. בית הדין קבע כי הנתבעת העניקה לתובע הזדמנויות רבות, לרבות אפשרות לשימוע בכתב ובאמצעות בא כוחו, להשמיע את טענותיו כנגד הפיטורים.
אולם התובע בחר לעשות כל שביכולתו על מנת להתחמק מהשימוע אליו זומן כדין, כל זאת על אף שעל פי חומר הראיות התובע יכול היה להתייצב לשימוע. בית הדין קבע כי בנסיבות הללו לא הייתה כל מניעה לפטר את התובע, בייחוד לאור העובדה שעל פני תקופה של 3 חודשים תמימים, בהם מועדי השימוע נדחו שוב ושוב, קיבל התובע מהנתבעת שכר של עשרות אלפי שקלים.
אם כן, תביעה בדבר אי קיום הזכות להליך שימוע תקין איננה גוברת על דרישת ניקיון הכפיים ותום הלב החלה על הפונה לבית הדין לעבודה. ככל שיוכח בפני בית הדין כי העובד/התובע עשה כל שביכולתו על מנת להתחמק משימוע, במטרה להיבנות על כך בתביעה עתידית, וככל שבית הדין יתרשם כי התובע עושה בפיטוריו "קרדום לחפור בו על מנת לקבל כספים נוספים מהנתבעת" (כך על פי פסק הדין שלעיל), לא יהסס בית הדין לדחות את התביעה ולאשר את הפיטורין על אף שלא התקיים הליך שימוע.
בשולי הדברים יצוין כי בית הדין קיבל את טענתו של התובע בדבר היעדר הצדקה לפיצול תקופת העסקתו אצל הנתבעת, ובשל כך קבע בית הדין כי על הנתבעת להשלים עבור התובע את מלוא פיצויי הפיטורים בהתאם לשכרו כסמנכ"ל, קרי סך של 500,274 ₪. כמו כן קיבל בית הדין את טענת התובע בדבר זכאותו ליתרת חלף הודעה מוקדמת ע"ס 52,246 ₪. כן נפסקו לטובת התובע שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט ע"ס 21,000 ₪.
חיפוש 
סגור 
