שומת מס הכנסה: צו מס הכנסה - בטלות השומה עקב היעדר הנמקה

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון ) - רותם סלע, משפטנית

1/1/1900

חובת ההנמקה עת מפרט פקיד השומה את קביעתו מעוגנת בסעיף 158א(ב) לפקודת מס הכנסה:
פרק שני-א: שמיעה והנמקה במיטב השפיטה
158א. (א) לא תיעשה שומה לפי מיטב השפיטה על פי סעיף 145 ולא יינתן צו לפי סעיף 152 מבלי שניתנה לנישום הזדמנות סבירה להשמיע טענותיו.
(ב) בהודעה על שומה או בצו כאמור בסעיף קטן (א), יפרט פקיד השומה , בנוסף לנימוקים לאי קבלת הדו"ח או ההשגה, גם את הדרך שלפיה נעשתה השומה.
חובת ההנמקה בשלב הערעור ("נימוקי השומה") מפורטת בסעיף 5(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט – 1978.

5. נימוקי שומה ונימוקי ערעור
(ב) נימוקי שומה יפרטו את הנימוקים לאי קבלת הדו"ח או ההשגה או לדחיית טענותיו של מערער לפי סעיף 147 (ב) לפקודה , את הדרך שלפיה נערכה השומה וכן את הנימוקים המשפטיים לביסוס השומה. כל נימוק יצוין במספר סידורי.

חובת ההנמקה כשמה כן היא, חובה המוטלת על רשויות המס, וזכות המוקנית לנישום. בשל חשיבותה המרובה, שב וחזר המחוקק על דרישת ההנמקה בפקודה, כמוזכר לעיל, ואף הקדיש לה חקיקה מיוחדת, היינו, חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט – 1958.
למותר לציין, כי חובה זו לא נועדה להכביד עם רשויות המס, אלא כדי לאפשר לפרט במדינה מתוקנת להבין מהי טרוניית הרשויות כלפיו. ללא הבנה כאמור, נפגעת יכולתו וזכותו של הפרט לכלכל את צעדיו ולהגן על זכותו על-פי חוק. ודוק עסקינן בצו של רשות ממלכתית, המבקשת לשלוח ידה לקניינו הפרטי של היחיד.