12/11/2014
הסכסוך המשפחתי שמאופיין בענייני נישואין וגירושין, עניינים כלכליים, חזקת ילדים, מזונות, מדור ועוד, הוא ברובו המוחלט סכסוך אשר מעורבים בו רגשות וכאבים המשפיעים ומושפעים באופן משמעותי מעצם קיומו של ההליך המשפטי. ההתדיינות בין הצדדים הכוללת עדויות, חקירות, האשמות שונות ועוד, יוצרת חיכוכים ומכשולים המקצינים את עמדות הצדדים, ובכך מקטינה את הסיכויים ליישוב הסכסוך והגעה לשלום בית.
גורם משמעותי בעניין נובע מן הפרקטיקה הייחודית למדינת ישראל, אשר מאפשרת לבני זוג המסוכסכים ביניהם לבחור את הערכאה השיפוטית הנוחה להם בהתאם לסמכויותיה של כל ערכאה, בין שהיא תידון במסגרת בתי הדין הדתיים ובין שהיא תידון במסגרת בתי המשפט לענייני משפחה. פרקטיקה זו יוצרת למעשה
"מירוץ סמכויות", אשר בפני עצמו יוצר הסלמה נוספת בסכסוך בין הצדדים. יתירה מכך, לסכסוכים מעין אלה קיימת השפעה קשה על מצבם הרגשי והנפשי של אותם ילדים שנקלעים בעל כורכם לסכסוך שבין הוריהם, וזאת בייחוד לאור ההליכים שמתארכים פעמים רבות על פני מספר שנים.
בכדי לתאר את המצב הקיים יפים לכך דבריו הציוריים של כב' השופט חשין בעניין בגץ 5507/95 עליזה אמיר נ' בית הדין האזורי בחיפה:
"...ובשיטת המשפט הנוהגת בישראל, מי שמבקש כך או כך מתחיל ב"מירוץ סמכויות" - אם רק נפתחת אפשרות לפניו - מי לבית המשפט האזרחי מי לבית דין רבני. בעלי דין מכאן ומכאן, הם ופמליותיהם עמהם, מדשדשים להם בפרוזדור ומקישים על דלת של טרקלין: זה על טרקלין של ימין זה על טרקלין של שמאל. ותחת אשר יעסקו בתוך, מעסיקים עצמם הכול בהקשה על דלת. והזמן חולף והנער כבר אינו נער... משבא שטן לשכון במעונם של בני-זוג, אהבה הופכת שנאה ושמחה הופכת צער... וכך הפכו בני-זוג לבעלי דין."
הצעת החוק
לאור האמור, בניסיון לעדן את ההשפעות השליליות של ההליך המשפטי על סכסוכים משפחתיים, ובניסיון להביא את הצדדים למנגנון של יישוב סכסוכים, תוך צמצום ההתדיינויות בבתי המשפט, הוגשה לאחרונה לשולחן הכנסת
הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד-2014 המציעה להכניס בהדרגה הליך מחייב של יישוב סכסוכים על דרך של גישור בכל בתי הדין הדתיים ובתי המשפט לענייני משפחה.
על פי ההצעה, במקום שיוגש בבית המשפט או לבית הדין הדתי כתב תביעה מפורט, חובה יהיה על הצדדים לסכסוך המשפחתי להגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך. לאחר הגשת הבקשה יזומנו הצדדים לפגישת מהו"ת לצורך היכרות ותיאום עם הצדדים באמצעות יחידת סיוע, ובהמשך לכך יוחלו הצדדים להחליט אם ברצונם ליישב את הסכסוך באמצעות הליך גישור. במקרים אשר בהם יישוב הסכסוך לא הניב פירות יוכל הצד שהגיש את הבקשה, להגיש את תביעתו לערכאה השיפוטית המוסמכת.
יש לומר בעניין זה כי לטעמנו הצעה זו חיובית ותורמת מכמה וכמה בחינות:
1. ראשית, ידוע כי הליך הגישור הינו הליך אשר במהותו נועד לקרב בין הצדדים. מדובר בהליך שאיננו כפוף לפרוצדורות וסדרי הדין המקובלים ובכך למעשה מושגת נינוחות אשר מביאה לקירוב ואף לעיתים לאמפטיה בין הצדדים. כך למעשה נחסך זמן שיפוטי יקר לצדדים.
2. להליך הגישור יש תרומה בחיסכון בזמן שיפוטי ומשאבים יקרים בהפעלת המערכת כולה, ומצמצם את העומס הגבוה ממילא על בתי המשפט, אשר כל אלה משולמים מכיסו של משלם המסים.
3. לטעמנו מדובר בערך החשוב ביותר, יישוב הסכסוך באמצעות גישור לאור היותו מקרב בין הצדדים תורם לאינטרס הציבורי החשוב של שמירה על התא המשפחתי. בעת השמירה על התא המשפחתי נשמרים גם זכויותיהם ורווחתם של הילדים המושפעים ישירות ממצב הוריהם ומתוצאות ההליך.
חיפוש 
סגור 
