20/11/2014
לאחרונה, התקבלה החלטה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, תמי לוי-יטח, בתיק הוצאה לפועל 02-15301-01-5 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בעניינו של חייב, המבקש לבטל את הגבלת יציאתו מהארץ בשל היותו תושב זר שמרכז חייו בחו"ל.
במסגרת החלטתה, עמדה הרשמת על האבחנה בין עיכוב יציאה מהארץ של תושב זר מכוח
סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, לבין עיכוב יציאה מכוח סעיפים 66א' ו- 66ב' לחוק. החייב טען כי יש לבטל את עיכוב היציאה מהארץ בשל הסיבות הללו:
1. החייב הינו תושב זר שכן מרכז חייו אינו בישראל. החייב נימק זאת בכך כי הוא מתגורר בדרך קבע למעלה מ-10 שנים בארצות הברית. כמו כן יש לו אזרחות אמריקאית והוא נשוי לאזרחית אמריקאית.
2. אין לחייב כל נכסים בחו"ל או בארץ וכן אין לו חשבון בנק בישראל. בנוסף, עד ינואר 2012 הוא התקיים מקצבת ביטוח בגין תאונה שעבר בארה"ב וכיום הוא צפוי לקבל קצבה מביטוח לאומי בסך של כ-800 דולר לחודש.
3. החייב כלל אינו ברח מהארץ, אלא טס לשם קבלת טיפול רפואי, מאוחר יותר הורע מצבו בחו"ל בשל אירוע לב ולכן הוא לא יכול היה לטוס ארצה משך תקופה ארוכה.
במסגרת עדותו, הוסיף החייב וטען כי מאז שעבר תאונה בפעם השנייה הוא אינו עובד, גם רעייתו אינה עובדת והם מתקיימים בזכות עזרה מהוריי אשתו וסיוע של ארגון עזרה ליהודים. מנגד, טען הזוכה כי הוא פתח כנגד החייב 3 תיקי הוצל"פ, אשר אוחדו לאור חובותיו הרבים של החייב. בנוסף, החייב יצא את הארץ כאשר הינו אזרח ישראלי וכי אין מחלוקת כי הוא ידע על קיום החוב ולמעשה הוא נמלט מהארץ מאימת נושיו. כמו כן, החייב אינו מציע הצעה כספית לסילוק חובותיו וכן אין הוא פירט כלל על מצבו הכלכלי שלו ושל רעייתו בחו"ל, לרבות אסמכתאות. הזוכה טוען כי יש לדחות את בקשתו של החייב לביטול עיכוב יציאה מהארץ, או לחלופין להתנות את הביטול בתשלום בסך 100,000 דולר.
החלופות שמציע החוק בעניין
חוק ההוצאה לפועל מקנה שתי חלופות שבהן ניתן לעכב את יציאתו של חייב מהארץ:
חלופה אחת בסעיף 14 לחוק – ניתן לעכב יציאת החייב מהארץ כאשר יש יסוד סביר להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ מבלי לפרוע את החוב, או כדי להבטיח את פירעונו; חלופה שנייה, סעיף 66א' לחוק (בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 66ב') – הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת, המשתמט מתשלום חובותיו.
כבוד הרשמת החליטה כי במקרה דנן, לא חל על החייב סעיף 14, אלא סעיף 66א', והיא פירטה זאת כך: סעיף 14 לחוק מגביל את יציאתו של החייב מהארץ, כאשר יש יסוד סביר להניח שהחייב יוצא מהארץ מבלי לפרוע את החוב. סעיף 66א מאידך, מטרתו לתמרץ את החייב ולהפעיל עליו לחץ לשם הסדרת חובו. כאשר מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 66 ב, המלמדים על היותו של החייב משתמט מתשלום חובותיו, ניתן להגביל את יציאתו מהארץ, גם אם אין חשש כי החייב יעזוב את הארץ מבלי לפרוע את חובו. כלומר, סעיף 14 מטרתו לעכב יציאת החייב מהארץ כאשר יש יסוד סביר להניח שהחייב יצא מהארץ והחוב לא ייפרע ואילו באמצעות סעיף 66א ניתן לעכב את יציאתו של חייב מקום בו גם אין חשש שהוא יעזוב את הארץ מבלי לפרוע את חובו, וזאת על מנת להפעיל על החייב לחץ ולתמרצו להסדיר את החוב. מכאן, בחינת הגבלת עיכוב היציאה מהארץ של החייב, תיבחן בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 66ב לחוק כחייב משתמט מתשלום חובותיו ולא סעיף 14, ולפסיקתה שהתגבשה בנדון.
הנימוקים לדחיית הבקשה
כבוד הרשמת החליטה לדחות את בקשתו של החייב לביטול עיכוב יציאתו מהארץ ונימקה זאת כך: אין חולק שהחייב הינו חייב משתמט מתשלום חובותיו והתנהלותו לאורך כל הדרך הייתה נגועה בחוסר תום לב. החייב חמק מתשלום חובותיו משך שנים ארוכות ואף השאיר מאחור ערב אשר פשט את הרגל בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו.
הרשמת אף דחתה למעלה מהנדרש את הגדרתו של החייב כ- "תושב חוץ" בנוגע לסעיף 14 לחוק וזאת משני טעמים:
1. לא הוכח כי לחייב ישנה זיקה לארה"ב: רוב שנותיו הוא חי בארץ, הוא ואשתו אינם עובדים בארה"ב, הוריו וילדיו חיים בארץ וכן החייב נעדר כל נכסים בחו"ל.
2. הסיבות בעטיין ברח החייב מהארץ, שוללות כל אפשרות להכירו כתושב חוץ.
כלומר, טענתו של החייב לביטול עיכוב יציאתו מהארץ בשל היותו "תושב חוץ" אינה מתקיימת בנסיבות העניין. החייב היה תושב ישראל, אשר יצר חובותיו הרבים בארץ, ורק לאחר שנוהל תיק איחוד משך תקופה ארוכה מילט עצמו מהארץ, תוך הטעיית נושיו, הערב לחובותיו ורשם ההוצל"פ. על כן, קבלת טענת החייב, תהא בבחינת "ויצא חוטא נשכר". במקרה הנדון סברה כב' הרשמת תמי לוי יטח כי אין לאפשר לחייב לסמוך על ההלכה המונעת מתן צווי עיכוב יציאה נגד תושבים זרים שמרכז חייהם בחו"ל, הואיל והחייב היה תושב ישראל בעת יצירת החובות, והואיל והוא ברח מנושיו.
בתיק הנדון משרדנו ייצג את הנושה וכב' הרשמת לוי-יטח קיבלה את עמדתנו וקבעה כי לא ניתן לאפשר לחייב לצאת את הארץ, אלא בתנאים המתאימים להבטחת תשלום חובו, כמפורט להלן: המצאת ערבות בנקאית בסך 300,000 ₪ וכן ערבות של אדם מתחת לגיל 55 המשתכר כ-15,000 ברוטו לחודש; לחלופין, העמדת דירת אביו המנוח כבטוחה לשובו ארצה.
חיפוש 
סגור 
